הלכות סוכה

סימן תרס"ט – סדר יום שמחת תורה, ובו סעיף אחד.

סימן זה דן בחג שמחת תורה, הנחגג בחוץ לארץ ביום תשיעי של סוכות. עיקר עיסוקו של המחבר כאן, הוא בדיני קריאת התורה של יום זה. אבל הרמ"א הרחיב את הדיבור, על חלק ממנהגי שמחת תורה.

סעיף א

במקום שעושין שני ימים טובים, ליל תשיעי מקדשים ואומרים זמן (א) ולמחר מוציאין שלשה ספרים וקורין באחד: ^אוְזֹאת הַבְּרָכָה עד סוף התורה, ובשני: בְּרֵאשִׁית עד אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת, ובשלישי קורא המפטיר כמו אתמול, ^בומפטיר וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה (ב). הגה: וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה, לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לְגָמְרָהּ של תורה; ונוהגין שהמסיים התורה (ג) והמתחיל בראשית (ד) נוֹדְרִים נְדָבוֹת וקוראים לאחרים לעשות משתה (טור). ועוד נהגו במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי תורה שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות, וכל מקום לפי מנהגו (ה). ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלולב, והכל משום שמחה (ו). ונהגו עוד להרבות הַקְּרוּאִים לספר תורה (ז), וקורים פרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר (ח) (מנהגים ורי"ב סימן פ"ד). עוד נהגו לקרות כל הנערים לספר תורה (ט), וקורים להם פרשת המלאך הגואל וגו'; ובלילה קורים בספר תורה הַנְּדָרִים שבתורה (י), וכל מקום לפי מנהגו. עוד נהגו לסיים התורה אף על קטן הָעוֹלֶה (יא), אף על גב דיש אומרים דדוקא תלמיד חכם צריך לסיים (מרדכי הגהות קטנות), בזמן הזה שהחזן קורא אין לחוש (יב) (דברי עצמו). במקום שאין להם רק שני ספרי תורה, קורין בראשונה: וזאת הברכה, ובשנייה: בראשית (יג), וחוזרים ולוקחים הראשונה לעניינו של יום (יד); וכן עושין כל מקום דְּבָּעִינָן שלושה ספרי תורה (טו) ואין להם רק שְׁתַּיִם (טז) (מצא כתוב).

^אברייתא מגילה לא ^בתוס' שם בשם י"א שרב האי גאון תיקן לומר כן ונגד התלמוד שם וכן כתב הטור בשם הירושלמי ושכן המנהג.

• ואומרים זמן – מברכים ברכת שהחיינו, כמו בכל חג. מאחר ושמיני עצרת אינו המשך של סוכות, אלא חג בפני עצמו. ובחוץ לארץ אומרים שהחיינו, בשני הימים.
• ויהי אחרי מות משה – הכל כפי שמוסבר בסימן הקודם, בשמיני עצרת בארץ ישראל.
• ונוהגין שהמסיים התורה – הנקרא "חתן תורה", והספרדים גם נוהגים כך.

גם מי שכבר עלה לתורה, יכול לעלות כחתן תורה או חתן בראשית.

• והמתחיל בראשית – הנקרא "חתן בראשית".
• וכל מקום לפי מנהגו – הספרדים נוהגים גם הם להוציא ספרי תורה ולרקוד אתם, וקיימים בזה מנהגים רבים, כל מקום כמנהגו.
• והכל משום שמחה – מקיפים שבע פעמים, עם שירים וריקודים. וגם הספרדים נוהגים כך.
• להרבות הקרואים לספר תורה – מביעים כבוד לתורה, ומזמנים את כל הנוכחים בבית הכנסת לקבל עליה לתורה.
• ואין איסור בדבר – אף שבשאר שבתות השנה, ממעטים בדבר.
• לקרות כל הנערים לספר תורה – הילדים כולם מתאספים על הבימה, ופורסים טלית על ראשם, ומברכים יחד עם העולה, את ברכות התורה. יש נוהגים לומר לפני ברכת "נותן התורה",  כולם יחד את הפסוק (בראשית מח טז) "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ", בו יש ברכה לנערים. וגם מחלקים לצעירים אריזות מלאים דברי מתיקה שונים, כדי לחבב  עליהם יום זה.
• קורים בספר תורה הַנְּדָרִים שבתורה – היה מנהג אשכנז במשך השנה למכור פרשיות מיוחדות כגון פרשת ויתן לך, ופרשיות דומות, שיש בהן ברכות, ומי שרצה לעלות בהם, היה קונה עליה זו. ונהגו בכמה מקומות לקרוא בליל שמחת תורה שוב פרשיות אלה, שנקראים "נדרים", כי העולה היה נודר צדקה, כאשר ביקש לקבל עליה זו. כיום נהגו האשכנזים לקרוא שלש עליות מפרשת וזאת הברכה[1].
• אף על קטן העולה – אצל רבים מן הספרדים מקובל, בכל שבתות השנה, שגם קטנים עולים לתורה וקוראים. אמנם למנהג האשכנזים, נוהגים כן רק בשמחת תורה.
• שהחזן קורא אין לחוש – כלומר בימינו נהוג, שהקטן העולה אינו קורא בתורה, רק מברך את הברכות, על כן אין לחוש לכך. אמנם אצל הספרדים, הקטן אכן קורא.
• ובשנייה: בראשית – כדי להימנע מגלילת ספר התורה לתחילתו, פעולה האורכת זמן רב, ומטריחה את הציבור.
• ולוקחים הראשונה לעניינו של יום – יש לגלול את הספר מוזאת הברכה, עד פרשת פנחס, ולחסוך טרחה מן הציבור. ניתן לעשות זאת, בעת קריאת הספר השני.
• דְּבָּעִינָן שלושה ספרי תורה – כגון בשבת חנוכה, שחל בה ראש חודש. אז קוראים גם בפרשת השבוע, גם בקרבנות שבת וראש חודש הכתובים בפרשת פנחס, וגם את קריאת ימי חנוכה, בקרבנות הנשיאים שבפרשת נשא. מאורע כזה יכול לקרות גם בפרשת שקלים, או בפרשת החודש, כשיחולו בראש חדש, ויצטרכו לקרוא שלש קריאות. פרשת השבוע, קריאת ראש חודש שבפרשת פנחס, ופרשת שקלים או פרשת החודש הזה לכם.
• ואין להם רק שתים – כדי שבזמן הקריאה בספר השני, יגללו את הראשון למקום הקריאה השלישית.

סדר יום שמחת תורה (תרסט)

• בחוץ לארץ מברכים ברכת שהחיינו גם ביום שני של יום טוב.
• בשמיני עצרת בארץ, ובחוץ לארץ ביום המחרת, קוראים את הנדרש לחג שמחת תורה. וכיון שזו הפרשה האחרונה של התורה, מרבים בשמחה. ותיכף בתום הקריאה, מתחילים בקריאת התורה מחדש, בפרשת בראשית [א].
• כדי להביע כבוד לתורה, נוהגים לזמן את הנוכחים כולם ולכבדם בעליה לתורה [א].
• נוהגין לרקוד לשמחתה של התורה, ולהקיף את הבימה בשירה ובמחולות, הכל לכבודה של תורה, כל מקום כמנהגו [א].

[1] מ"ב ס"ק טו.