האם צריך ללבוש טלית קטן מצמר ?
1. הערך להיכנס בחיוב
2. טלית של צמר או טלית של שאר מינים
3. חידושו של הרב משה פיינשטיין
4. מחלוקת רש"י ותוספות
5. הסבר חיוב חכמים בשאר מינים
6. חידושו של הרא"ש
7. סיכום
1. הערך להיכנס בחיוב
אמרה התורה (דברים כב, יב): " גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה". ומכאן למדנו כי רק הלובש בגד שיש בו ארבע כנפות חייב בציצית, ולא שאר בגדים[1]. והואיל ובגדים שלנו אין להם ארבע כנפות, הרי כיום למעשה אנו פטורים ממצוה זו.
אולם כבר דורי דורות נהגו ישראל להכניס את עצמם לחיוב ציצית, וכל אחד קונה לעצמו בגד מיוחד בעל ארבע כנפות ומטיל בו ציצית — "טלית קטן״ — בכדי לקיים את המצוה.
מנהג זה מבוסס על המעשה במלאך שביקר את רב קטינא ומצאו שלובש בגדים שפטורים מציצית. וזו לשון הגמרא (מנחות דף מא,א):
מלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי סדינא. אמר ליה: קטינא קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה? אמר ליה: ענשיתו אעשה? אמר ליה: בזמן דאיכא ריתחא ענשינן.
[תרגום: מלאך פגש ברב קטינא שהיה לבוש בסדין (בגד פשתן, שפטור מציצית[2]). אמר לו: קטינא קטינא, סדין בקיץ וסרבל (בגד שכנפותיו עגולות) בחורף, ציצית של תכלת מה תהא עליה? אמר לו רב קטינא: מענישים אתם על אי קיום מצות עשה? ענה המלאך: בזמן כעס מענישים].
דרישה זאת מובנת לאור חשיבות מצות ציצית, שהרי שקולה היא כנגד כל המצוות כולן[3].
המשנה בתחילת פרק שני במסכת ברכות רומזת ששלוש הפרשיות של שמע — שהשלישית היא פרשת ציצית — הן יסודות היהדות. ונבאר מדוע:
שמע — קבלת עול מלכות שמים. קבלה כללית שהי הוא אדון כל ואין בלתו.
והיה אם שמוע — קבלת עול מצוות, הכוללת גם קבלת שכר ועונש.
פרשת ציצית — זכירת כל המצוות. כלומר: מצוה זו מסמלת את ההפנמה. לא די בקבלה לקיים את המצוות, אלא צריך לקבל גם להזדהות עם פנימיותן.
לפי זה מובן מדוע מצוה חשובה זו היא מצווה המוטלת רק על מי שרוצה להתחייב בה, שהרי תמיד אפשר ללבוש בגדים שאינם חייבים בציצית. וזאת כיוון שמהותה היא הרצון לקיום המצוות. ואין נאה מלסמל רעיון זה מאשר מצווה שמתחייבים בה מרצון. ובמיוחד בזמן הזה, שאנו מהדרים אחר בגד בעל ארבע כנפות רק בכדי להראות את הזדהותנו עם המצוה.
ולכן נענשים על אי קיום מצווה זו דווקא בשעת כעס. שבשעת כעס יש צורך בזכות מיוחדת בכדי להינצל, ומי שלא הכניס את עצמו לחיוב מצות ציצית לא זכה בזכות זו.
2. טלית של צמר או טלית של שאר מינים
נחלקו תנאים ואמוראים האם חייבה התורה בציצית כל בגד, או שמא לא חייבה תורה אלא בגד העשוי צמר או פשתים, ושאר בגדים חייבים מדרבנן בלבד[1].
כאמור, היום, שבבגדים שלנו אין ארבע כנפות, אנו מייצרים בגד של ארבע כנפות במיוחד למצוה חביבה זו. לקיום מנהג זה אפשר לחזר אחר בגד של צמר דווקא, או להסתפק בבגד העשוי משאר מינים (ככותנה או משי[5]). והעדיפות בטלית של צמר היא שמקיימים בה מצוה מן התורה לכל הדעות. במחלוקת זו נחלקו גם ראשונים ופוסקים, ואף נחלקו בה המחבר והרמ״א. ולשון השו״ע (סי׳ ט, סעי׳ א):
אין חייב בציצית מן התורה אלא בגד פשתים או של צמר רחלים, אבל בגדי שאר מינים אין חייבים בציצית אלא מדרבנן.
