הלכות סוכה

סימן תרמ"ג – סדר הקידוש, ובו ג' סעיפים.

כמו שבשבתות יש מצוה של קידוש והבדלה, כנלמד מהפסוק (שמות כ) "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", כך יש מצוה ביום טוב, לקדשו בקידוש ובהבדלה, ולהבדילו בכך, משאר הימים. שכן גם ימים טובים קדושים המה ונבדלים מימי החולין, כמו שכתוב בפתיחת פרשיית המועדים "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי  ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם". וזו לשון הרמב"ם (הלכות שבת פרק כט הלכה יח) כְּשֵׁם שֶׁמְּקַדְּשִׁין בְּלֵילֵי שַׁבָּת, וּמַבְדִּילִין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. כָּךְ מְקַדְּשִׁין בְּלֵילֵי יָמִים טוֹבִים, וּמַבְדִּילִין בְּמוֹצָאֵיהֶן וּבְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁכֻּלָּם שַׁבְּתוֹת ה' הֵן. וּמַבְדִּילִין בְּמוֹצָאֵי יָמִים טוֹבִים לְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְיוֹם טוֹב. אֲבָל אֵין מַבְדִּילִים בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת^[1].

סימן זה דן מהו סדר ברכות הקידוש, בחג הסוכות. כי מלבד ברכת היין וקדושת היום, ושהחיינו, מוסיפים גם את ברכת "לישב בסוכה".

סעיף א

^אסדר הקידוש: יין (א), קידוש (ב) וסוכה (ג) ואחר כך זמן (ד), לפי שהזמן חוזר על קידוש היום ועל מצות סוכה (ה).

^אמסקנת הגמרא סוכה נו, א.

• יין – המחבר פורט את הברכות הנאמרות בקידוש. הראשונה היא, ברכת "בורא פרי הגפן".
• קידוש – ברכה על קדושת היום, שסיומה "מקדש ישראל והזמנים".
• וסוכה – ברכה על מצוות הסוכה, "אשר קידשנו במצוותיו, וציונו לישב בסוכה".
• זמן – ברכת "שהחיינו והגיענו לזמן הזה". בברכה זו אנו מודים לה', הן על החיים שהעניק לנו, ואִפשר לנו לחזור ליום קדוש זה. והן על מצות סוכה, הבאה מידי שנה. והזמן הראוי לברך על כך, הוא בתחילת קיומה.
• על קידוש היום ועל מצות סוכה – כוונתו, שנסדרה ברכה זו אחר ברכת מקדש ישראל והזמנים, ואחר ברכת לישב בסוכה, כי היא מתייחסת לשתי מצוות, לחג ולסוכה.

בחוץ לארץ, ביום שני של יום טוב, נהגו לברך שהחיינו בקידוש, עוד לפני הברכה על הסוכה. מאחר ועל הסוכה כבר אמרו שהחיינו, ביום הראשון. ונסדרה אחר ברכת קדושת החג, כי בחו"ל, הקידוש של יום שני, הוא כביכול של היום הראשון. כי היום הנוסף שנתקן, הוא מחמת הספק, מתי חל החג. אבל הברכה על הסוכה, שנאמרה בראשון, חלה בכל מקרה, כי יש דעות, שמברכים על בנייתה.

סעיף ב

^בלהרמב"ם, מקדש מעומד ומברך: לישב בַּסֻכָּה (ו), ויושב (ז), ואחר כך מברך זמן (ואין נוהגים כן, אלא מקדשין מיושב (ח) וכן דעת הרא"ש).

^בבפרק ו הי"ב בשם מנהג רבותיו וחכמי ספרד.

