סימן תר"י

הדלקת נרות ביום כיפור, ובו ד' סעיפים.

תקנו חכמים שבכל שבת וחג ידליקו נרות בברכה. הטעם העיקרי לכך הוא משום עונג שבת, כי בית מלא אורה משרה אוירה נעימה ורגועה של שלום בבית, ומאפשר לאכול סעודה ולהלך בבית בלא להתקל האחד בשני. נוסף על כך, יש במצווה זו גם ממד רוחני והוא, הרצון להכניס את אור התורה בבית.

ביום כיפור לעומת זאת, המשפחה אינה מתאספת בסעודות. ויש מקום לדון, כפי שסימן זה עושה, אם תוקנה בו חובת הדלקת נרות, כבשבת וחג, או שלא תקנו זאת, כדי שהבעל לא יראה את אשתו, ולא ירצה להיות עמה, כמובא במפרשים. ומשום שיום כיפור, בניגוד ליום שבת, אינו יום עונג, אלא יום של יראה.

סעיף א

^אמקום שנוהגים להדליק נר בליל יום הכיפורים, מדליקין (א); מקום שנהגו שלא להדליק, אין מדליקין (ב). (ואם יש לו נר בבית (ג), חייב להדליק בחדר ששוכב שם כדי שלא יבא לידי תשמיש עם אשתו, מאחר שרואה אותה אצל הנר שבביתו (ד)) (מהרי"ל); ^בואם חל להיות בשבת, חייבין הכל להדליק (ה). הגה: ומברכין: להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים (ו).

^אמשנה פסחים (נג, ב). ^בברייתא פסחים שם וכרבי שמעון בן אלעזר וכפירוש הרמב"ם (שביתת העשור פרק ג).

(א) מדליקין – בני המשפחה אינם סועדים יחד, ועדיין יש סיבה להאיר. מאחר ויחסי אישות ביום זה אסורים, וכשהנר דלוק יימנעו בני הזוג מקיומם, מאחר ועל פי הלכה אין לקיים יחסים לאור הנר[1].

נראה שהפצת אור בבית יש בה גם מנהג של כבוד ליום הקדוש. ולכן נראה שגם הדרים ללא אשה, כגון חיילים או רווקים וכדו', ידליקו בברכה.

(ב) אין מדליקין – לשיטה זו, האור יגרום לבעל לראות את אשתו, ויתכן שיתאוה לה.

(ג) נר בבית – במקום בו רגילים לאכול.

(ד) אצל הנר שבביתו – אם אין בבית נר דולק, אין כל חשש. אבל אם במקום המפגש בבית, כגון בסלון, מאיר אור הנר, חובה להדליק גם בחדר השינה. כי היות והסלון מואר, ומן הסתם יבחין באשתו, האור שבחדר השינה ימנענו מקיום יחסים.

(ה) חייבין הכל להדליק – הגם שהיחסים בשבת זו אסורים, לא ביטלו חכמים את תקנתם.

(ו) נר של שבת ושל יום הכיפורים – אפילו לדעה (בסעיף הבא) שאין לברך ביום כיפור על הדלקת נרות, יש לברך עליהם כשחל יום כיפור בשבת.

סעיף ב

^גיש מי שאומר שמברך (ז) על הדלקת נר יום הכפורים. הגה: וכן המנהג במדינות אלו (ח).

^גטור בשם אביו הרא"ש.

(ז) שמברך – ויש מי שאומר שאין לברך, כי הדלקה זו אינה חובה כהדלקת נר שבת. המחבר לא הביא מפורשות את הדעה החולקת, כי הוא סבור שלמעשה יש לברך.

(ח) במדינות אלו – כך המנהג גם אצל הספרדים. ונראה שגם רווקים או רווקות מדליקים ומברכים לכבודו של היום.

סעיף ג

^דבכל מקום מדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות (ט) ובמבואות האפלים (י) ועל גבי החולים (יא).

^דמשנה שם בפסחים.

(ט) בבתי כנסיות ובבתי מדרשות – כדי שיוכלו להתפלל וללמוד כל הלילה. וגם משום שהנר מרמז לנשמה, וביום זה אנו רוצים להאיר את נשמותינו.

(י) ובמבואות האפלים – כדי שההולכים ושבים מבתיהם לבתי הכנסת לא ימעדו.

(יא) ועל גבי החולים – לאפשר הענקת שירות מיטבי.

אין מברכים על הדלקות אלה.