והוסיף הרמ״א: וי״א דכולהו חייבין מדאורייתא, והכי הלכתא.
כלומר: המחבר פסק שדוקא בגדים של צמר או פשתן חייבים בציצית מן התורה, והרמ״א פסק שבגדים מכל המינים חייבים בציצית מן התורה. בעיקר הדין הרמ״א מחמיר, שמרחיב את החיוב מדין תורה. אך בדין הבגד המיוצר במיוחד לצורך מצוה זו נמצא הרמ״א מיקל, שעולה לשיטתו שאין שום עדיפות ללבישת טלית מצמר דווקא.
אך מה הדין לשיטת המחבר? האם בכדי להינצל מהקפדתו של המלאך על רב קטינא יש ללבוש טלית מצמר דווקא, או די בקיום המצוה מדרבנן?
3. חידושו של הרב משה פיינשטיין
הרב משה פיינשטיין זצ״ל דן בשאלה זו (אגרות משה או״ח ח״ב סי׳ א[6] ), ומסיק שיש ללבוש טלית קטן מצמר דווקא, בכדי להכניס עצמו לחיוב תורה לכל השיטות. ומביא ראיה מדברי התוספות (מנחות מ,א ד״ה "סדין"), שנענשים בשעת כעס אף על אי קיום המצוה מן המובחר, וכל שכן שנענשים אם לא מקיימים כלל את המצוה מן התורה[7]. ולפי שכתב בקיצור אבאר את דבריו.
הנה חיוב ציצית מן התורה כולל שני סוגי חוטים: פתילי לבן — העשויים מאותו סוג הבד ממנו עשויה הטלית, ופתיל תכלת — העשוי צמר וצבוע תכלת. בבגד פשתן הנחת פתיל התכלת כרוכה באיסור שעטנז. מן התורה מותר ללבוש בגד כזה ואין בו איסור שעטנז[8], אולם חכמים פטרוהו מציצית שמא ילבש את בגד השעטנז בעת שפטור מהמצוה, ונמצא עובר על איסור כלאים[9].
הבאנו למעלה את הגמרא המספרת שהמלאך ביקר את רב קטינא על שלבש בגד של פשתן בקיץ. ונחלקו ראשונים בפירוש לבישת בגד פשתן על ידי רב קטינא. מדברי רש״י עולה[10] שאמנם תלה רב קטינא ציצית בבגד הפשתן שלו, אלא שלא תלה בו חוט של תכלת. ואומר הרב פיינשטיין שמכאן אפשר ללמוד שאדם נענש אם אינו מקיים את המצווה מן המובחר, כי הנה רב קטינא קיים מצות ציצית, אלא שלא קיים אותה מן המובחר. ולכן אומר לנו הרב שכל שכן שמי שלובש ציצית של שאר מינים, שאפשר שאינו מקיים כלל את המצוה מן התורה, שאינו ניצל מן העונש בעת כעס.
4. מחלוקת רש״י ותוספות
אמנם הרב משה פיינשטיין הביא ראיה זו בשם התוספות, אולם אין זה מדברי התוספות עצמם, אלא הסברם בפרוש רש״י. שלשיטת התוספות חכמים ביטלו לגמרי את מצות ציצית בבגד פשתן, ויש ללבושו בלי להניח בו ציצית כלל. ויתרה מזו — תוספות (בסוגיית סדין) מבארים בדבריהם כיצד יצטרך רש״י להדחק ולהסביר את סיפור רב קטינא, וזו אחת הסיבות בגללם דחו התוספות את פירוש רש״י. וזו לשונם:
(ולדברי הקונטרס) צריך לדחוק … ומלאכא נמי, דאמר לרב קטינא סדינא בקייטא, ציצית מה תהא עליה׳ – מציצית מן המובחר קא מקפיד.
ולכן חידושו של הגר״מ פיינשטיין הוא לפי פירוש רש״י (כפי שביארוהו התוספות), ולא זכיתי להבין למה הביא הוכחה זו בשם התוספות. ולשיטת התוספות לכאורה אין כאן ראיה כלל.
