סימן תר"ה

מנהג כפרות בערב יום כפור, ובו סעיף אחד.

סעיף א

^אמה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כיפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים, יש למנוע המנהג (א). הגה: ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה, וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים, וכן נוהגין בכל מדינות אלו ואין לשנות, כי הוא מנהג ותיקין (ב). ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר, ולנקבה לוקחין תרנגולת (ב"י בשם תשב"ץ), ולוקחין למעוברת ב' תרנגולים אולי תלד זכר; ובוחרין בתרנגולים לבנים, על דרך שנאמר: אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ (ישעיה א, יח) ונהגו ליתן הכפרות לעניים (ג), או לפדותן בממון שנותנים לעניים (ד) (מהרי"ל). ויש מקומות שנוהגין לילך על הקברות (ה) ולהרבות בצדקה, והכל מנהג יפה. ויש להסמיך שחיטת הכפרות מיד לאחר שהחזירו עליו, וסמך ידיו עליו, דמות הקרבן (ו); וזורקין בני מעיהם על הגגות או בחצר, מקום שהעופות יכולין לקחת משם (טור).

^אהרשב"א בתשובה וארחות חיים בשם הרמב"ן.

(א) יש למנוע המנהג – טעם המנהג הוא משום שדומה הדבר לשחיטת קרבן, אז חש האדם כי ראוי היה שייענש באופן דומה על חטאיו, ורק מחמת התשובה נמנע הדבר ממנו. אבל מצד שני, יש להמנע מכך משום שרוב בני אדם אינם מבינים מעשה זה כראוי. שהם סבורים כי שחיטת תרנגול, אף ללא חזרה בתשובה, מכפרת באופן פלאי על עוונות, כמעשה כשפים, וכמצוי בקרב עובדי אלילים. ובפרט שאין לכך כל מקור בתורה או בתלמוד. ואין להשוות זאת לקורבן, כי על הקרבתו התורה אכן ציוותה. מה גם שכפרת הקרבן עצמו אינה מושגת אלא על ידי תשובה.

(ב) מנהג ותיקין – אלא שצריך להיזהר לכוון את הכוונה הנכונה, כמוסבר כאן.

(ג) ונהגו ליתן הכפרות לעניים – כלומר לתת את התרנגולות שנשחטו לעניים, ובכך נוסף למעשה הכפרות גם משמעות של צדקה.

(ד) לפדותן בממון שנותנים לעניים – כלומר יש להפריש כסף לצדקה[1] כתחליף לשחיטת תרנגול. ובימינו ראוי לנהוג כך, כי אי אפשר לשחוט בראש כל חוצות. בפרט שזה לא מכבד את העניים, לקבל תרנגולת של כפרות.

(ה) שנוהגין לילך על הקברות – כדי להיזכר בסופו של האדם, ולעורר את הנפש להזדרז כל עוד נשמה באפינו, להספיק כמה שיותר מצוות.

(ו) דמות הקרבן – מעשה הקרבן נעשה אמנם על ידי הכהן, אבל אין הכהן קוסם או משהו כזה, שבמעשיו מתכפרים בעלי הקרבן, אלא רגע לפני הליך השחיטה וזריקת הדם על המזבח מחוייב בעלי הקרבן להניח את ידיו על ראשו, ולהשען עליו בכל כוחו, כי בכך הופך עבורו בעל החי הנקרב לקרבן המכפר, ואמצעי המקרבו לה'. אמנם זה רק בתנאי שאצל המקריב קיים רצון כן ואמיתי להתקרב אל ה' ולעשות תשובה.

הספרדים לא נוהגים לסמוך כי אין זה ממש קורבן.

[1] אבל אין לשלם על כך מכסף שבין כה וכה יועד לצדקה, כגון מעות מעשר. אלא צריך להוציא זאת מכסף שלא נועד לדבר (כף החיים אות כח ומ"ב ס"ק ו).

מנהג כפרות בערב יום כיפור (תרה)

א. יש נוהגים לשחוט תרנגול בערב יום כיפור, לומר עליו פסוקי כפרה ותשובה, ולתתו לעני.

ב. דעת השולחן ערוך שיש להימנע ממנהג זה.

ג. היום נהוג לעשות כפרות עם כסף שיינתן לצדקה.