סעיף ד

^הנוהגים בכל מקום להרבות נרות בבתי כנסיות (יב), ולהציע בגדים נאים בבית הכנסת (יג). הגה: ונוהגים שכל איש, גדול או קטן, עושין לו נר (יד) (מרדכי ומהרי"ו); גם נר נשמה לאביו ולאמו שמתו (טו) (כל בו), וכן נכון, וכן כתבו מקצת רַבְּוָואתָא; ואם כבו נרות אלו ביום הכיפורים, אין לומר לאינו יהודי שיחזור וידליקם (טז) (מהרי"ל מהרי"ו). מי שֶׁכָּבָה נרו ביום כיפור (יז), יחזור וידליקנו במוצאי יום כיפור, ואל יְכַבֶּנּוּ עוד, אלא יניחנו לדלוק עד גְּמִירָא וגם יקבל עליו שכל ימיו לא יְכַבֶּה (יח) במוצאי יום הכיפורים נרו, לא הוא ולא אחר (כך נמצא במנהגים ישנים). ויש אומרים שיש להציע השלחנות ביום כיפור כמו בשבת (מרדכי ומנהגים), וכן נוהגין (יט). יש שכתבו שנהגו ללבוש בגדים לבנים נקיים ביום כפור, דוגמת מלאכי השרת (כ); וכן נוהגין ללבוש הַקִּיטְל (כא) שהוא לבן ונקי, גם הוא בגד מתים, ועל ידי זה לב האדם נכנע ונשבר (כב) (ד"ע מהגהות מיימוני פ"ז דשביתת עשור).

^הטור וכן כתב הרא"ש ביומא.

(יב) בבתי כנסיות – כלומר מלבד הנרות המשמשים לתאורה, מרבים בעוד נרות, כי ריבוי האור מכבד את היום הקדוש.

(יג) בגדים נאים בבית הכנסת – פריסת מפות נאות על השולחנות, כדי לכבד את היום הקדוש.

(יד) עושין לו נר – כפי הנראה, גם זה נעשה לכבוד היום. וגם משום שהנר מרמז אל הנשמה, ורצוננו להאיר ביום זה את נשמותינו. כיום לא נוהגים כך, כי החשמל מאיר בצורה טובה, ובכך מכבדים יום זה.

(טו) נר נשמה לאביו ולאמו שמתו – כך נוהגים בני אשכנז, וחלק מן הספרדים.

בעת התפילה למחרת, האשכנזים מזכירים נשמות בתפילת 'יזכור'. ואכן ראוי להעלות את זכר הוריו ביום קדוש זה, ולשפר את דרכו בריבוי מצוות ולימוד התורה, כהטבה ועילוי לנשמת ההורים.

(טז) אין לומר לאינו יהודי שיחזור וידליקם – גם הסבור[2] כי לצורך מצוה של רבים מותר לבקש מגוי שידליק נר, יודה שאין היתר להדליק נר זה. כי אינו חובה, רק מנהג כבוד.

(יז) שֶׁכָּבָה נרו ביום כיפור – וחושש, כי רואה בכך סימן לא טוב.

(יח) שכל ימיו לא יְכַבֶּה – אלא ישאירנו דולק עד גמר השמן או השעוה, ומאיליו ייכבה.

(יט) וכן נוהגין – לכסות השולחנות במפות נאות לכבוד היום הקדוש וכך נוהגים גם הספרדים.

(כ) דוגמת מלאכי השרת – מטעם זה, יש מדקדקים שכל בגדיהם יהיו בצבע לבן, אבל אין זה חיוב.

(כא) הַקִּיטְל – כמין חלוק ארוך, מבד לבן ודק. לא כולם נוהגים כך, וכל אחד ינהג כמנהגו.

(כב) נכנע ונשבר – וחוזר בתשובה. ספרדים לא נהגו כן, ויש העוטים ביום זה בגדים לבנים.

[1] סימן רמ סעיף יא

[2] סימן רעו, א בדברי הרמ"א.

הדלקת הנרות ביום כיפור (תרי)

א. נוהגים להדליק נרות ביום כיפור, כמו בשבת [א].

ב. מברכים על הדלקה זו[ב].

ג. בבתי כנסת מרבים בתאורה, וכן בכל מקום אחר הזקוק לתאורה, כי בכך מכבדים את היום [ג -ד].

ד. יש נוהגים להדליק נר נשמה, עבור נשמת ההורים שנפטרו [ד].