5. הסבר חיוב חכמים בשאר מינים
מכל האמור נראה לכאורה שעל פי התוספות הידור אחר טלית קטן מצמר תלוי בפסק ההלכה בחיוב ציצית בשאר מינים: הפוסק כרמ״א לא צריך בהידור זה, שהרי לא יענש רק משום שלא הידר לצאת ידי כל השיטות. אולם לפוסק כמחבר יש סברא גדולה לחייב ללבוש טלית קטן מצמר, שרק אז מקיים את המצוה מן התורה. ואף שאין ראיה מרב קטינא שלא לבש כלל ציציות, סברא יש כאן.
אולם ייתכן שגם לשיטת המחבר די בטלית קטן משאר מינים, ולאו דווקא מצמר.
שהנה את גזרת חכמים להניח ציצית גם בבגדים משאר מינים אפשר להבין בשתי דרכים: האחת, מפני החשש שאם לא יניחו ציצית בשאר מינים לא יניחו גם בבגדי צמר; והשניה, שהרחיבו חכמים את מצות התורה, וכשם שחייבה התורה בבגד צמר (מפני חשיבותו), חייבו חכמים גם בשאר בגדים[11].
לפי הטעם הראשון אין לציצית בשאר מינים ערך בפני עצמה, ולכן בזמן הזה שאין לנו בגדים של ארבע כנפות, אין טעם להיכנס בחיוב שאינו מהתורה. אולם לטעם השני, שהגזרה היא הרחבה של מצות התורה, אזי גם בהנחת ציציות על בגד משאר מינים אנו מקיימים את המהות והתוכן של המצוה, וייתכן שדי בכך למניעת העונש בשעת הכעס[12].
6. חידושו של הרא״ש
לסיום נביא את דברי הרא״ש בתוספותיו (ברכות יח,א ד״ה "דלייה דלא לימדו"). הרא״ש מחדש שהקפדת המלאך הייתה על מי שנמנע מללבוש בגד החייב בציצית בזמן שהבגדים הרגילים הם של די כנפות. אבל כיום גם מי שלא מכניס את עצמו לחיוב אינו בכלל "עונש בשעת כעס". וזו לשונו:
דודאי בימי דורות הראשונים, שהיו רנילין להתעטף בטלית בת די כנפות, ראוי להענישן על כך. כדאמרינן במנחות 'בעידן ריתחא ענשינן׳. אבל עתה שאין רגילין לעשות מלבוש של ד' כנפות – אפילו בעידן ריתחא לא ענשינן. ומ״מ מצוה הוא שיקנה אדם טלית בת ד׳ כנפות ולברך עליה בכל יום, כדי לקיים המצוה.
נראה שהרא״ש למד זאת מלשונו של המלאך שמבקר את רב קטינא על בחירת בגדים שפטורים מציצית ("סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא"), משמע שכעסו הוא על הניסיון להיפטר מהמצווה, ולא על כך שרב קטינא לא עשה מאמץ כדי להכניס את עצמו לחיוב.
7. סיכום
כפי שראינו, נראה שגם הנוהג על פי המחבר, אם לובש ציצית משאר מינים מוגן מעונש בשעת כעס (שאפשר שגם בכך מקיים את זכירת המצוות. ונצרף לכך את דברי המחייבים בשאר מינים מהתורה, ואת דעת הרא״ש שאין במניעת לבישת טלית קטן בזמן הזה סיבה לענישה אפילו בעת כעס).
אך כמובן שעדיף ללבוש טלית קטן מצמר, שלפסק המחבר רק כך יקיים את המצוה מן התורה. והרי יש מקום לומר שהחיוב מדרבנן אינו אלא סייג, ואזי אין ערך להכניס עצמו לחיוב. ויש שכתבו שגם ליוצאים ביד רמ״א יש עניין ללבוש טלית מצמר, כדי להכניס את עצמו לחיוב מן התורה לכל הדעות.
אולם כל זה הוא ממידת חסידות ולא מן הדין.
[1] ספרי במדבר פיסקא קטו: ״על ארבע כנפות כסותך — יצאו בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבע ובעלי שמנה מן המשמע". ובדומה במנחות דף מג,ב.
