סימן תר"ו

שיפייס אדם חבירו בערב יום כפור, ובו ד' סעיפים.

ישנן שני סוגי עברות: א. בין אדם למקום, כגון זלזול בשמירת שבתות. ב. בין אדם לחברו, כגון גניבת כספים או עלבון הזולת. בכל עבירה הנוגעת לזולת, יש גם עון נגד ה', שאסר זאת. על כן חובה לחזור בתשובה גם על עוונות אלה. כמובן שאין להמתין עד ערב יום כיפור כדי לפייס את חבירו, אבל אין לדחות זאת לאחר כיפור. סימן זה דן בדין הפיוס שנוהגים לקיימה הכי מאוחר בערב יום כיפור, ואגב דין זה, הסימן דן במנהגים נוספים שנוהגים לקיים ערב יום כיפור.

סעיף א

^אעבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו (א); אפילו לא הקניטו אלא בדברים (ב), ^בצריך לפייסו; ואם אינו מתפייס בראשונה, יחזור וילך פעם שנייה ושלישית, ^גובכל פעם יקח עמו שלשה אנשים, ואם אינו מתפייס בשלשה פעמים אינו זקוק לו (ג). (מיהו יאמר אחר כך לפני עשרה שבקש ממנו מחילה (ד)) (מרדכי דיומא ומהרי"ל); ^דואם הוא רבו, צריך לילך לו כמה פעמים עד שיתפייס (ה). הגה: והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול (ו) (מהרי"ל), אם לא שמכוון לטובת המבקש מחילה (ז) (גמרא דיומא פז, ב); ואם הוציא עליו שם רע, אינו צריך למחול לו (ח). (מרדכי וסמ"ג והגה"מ פ"ב מהלכות תשובה ומהרי"ו).

^אמשנה יומא פה, ב. ^במכמה עובדי שם בגמרא פז, א. ^גמימרא דרב חסדא שם. ^דשם מעובדא דרב לרבי חנינא.

(א) עד שיפייסנו – מלמדנו המחבר כי בעוונות הללו שבין אדם לחברו, לא תתקבל תשובתו אלא אם קדם ופייס את חברו. כי ה' יכול למחול על מה שנעשה כנגדו, אבל על מה שנעשה לחבר, רק הפיוס יכול למחול. ואחר מחילתו וחזרתו בתשובה יצום ויתפלל לה', שימחל גם הוא. אם גנב ממנו צריך כמובן לתקן המעוות על ידי שיחזיר את השייך לזולת, ובנוסף, צריך לפייסו ולבקש את מחילתו.

(ב) לא הקניטו אלא בדברים – דיבר אליו קשות או העליבו, אשר לעין האדם נראה הדבר פחות חמור מגניבה.

(ג) אינו זקוק לו – כלומר אינו חייב להמשיך ולבקש ממנו מחילה, כי המתבקש מחויב למחול. ואם מתעקש בכל אופן שלא למחול, ייחשב לו הדבר לעוון. בתנאי כמובן שבקשת הסליחה היתה כנה ואמיתית, ולא מן השפה ולחוץ. ואחר שלשה פעמים שריצהו ולא נתרצה, די בזה כדי שתשובתו תכפר על חטאו.

(ד) שבקש ממנו מחילה – בתנאי שהדבר מפורסם[1]. כי אם אינו מפורסם, הרי הוא מספר בגנותו של החבר, וזהו לשון הרע, כי מפרסם שחברו אינו מתפייס.

(ה) עד שיתפייס – כי אפשר לסמוך על הרב שלא מחל מחמת סיבה ראויה.

(ו) לא יהיה אכזרי מלמחול – חובה למחול, אחר בקשה כזו. ואם כך יעשה, יש סיכוי טוב שמן השמים ינהגו עמו באופן דומה.

(ז) שמכוון לטובת המבקש מחילה – הרמ"א רומז בדבריו לסיפור שהובא בגמרא, אודות רב שלא מחל לתלמידו, וגרם בכך שתלמידו שינה את מקום מגוריו, שם עלה לגדולה, והצליח.

(ח) אינו צריך למחול לו – כי הוצאת שם רע היא פגיעה במהות של האדם ואין בכח בקשת המחילה למחוק את הנזק שנעשה. ואף שאין חובה למחול, ראו י ונכון למחול. והקב"ה שרואה כיצד הוא מעביר על מידותיו, יסלח גם על עוונותיו.

סעיף ב

^האם מת אשר חטא לו (ט), מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר: חטאתי לא-להי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו (ונהגו לבקש מחילה בערב יום כפור (י), מרדכי דיומא).

^המימרא דרב יוסי בר חנינא שם.

(ט) מת אשר חטא לו – ואינו יכול לבקש ממנו מחילה.

(י) לבקש מחילה בערב יום כפור – אחד מהשני. מנהג בני ספרד לומר כל לילה, טרם השינה, כי מוחלים לכל מי שפגע בהם. ובני אשכנז נוהגים לומר בליל כיפור "תפילה זכה", בה הובא נוסח מחילה לזולת.

סעיף ג

^ותקנת קדמונינו וחרם, שלא להוציא שם רע על המתים (יא).

^ומרדכי שם ושיש סמך לזה מהתנחומא פרשת ואתחנן סימן ו.

(יא) על המתים – גם אם מתברר שהמת עשה דברים רעים, אין לפגוע בשמו אחר פטירתו, כאשר כבר אין לו דרך להגן על עצמו.