• לֵישֵׁב בַּסֻכָּה – הכלל הגדול בכל המצוות הוא, שצריך לברך לפני עשיית המצוה. ולכן אף אם בדרך כלל מקדש בישיבה, בסוכות יקדש בעמידה. כי איך יברך לישב בסוכה, והוא כבר ישוב.
• ויושב – ובכך מקיים את המצוה.
• אלא מקדשין מיושב – לשיטת הרא"ש, מצוות הסוכה עיקרה שהייה בסוכה, ומילות הברכה לֵישֵׁב בַּסֻכָּה אין פירושן ישיבה על כיסא, אלא שהייה בסוכה. ואכן היה צריך לברך טרם הכניסה אל הסוכה, אבל מאחר ונהגו לברך בזמן הסעודה, מברכים בזמן הקידוש, הנאמר בתחילת הסעודה. מלבד זאת, הרי מצות הסוכה מתמשכת, ובכל עת שיברך, נמצא הוא אומרה טרם קיום המצוה.

למעשה, הבאנו לעיל בהלכות שבת, שיש נוהגים לעמוד בעת הקידוש, וכל אחד ינהג כמנהגו. ואם אין מנהג, ינהגו כדברי הרמב"ם, לעמוד בעת הקידוש, ולהתיישב אחר ברכת "לישב בסוכה"[2].

סעיף ג

^גבשאר ימים מברך על הסוכה קודם ברכת המוציא (ט); ^דונוהגים לברך על הסוכה אחר ברכת המוציא, קודם שיטעום (י). הגה: הָכִי נוֹהֲגִין בַּחֹל (יא), אבל בשבת ויום טוב שיש בהן קידוש, מברך לאחר קידוש (יב) (מהרי"ו); ואם קידש בבית ואוכל בסוכה, או אִיפְּכָא, עיין לעיל סימן רע"ג סעיף ב' (יג).

^גטור בשם מהר"ם מרוטנבורג. ^דשם בשם אביו הרא"ש.

• קודם ברכת המוציא – כי מעיקר הדין, קיום המצוה החל כבר בכניסתו לסוכה, על כן יש עניין להקדים את אמירת הברכה. ועומד בברכת לישב בסוכה, ואחריה יושב, ומברך המוציא[3].
• קודם שיטעום – המנהג הוא לברך אחר המוציא. וכפי שראינו, שמברך על הסוכה בסעודה. לשיטה זו, גם את ברכת המוציא יש לברך מיושב, וגם לישב בסוכה. אם כי ישנם מנהגים נוספים, וכולם טובים.
• הכי נוהגין בחול – בחול המועד, מברך אחר ברכת המוציא.
• מברך לאחר קידוש – כפי שלמדנו בסעיף א, וזה נכון הן לאשכנזים והן לספרדים.
• עיין לעיל סימן רע"ג סעיף ב' – שם הוסבר, כי צריך לחזור ולקדש, מאחר ואין קידוש אלא במקום סעודה. אמנם אם שתה רביעית יין, נחשב הדבר כאילו סעד, ואינו צריך לחזור ולקדש.

סדר הקידוש (תרמג)

• בסוף הקידוש מוסיפים שתי ברכות: א. לישב בסוכה. ב. שהחיינו [א].
• ביום טוב שני של גלויות, מקדימים את ברכת שהחיינו לפני ברכת לישב בסוכה [א].
• עומדים בקידוש, עד שמסיים ברכת לישב בסוכה, ואז יושבים [ב]. אם יש מנהג שונה, ינהג כמנהגו [ב].
• בחול המועד, נהגו לברך על הסוכה אחר ברכת המוציא, ומברכים את שתי הברכות בישיבה [ג].

[1] ה'מגיד משנה' סבור, כי חובת הקידוש בבוקרו של יום טוב אינה אלא מדרבנן. ואולם רבים הבינו שהיא חובה מן התורה, כחלק ממצות עשה "זכור את יום השבת לקדשו", שכן ימים טובים גם הם נקראו "שבת" בתורה, כמובא כאן בדברי הרמב"ם.

[2] הרמב"ם כמובן אינו חולק שיש מצווה לשהות בסוכה, ושכבר בכניסתו אל הסוכה הוא מקיימה. אלא הואיל ותיכף אחר הברכה צריך לעשות מעשה סימלי של עשיית המצוה, לכן יש לשבת אחר הברכה (על פי ערוך השולחן כאן סעיף ג).

[3] כשיטת הרמב"ם המובאת בסעיף ב.