[2] פטור סדין מציצית הוא נושא הסוגיה הקודמת. סדין הוא בגד פשתן. וכפי שנבאר בהמשך, פתיל התכלת עשוי צמר, ולכן בהטלת ציצית בבגד פשתן יש שעטנז — צמר ופשתים. כלאיים אלו הותרו לצורך מצות ציצית. אולם מחשש שמא ילבש בגד זה גם בלילה, כשאין מצוה ללבוש ציצית, וייהנה מכלאיים שלא לצורך מצוה, חכמים פטרו בגד של פשתן מציצית גם ביום (נקטנו, בעקבות רש״י, בהסבר האחרון בסוגיה שם).
[3] ״וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ — שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן" (ברייתא במנחות מג,ב. והשווה ספרי במדבר קטו ד״ה "וראיתם אותו"). ודברי רש״י שם: "מדכתיב ׳את כל מצות׳. ועוד, דציצית בגימטריא ת״ר, וה׳ קשרים וח׳ חוטין הרי תרי״ג".
[4] מנחות לט,ב. ושם רב יהודה פוטר בגד של שיראין (משי) מציצית, ורב נחמן מחייב כל בגד. ותולה הגמרא את מחלוקתם במחלוקת תנאים, כשרב נחמן בשיטתו של ר׳ ישמעאל.
[5] [לא נדון כאן בבגד מבד סינטטי, שיש אומרים שאינו חייב מהתורה אף לר׳ ישמעאל ורב נחמן, הואיל ואין טווים אותו מחוטים. יעויין למשל באג״מ שיובא בהמשך; שו״ת הר צבי או״ח א, סימן ט; שו״ת ציץ אליעזר חלק יב, סימן ג; ועוד.]
[6] וכן באו״ח ח״א, סי׳ ב; ובאו״ח ח״ג, סי׳ א.
[7] ומלשונו: "שבעידן ריתחא הא אמר מלאכא לרב קטינא בדף מ״א דענשינן אעשה משום שיש לו למיהדר לקיים עשה אף שאינו מחוייב, כדאיתא שם בתוס׳, ובדף מ׳ כתבו שאף בשביל ציצית מן המובחר, שסובר דבגד פשתן חייב בציצית, ורק בתכלת אסרו, שנמצא שבבגד זה קיים מצות הציצית, דמאחר דאפקעו מחיוב תכלת הרי אין מעכב הלבן, ומ״מ הי״ל ליקח בגד של צמר בשביל קיום מצות תכלת. וא״כ כ״ש שיש לו להשיג בגד שחייב מדאורייתא בשביל קיום עצם מצות ציצית".
[8] נלמד (מנחות מג,ב ועוד) מסמיכות איסור שעטנז למצות ציצית (דברים כב, יא־יב).
[9] במנחות דף מ׳ שלוש דעות מדוע אין מטילים פתיל תכלת בסדין פשתן למרות שבית הלל מתירים: רבי — "לפי שאין בקיאין" (העם בהיתר זה, ויחשד הלובש באיסור שעטנז). רבא — "שמא יקרע סדינו ויתפרנו" (ואזי אין כאן ציצית משום "תעשה ולא מן העשוי״, ונמצא שעטנז). רב זירא — "משום כסות לילה" (ומבאר רש״י: "שמא יתכסה בו בלילה, דפטור מציצית … ונמצא נהנה מכלאים שלא בשעת מצוה").
[10] שיטת רש״י זו אינה מפורשת בסוגיה. אולם כך מביא תוס׳ בדף מ,א ד״ה "סדין" בשמו, משום שלרש״י חכמים לא ביטלו לגמרי את מצות ציצית מבגד פשתן, אלא אמרו שאין לתלות בו פתיל תכלת מצמר.
[11] וזה לשונו של הרב משה פיינשטיין (בעניין חיוב ציצית בבד סינטטי): "אך שאולי יש לומר דחכמים חייבו בכל בגדים משום שאפשר אין הטעם שלא יטעו להשוות הבגדים ואם יפטרו בשאר מינים יפטרו גם בצמר ופשתים, אלא משום דלאו כל אדם יכול להיות לו בגד מצמר ופשתים, וישארו בלא מצות ציצית שחביבה מאד, משום שראיה מביאה לידי זכירה וזכירה מביאה לידי עשיה … לכן תיקנו שיתחייב בציצית גם בכל בגדים".
[12] עוד בעניין זה ראה בהגיוני משה ח״א עמי קפג: "ההבדל בין דינים דאורייתא לדינים דרבנן".