הלכות פורים - סדר ד' פרשיות

הקדמה

ישנן ארבע שבתות בשנה, בהן קוראים במפטיר קריאות שונות מהרגיל. וגם להפטרה, יש לקרוא בענין דומה לקריאת המפטיר. ואלו הן, שתים שלפני פורים, ושתים שאחריה. השתים שלפני פורים קרויות שבת שקלים ושבת זכור, והשתים שאחר פורים קרויות שבת פרה ושבת החודש. לכל שבת כזו יש קשר למצוה מיוחדת, אותה קיימו כשהיה המקדש קיים (ואחת נוהגת אף בימינו), וכפי שיוסבר להלן. בסימן זה מסביר המחבר את סדר קריאת ארבעת הפרשיות. ארבעת הסעיפים הראשונים בסימן, מבהירים כיצד לנהוג אם חל ראש חודש אדר בשבת. ושלושת הסעיפים אחרונים, מסבירים כיצד לנהוג, אם חל ראש חודש אדר באחד מימי השבוע.

סעיף א

(א) ^אראש חודש אדר הסמוך לניסן (ב), שחל להיות בשבת, קורין פרשת שקלים ^בשהיא כִּי תִשָּׂא (ג), עד וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת (ד), ^גומפטיר: וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע (ה); ומוציאין שלשה ספרים: באחת קורא פרשת השבוע (ו), וּבַשֵּׁנִי של ראש חודש (ז), ובשלישי קורא מפטיר בפרשת שקלים (ח).

^אמשנה ברייתא מגילה כט, ב.  ^בכשמואל ותניא כוותיה. ^גשם בברייתא. 

(א) נושא הסעיף – פרשת שקלים: חלק גדול מהקרבנות שהוקרבו במשכן ובמקדש היו קרבנות ציבור, עובדה שהצריכה כל אחד מישראל, ליטול חלק בקרבן. לכן, תיקנו חכמים שכל יהודי יתן מחצית השקל, ומן הכסף שיצטבר ירכשו קרבנות, כפי הנדרש לשנה אחת. גיוס הכספים נקבע לחודש אדר, כי מבחינת התורה, השנה מתחילה בחודש ניסן, לכן הוקצה חודש אדר לגבייה.

כדי להפנות את תשומת לב הקהל למצווה, הכריזו על כך בראש חודש אדר. ומפני כן תיקנו חכמים לקרוא פרשה זו בשבת, עת חל בה ראש חודש אדר, או בשבת שלפני ראש חודש.

(ב) אדר הסמוך לניסן – כלומר בשנה מעוברת, אין קוראים ארבע פרשיות אלא באדר שני הסמוך לניסן.

(ג) שהיא כי תשא – הפסוקים הראשונים של פרשת כי תשא, עוסקים בדיני תרומת מחצית השקל, לקרבנות הציבור.

(ד) עד וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת – פרשיה המתחילה בשמות פרק ל, פסוק יז.

(ה) ומפטיר: וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע – בספר מלכים ב. מפרק יא פסוק יז, עד המילים לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ, בפרק יב פסוק יז. מסופר שם על מלכות יְהוֹאָשׁ הצדיק, שתיקן את בית המקדש, אחר מערכה לגיוס כספים והשגת תרומות מן העם. האשכנזים נוהגים להתחיל מפרק יב פסוק א – בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים יְהוֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ.

(ו) באחת קורא פרשת השבוע – ויש לזמן שישה עולים לפרשת השבוע.

(ז) וּבַשֵּׁנִי של ראש חודש – מכבדים עולה שביעי בספר השני, וקוראים בו את של ראש חודש. אחר הקריאה, אומרים קדיש. ואשכנזים מניחים את הספר השלישי על הבימה, טרם אמירתו.

(ח) ובשלישי קורא מפטיר בפרשת שקלים – הספרדים אומרים שוב חצי קדיש, אחר קריאה זו.

יש בשבת זו שמחה מיוחדת במעט. על כן נהגו קהילות אשכנזיות רבות, שמידי שבת אומרים "אב הרחמים", להימנע מכך בשבת זו[1].

לעיל בסימן רפב הובא[2], כי אפשר להעלות קטן למפטיר, בארבעת הפרשיות.

סעיף ב

(ט) ^דבשבת שניה מוציאין שני ספרים; באחד קורא פרשת השבוע, ובשני קורא: זָכוֹר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק (י), ומפטיר: פָּקַדְתִּי אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק (יא).

