סימן תקצ"ח

דין צדקתך בשבת שחל בה ראש השנה ובו סעיף אחד.

בשבת במנחה נוהגים לומר שלושה פסוקים המתחילים עם המילה צדקתך, והרעיון שבאמירתם הוא קבלת הדין[1]. בשבתות בהם חל תאריך מסוים שאין בו אמירת תחנון, גם פסוקי צדקתך אינם נאמרים. סימן זה דן כיצד נוהגים בפסוקי צדקתך, בראש השנה שחל בשבת.

סעיף א

^אראש השנה שחל להיות בשבת, אומרים צדקתך במנחה (א). הגה: ויש אומרים שלא לאומרו (ב) (ר"ן סוף ראש השנה ומנהגים), וכן אנו נוהגים (ג).

^אטור בשם רב עמרם, והכל בו בשם רב האי.

(א) במנחה – הגם שבראש חודש, ובראש השנה שחל בימות השבוע, אין אומרים תחנון. כשזה חל בשבת אומרים צדקתך, כיון שיום זה הוא יום דין.

(ב) שלא לאומרו – על פי הכלל שלא אומרים צדקתך בשבת, אם חל בה תאריך מסוים שאין בו אמירת תחנון. וראש השנה, עם היותו יום דין, הוא גם יום שמחה, כפי שהסברנו בסימן הקודם.

(ג) וכן אנו נוהגים – זהו מנהג אשכנז, אבל הספרדים נהגו לאומרם.

———————————————-

[1]  ראה לעיל סימן רצד הסבר מנהג זה.

דין צדקתך בשבת שחל בה ראש השנה (תקצח)

א. ראש השנה שחל בשבת, מנהג הספרדים לומר צדקתך, ובני אשכנז אינם אומרים [א].