סעיף ד

^זיכול לטבול (יב) וללקות (יג) מתי שירצה, רק שיהיה קודם הלילה (יד); ^חואינו מברך על הטבילה (טו). הגה: ואין צריך לטבול רק פעם אחת, בלא וידוי, משום קרי (טז); והוא הדין דהטלת תשעה קבין מים נמי מהני (יז) (מהרי"ו וכל בו תשב"ץ). מי שמת לו מת בין ראש השנה ליום הכיפורים (יח), מותר לרחוץ ולטבול בערב יום כיפור, דיום כפור מבטל שבעה (יט) (מהרי"ל דהלכות שמחות), אף על פי שנהגו שלא לרחוץ כל שלשים, טבילת מצוה מותר (כ) (דברי עצמו).

^זכל בו והתשב"ץ (קטן) בשם הר"מ. ^חשם בתשב"ץ (קטן) והטור בשם אביו הרא"ש.

(יב) יכול לטבול – המחבר מתייחס אמנם לזמן הטבילה, אבל אגב כך רמז על קיומו של מנהג הטבילה. בעבר תיקן עזרא הסופר שלא ללמוד או להתפלל אחר קיום יחסי אישות או יציאת זרע מגופו, עד אחר טבילה במקוה. ומטרתו היתה שיחסי אישות יתקיימו בצורה מדודה ומאוזנת, ולא מתוך התמכרות חסרת גבולות. אלא שרוב הציבור לא יכל לעמוד בה, לכן ביטלו חכמים את גזירתו. עם זאת, עדיין ראוי לקיימה בערב יום כיפור, למרות שאינה חובה, כדי להכנס בגוף טהור אל היום הקדוש.

לא ראוי שבנות תלכנה למקוה, כי עיקר המנהג נועד לגברים. אמנם אשה נשואה החפיצה בכך, יכולה לטבול.

(יג) וללקות – מנהג נוסף שאינו חובה, לבקש מחבר כי ילקהו על גבו, לכפרת פשעיו, וכאות הכנעה ותשובה.

(יד) קודם הלילה – כל היום של ערב כיפור ראוי ומתאים לקיום מנהגים אלה[2].

(טו) ואינו מברך על הטבילה – כי אין טבילה זו חובה, רק מנהג.

(טז) משום קרי – להיטהר מהוצאת זרע.

(יז) דהטלת תשעה קבין מים נמי מהני – גם מועילה. כלומר, אין חובה לטבול ממש במקוה, אלא די בשפיכת כמות גדולה (כשלשה עשר ליטר) של מים על גופו, ולצורך כך ניתן גם לעמוד זמן מה תחת המקלחת. ונראה מכך שהמחבר לא הביא דין זה, כי לדעתו עדיף לכתחילה לטבול במקוה.

(יח) בין ראש השנה ליום הכיפורים – ומעיקר הדין, אסורה הרחיצה בשבעה ימי האבלות. למנהג אשכנז, הרחיצה אסורה כל שלושים יום[3].

(יט) דיום כפור מבטל שבעה – על כן מותר להתרחץ לפני כניסת החג. וזה מוסכם על הספרדים[4].

(כ) טבילת מצוה מותר – ומאחר שהטבילה הותרה, הותרה גם הרחיצה הנצרכת לפני הטבילה. היתר זה נצרך למנהג אשכנז, לפיו הרחיצה אסורה כל שלושים. אבל למנהג ספרד שזה עיקר הדין, הרחיצה מותרת אחרי השבעה[5].

[1] כף החיים אות כד.

[2] ויש נוהגים על פי הקבלה להמתין עד חצות או מעט קודם לכן (כף החיים אות נב). אמנם ברור שהטובל בבוקר נוהג כדין.

[3] דיני השלושים פוסקים בערב סוכות.

[4] כף החיים אות סג.

[5] יורה דעה שפא, א.

שיפייס אדם חברו (תרו)

א. אדם שחטא נגד חברו, חייב לחזור בתשובה הן כלפי חברו והן כלפי ה'. כלפי חברו על ידי פיוסו ובקשת מחילתו. וכלפי ה', על ידי החזרה בתשובה, הצום והתחנונים.

ב. את הפיוס לחברו יקדים לפני עשיית התשובה לה' [א].

ג. צריך לבקש מחילה לא רק על פגיעה ממונית או פיזית, אלא גם על עלבון או כל פעילות הנעשית בדיבור ופוגעת בחבר [א].

ד. מצוה על הנפגע שלא להיות אכזרי אלא למחול [א].

ה. אם הנפגע לא מחל, צריך לפנות אליו שלוש פעמים, בקבוצה של שלושה אנשים. ואם עדיין לא מחל, אין צורך להוסיך ולבקש את מחילתו, אלא מי שלא מוחל הוא החוטא [א].

ו. אין חובה למחול על למי שהוציא שם רע [א].

ז. אם האדם הנפגע מת, יביא עשרה אנשים לקברו, ויבקש בפניהם מחילה מן הנפטר [ב].

ח. נוהגים לטבול בערב יום כיפור (יב).

ט. אין מברכים על טבילה זו, כי אינה חובה [ד].

י. כדי לקיים מנהג זה, די בשפיכת כ 13.5 ליטר מים, או לעמוד תחת המקלחת עד שיישפך עליו 13.5 ליטר [ד].

יא. מי שמת לו מת בין ראש השנה ליום כיפור, מותר לרחוץ ולטבול לפני כניסת החג [ד].