שולחן ערוך כפשוטו
הלכות חנוכה
סימן תרע"ד
שמותר להדליק מנר לנר, ובו ב' סעיפים.
סימן זה דן אם אפשר להשתמש בנר חנוכה לצורך הדלקת נר חנוכה אחר. שאלה זו אינה מעשית כל כך היום, מאחר וכולם משתמשים בגפרור, או במצית, או בנר הנוסף הנקרא שַׁמָּשׁ. אבל הנושא כאן, והוא שורש הדיון, מעשי ביותר. כי יש כלל גדול בהלכה, שאסור לבזות את המצוות. איסור זה נלמד מחיובו של השוחט, לכסות את הדם השפוך רק ביד, ולא ברגל. מכאן למדו לכל המצוות, שיש איסור על ביזויָן. סימן זה דן האם מותר להשתמש בנר חנוכה, כדי להדליק נרות. כלומר, יש הסכמה שעבור נרות שאינן מצוה, אין להשתמש בנר חנוכה. מאחר ונוטל נר של מצוה, ועושה בו שימוש בזוי. אבל האם מותר לסייע בנר מצוה, לנר מצוה אחר.
סעיף א
מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה (א), אודוקא להדליק מזה לזה בלא אמצעי, אבל להדליק מזה לזה על ידי נר של חול, אסור (ב); בויש מתירים גם בזה (ג), גאלא אם כן הוא בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּכְבֶּה הנר של חול קודם שידליק נר אחר של חנוכה (ד). הגה: ונהגו להחמיר בנרות חנוכה שלא להדליק אפילו מנר לנר, דְּעִקַּר מִצְוָתוֹ אינו אלא נר אחד (ה) והשאר אינו למצוה כל כך, ולכן אין להדליק זה מזה (הג"מ ומרדכי); וכל זה אינו רק בעוד שדולקים למצותן, אבל אחר שעבר זמן המצוה (ו) מותרים בהנאה, כל שכן שמותר להדליק מהן (נ"י הל' קטנות).
אמימרא שבת כב, א וכרב וכמאן דאמר משום ביזוי מצוה, רא"ש בשם הרי"ף, וכן כתב הרמב"ן. בשם בשם בעל (התרומות) [התרומה] וכן כתב הר"ן וכשמואל. גתרומת הדשן.
(א) נר חנוכה מנר חנוכה – כי אין המצווה מתבזה, כשמסייעת למצווה אחרת.
(ב) אסור – כי נר המצווה מדליק נר חול, ויש בכך בזיון למצווה.
(ג) גם בזה – היות והמטרה הסופית היא מצווה, אין בכך ביזוי למצווה. אמנם שלא בשעת הדחק, סבור המחבר שאין להקל בהדלקה מנר של מצוה, על ידי אמצעי.
(ד) נר אחר של חנוכה – במקרה זה, ההדלקה לא שירתה מצוה, וזה אסור לכל הדעות.
(ה) אלא נר אחד – כי בגמרא אמרו (שבת כא, ב) "מצות חנוכה, נר איש וביתו", משמע שהחובה היא נר אחד בלבד. המהדרין אמנם מוסיפים כל יום נר, אבל אין זו חובה. נמצא כי המדליק מנר המצווה, מבזה אותו, אם ידליק ממנו נר של הידור. ולכתחילה צריכים האשכנזים לחשוש לדעה זו.
(ו) אחר שעבר זמן המצוה – בתום חצי שעה, כבר אין מצוה. ומותר להשתמש בנרות חנוכה, לכל צורך.
סעיף ב
(ז) דיש מי שאומר שֶׁנֵּר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת (ח) ושל שבת (ט) ושל חנוכה כולם של מצוה הם, ומותר להדליק זה מזה (י). הגה: והוא הדין נר של תלמוד תורה (יא) או נר לחולה הצריך נר (יב) (נימוקי יוסף הלכות קטנות) ובענין נר של בית הכנסת, עיין לעיל סימן קנ"ד סעיף י"ד (יג).
דטור בשם ספר התרומה.
(ז) הקדמה לסעיף – סעיף זה גם הוא אינו מעשי כל כך, כי מקור התאורה בימינו הוא החשמל.
(ח) שֶׁנֵּר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת – בעידן טרום החשמל, נהגו להדליק נרות רבים לכבוד בית הכנסת, כדי להאירו באור גדול, והיו אלו נרות של מצוה.
(ט) ושל שבת – נרות שבת הם מצוה, משום שלום בית.
(י) ומותר להדליק זה מזה – ישירות, ונראה שדעת המחבר לפסוק כדעה זו.
(יא) נר של תלמוד תורה – נר שמאפשר ללמוד. והוא שונה מנרות בית הכנסת, כי הם הודלקו בעיקר לשם כבוד, אבל נר תלמוד תורה הודלק בעיקר כדי שיוכלו ללמוד.
(יב) לחולה הצריך נר – נר זה הוא חלק ממצוות ביקור חולים, הכלולה במצוות ואהבת לרעך כמוך, שהיא מצווה מן התורה.
(יג) לעיל סימן קנ"ד סעיף י"ד – שם התבאר כי מעיקר הדין, אין להדליק נר של חול מנר של בית הכנסת. ומוכח משם, שיש לנר של בית הכנסת קצת קדושה, וכפי שלמדנו כאן.
שמותר להדליק מנר לנר (תרעד)
א. אסור לבזות מצוות [הק].
ב. על כן לא ידליק נרות אחרים מלהבה של נרות חנוכה [א].
ג. מותר להדליק נר אחר של מצוה, מלהבה של נר מצוה [א].
הלכות חנוכה
סימן תר"ע- דברים האסורים והמותרים בחנוכה
סימן תרע"א- סדר הדלקת נר חנוכה ומקום הנחתו
סימן תרע"ב- זמן הדלקת נר חנוכה
סימן תרע"ג- שמנים ופתילות הכשרות לחנוכה
סימן תרע"ד- שמותר להדליק מנר לנר
סימן תרע"ה- שהדלקה עושה מצוה ולא הנחה
סימן תרע"ו- סדר הברכות וההדלקה
סימן תרע"ח- נר של שבת קודם לנר של חנוכה
סימן תרע"ט- בערב שבת מדליק נר חנוכה תחילה
סימן תר"פ- שלא להניח הנרות סמוך לפתח בליל שבת
סימן תרפ"א- אין מבדילין בנר חנוכה במוצאי שבת
סימן תרפ"ב- דין על הניסים בחנוכה