הלכות סוכה

סימן תר"נ – שיעור הדס וערבה, ובו ב' סעיפים.

סימן זה דן באורך הנדרש עבור הלולב ההדס והערבה.

להבנת הסעיף הראשון, צריך לדעת שבטפח יש ארבעה גּוּדָלִים, וכל גּוּדָל הוא כשני ס"מ, כך שהטפח הוא שמונה ס"מ.

סעיף א

(א) ^אשיעור הדס וערבה, שלשה טפחים; וְשִׁדְרוֹ (ב) של לולב ארבעה טפחים, כדי שיהא שִׁדְרוֹ של לולב יוצא מן ההדס טפח (ג). באמה בת חמשה (ד) טפחים, ^בעַשֵׂה אותה ששה, צֵא מהם שלשה להדס (ה), נמצא שיעור הדס וערבה טְפָחַיִם ומחצה, שהם עשרה גּוּדָלִים (ו); ^גושיעור שדרו של לולב שלשה עשר גּוּדָלִים ושליש גּוּדָל (ז); ^דויש מי שאומר ששיעור שדרו של לולב ארבעה עשר גּוּדָלִים (ח); ^הויש אומרים ששיעור הדס וערבה שנים עשר גּוּדָלִים, ושדרו של לולב ששה עשר גּוּדָלִים (ט) (וכן נוהגין לכתחילה (י)).

^אברייתא סוכה לב, ב וכרבי טרפון שם בגמרא, רא"ש והר"ן. ^בפירוש, לששה חלקים בטפחים קטנים. ^גטור, וכן כתב הר"ן בשם התוספות והרבנו יונה. ^דהרמב"ן שסבירא ליה דטפח העודף של לולב מודה רבי טרפון שצריך שיהא טפח שלם. ^ההרי"ף ורמב"ם ובעל העיטור וכתנא קמא.

• הקדמה לסעיף – מקובל שאורך ההדס והערבה הוא שלשה טפחים. אמנם יש מספר דרכים בהגדרת אורך הטפח עצמו, ונחלקו בזה חכמי ישראל. החישוב המקובל בימינו הוא, אורך האמה שישה טפחים, ובכל טפח ארבע גּוּדָלִים. לפי סנטימטרים, גודל האמה הוא ארבעים ושמונה ס"מ, הטפח שמונה ס"מ, והאגודל שני ס"מ.

אמנם המחבר מביא דעה נוספת, לפיה האמה קטנה מכך. ואם נחשב שלושה טפחים בהדס על פי שיטה זו אורך הטפח הוא רק 6.6 ס"מ, ולא שמונה.

• ושדרו – לא מדובר באורך הלולב כולו, אלא בענף העיקרי, עד מקום פיצולו לשנים או שלשה עלים.
• יוצא מן ההדס טפח – עד כאן, הוצג הכלל. מעתה יפרט המחבר, לפי איזו אמת מידה, יש למדוד.
• באמה בת חמשה – אורך אמה זו הוא 40 ס"מ, ולפי זה אורך ארבעה טפחים הוא 27 ס"מ בקירוב.
• צֵא מהם שלשה להדס – חצי מן האמה, בת חמשה טפחים, הוא 20 ס"מ, וזה שנים וחצי טפחים רגילים שלנו.
• שהם עשרה גּוּדָלִים – כל גּוּדָל הוא 2 ס"מ, ואורך עשרה מהם הוא 20 ס"מ.
• שלשה עשר גּוּדָלִים ושליש גּוּדָל – כי גם הטפח הנוסף הוא טפח קטן של 6.6 ס"מ.
• ארבעה עשר גּוּדָלִים – לשיטה זו, הטפח הנוסף הוא טפח רגיל של 4 גודלים.
• לולב ששה עשר גּוּדָלִים – לשיטה זו, יש למדוד את שלושת הטפחים כמקובל, באמה של ששה טפחים. וממילא, שלושה טפחים להדס וערבה הם 12 גודלים, כלומר 24 ס"מ. על כך יש להוסיף 8 ס"מ, עבור שידרו של הלולב.
• וכן נוהגין לכתחילה – גם אשכנזים וגם ספרדים. בדיעבד, אפשר לסמוך על השיטה הראשונה.

סעיף ב

^ואין להם שיעור למעלה (יא). ^זויש מי שאומר שאפילו הוסיף באורך ההדס והערבה כמה, צריך שיצא שדרו של לולב למעלה מהם, טפח (יב).

^והרי"ף ורמב"ם ורא"ש. ^זהר"ן שם.

• אין להם שיעור למעלה – אין גבול לאורך ההדס הערבה והלולב.
• למעלה מהם, טפח – יש לוודא שהלולב מוגבה לפחות טפח, מעל שאר המינים, מאחר ונוסח הברכה הוא על נטילת לולב. ולכתחילה חוששים לדעה זו.

בדווקא ניסחו את הברכה על הלולב, כי מתוך הגוונים הרבים שבעם ישראל, מייצג הלולב את המנהיג הגדול. וכשם שהמנהיג מורם מעם, כך הלולב צריך להיות נישא ומרומם משאר המינים.

שיעור הדס וערבה (תרנ)

• השיעור המינימלי לגודל ההדס והערבה הוא שלשה טפחים (24 ס"מ). ובשעת הדחק שנים וחצי טפחים (20 ס"מ).
• אין שיעור מקסימלי לאורך המינים, ובכל גודל שהוא, מן הראוי שהלולב יהיה גבוה מן ההדסים והערבות, לפחות טפח [ב].