^דשם במשנה וברייתא ל, א.

(ט) נושא הסעיף – פרשת זכור: אזכורו של עמלק מקורו בצו התורה, שחייבה לזכור את מעשיו, כמובא בפרשת כי תצא – זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק וכו' לֹא תִּשְׁכָּח. הוסיפו חכמים ותיקנו לקיים את המצוה מן התורה, בקריאת פרשת זכור, בשבת שלפני פורים. משום שגם המן, שביקש לאבד את כל היהודים, בא מזרע עמלק.

(י) זָכוֹר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק – בסוף פרשת כי תצא, דברים פרק כה, פסוקים יז – יט.

(יא) פָּקַדְתִּי אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק – בשמואל א פרק טו, מפסוק ב עד פסוק לד. שם מסופר על שאול המלך שנצטווה להכרית את עמלק, ואי מילוי תפקידו כנדרש, מה שהוליך לאיבוד מלוכתו.

סעיף ג

(יב) ^הבשבת שלישית, שהוא ט"ו באדר (יג), מפסיקין; ובשבת רביעית שהיא כ"ב לאדר מוציאין שני ספרים; בָּאֶחָד קורא בפרשת השבוע, ובשני קורא פרשת פרה (יד), ומפטיר: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים (טו) (ועיין לעיל סימן קל"ז סעיף ה').

^השם.

(יב) נושא הסעיף – פרשת פרה: פרשיה בתחילת פרשת חוקת (חומש במדבר), בה נצטווינו במצוות פרה אדומה, אשר אפרה, מטהר טמאים שבאו במגע עם מת. סיבת קריאתה בחודש אדר היא, הזכרת חובת הטהרה, בהקרבת הפסח. מאחר וחייב כל אחד מישראל לאכול בטהרה, כזית מבשר קרבן הפסח.

(יג) שהוא ט"ו באדר – זהו שושן פורים.

(יד) ובשני קורא פרשת פרה – בתחילת פרשת חוקת, חומש במדבר פרק יט, מפסוק א עד פסוק כב.

(טו) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים – בספר יחזקאל, מפרק לו פסוק טז, עד פסוק לח. בו נאמרה נבואה על טהרת בני ישראל, בעת הגאולה.

סעיף ד

(טז) ^ובשבת חמישי, שהוא כ"ט באדר, מוציאין שני ספרים: באחד קורא פרשת השבוע, ובשני: החדש הזה לכם, ומפטיר: בראשון באחד לחדש (יז).

^ושם.

(טז) נושא הסעיף – פרשת החודש: פרשיה בפרשת בא, שמות פרק יב, מפסוק א עד פסוק כ. שבת זו היא ערב ראש חודש ניסן, לכן קוראים בה על חשיבות חודש ניסן, ועל חובת הקרבת קרבן פסח.

(יז) בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ – בנביא יחזקאל. למנהג אשכנז – מפרק מה פסוק טז, עד פרק מו פסוק יח. ולמנהג הספרדים – מפרק מה פסוק יח, עד פרק מו פסוק טז. ההפטרה עוסקת בקרבנות שעתידים כלל ישראל להקריב, עת יבנה המקדש.

סעיף ה

חל ראש חדש אדר הַסָמוּךְ לְנִיסָן תוך ימי השבוע, ^זואפילו בערב שבת, מקדימין לקרות פרשת שקלים בשבת שלפניו, ומפסיקין בשנייה, כדי שתהא פרשת זכור בשבת הַסְמוּכָה לְפוּרִים מִלְּפָנֶיהָ (יח); ^חואם חל פורים בערב שבת, מקדימים לקרות פרשת זכור בשבת שלפניו.

^זכרב שם. ^חשם וכרב להקדים זכירה לעשייה.

(יח) בשבת הַסְמוּכָה לְפוּרִים מִלְּפָנֶיהָ – כפי שהוסבר, יש קשר הדוק בין פרשת זכור לפורים. על כן נתקן לקוראה, בשבת שלפני פורים.

סעיף ו

^טהַיָּמִים שראוי לקבוע בהם ראש חדש אדר, זבד"ו (יט); וסימן לְשַׁבְּתוֹת הַהַפְסָקָה, זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו, כלומר: כשחל ראש חודש בשבת, מפסיקין בחמשה עשר בו (כ), וסימן זט"ו (כא); וכשחל ביום ב' מפסיקין בו' בו, וסימן ב"ו (כב); וכשחל ביום ד' מפסיקין בד' בו, וסימן ד"ד (כג); וכשחל ביום ו' מפסיקין בשתי שבתות ב' בו וי"ו בו, וסימן ובי"ו (כד).

^טהרי"ף והרא"ש שם.

(יט) זבד"ו – פירוש, ימי השבוע בהם יתכן שראש חודש אדר יחול הם, שבת או שני, רביעי או שישי. אבל בימי ראשון, שלישי או חמישי, בלתי אפשרי שיחול ראש חודש[3].

(כ) מפסיקין בחמשה עשר בו – שהוא שושן פורים.

(כא) וסימן זט"ו – פירוש האות ז', חל ראש חודש בשבת. במקרה זה, ההפסקה היא ב-ט"ו אדר.

(כב) וסימן ב"ו – פירוש האות ב', חל ראש חודש ביום שני. במקרה זה, תוקדם פרשת שקלים לשבת שלפני ראש חודש, וההפסקה תחול בשבת הבאה, שהיא ו' אדר. כי פרשת זכור תיקרא בשבת אחריה, בי"ג אדר, ערב פורים.

(כג) וסימן ד"ד – ד' הראשונה פירושה, חל ראש חודש ביום רביעי. ד' השניה פירושה, שבת שאחר כך היא ד' אדר, ובה מפסיקים. כי את פרשת זכור יקראו בשבת הבאה, שתחול בי"א אדר, לפני פורים.

(כד) וסימן ובי"ו – ו' פירושה, חל ראש חודש ביום שישי. למחרת זו שבת הפסקה, בשני לחודש אדר. נמצא כי שבת זכור תחול בט' אדר, ובשבת שאחר פורים, שהיא ט"ז אדר, שוב תהא הפסקה. בשבת החלה בכ"ג אדר תיקרא פרשת פרה, ובשבת אחריה יחול ראש חודש ניסן, ותיקרא פרשת החודש.

סעיף ז

^ייש אומרים שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקראם מדאורייתא (כה), לפיכך בני הישובים שאין להם מנין צריכים לבא למקום שיש מנין בשבתות הללו כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא (כו). הגה: ואם אי אפשר להם לבא, מכל מקום יזהרו לקרותם בנגינתם ובטעמם (כז) (מצא כתוב).

^יתוספות ברכות יג, א (דפוס ישן).

(כה) חייבים לקראם מדאורייתא – לשיטה זו, מקור החיוב הוא פסוק מפורש בתורה – זכור את אשר עשה לך עמלק. אמנם החולקים סוברים, כי למרות שמצוה מן התורה לזכור, אין חובת הקריאה אלא תקנה דרבנן. חובת קריאת פרשת פרה אינה מפורשת בתורה, ולפוסקים רבים, אינה חובה מן התורה. אף כי יתכן שהתורה רמזה על חובת קריאתה בתחילתה, בפסוק "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר", כלומר חוק הוא לאומרה.

למעשה, חובת פרשת זכור גדולה יותר משל פרשת פרה. וכל אלו הפרשיות שנזכרו בסימן זה, חובת קריאתם היא מצוה על הציבור, ממש כחובת קריאת התורה. עם זאת, פרשת זכור היא לכל הדעות חובה על כל יחיד, ואם לא נכח אדם בבית הכנסת, עת קראו בה, יקראנה בעצמו. ויש אומרים, שיכול לצאת ידי חובה אם ישמע את הפרשיה הנקראת בפורים, או בפרשת כי תצא, ויכוין לקיים מצוה זו.

לדעה שגם חובת פרשת פרה היא מן התורה, ראוי למי שלא נכח בבית הכנסת, לקרוא את הפרשיה בעצמו.

לגבי חובת נשים נראה, כי הן חייבות בזכירת מעשה עמלק[4]. אבל אינן חייבות להשתתף במנין, ולשמוע את הקריאה מספר התורה[5], כי מקיימות את המצווה בזכירה בעלמא. על כן טוב שתקראנה בעצמן את שלושת פסוקי פרשת עמלק. עם זאת, יש מקומות בהם מקפידות הנשים לבוא ולשמוע את פרשת זכור מספר תורה, ומארגנים עבורן קריאה בזמן שיכולות לבא, אבל אין זה מעיקר הדין.

(כו) שהם מדאורייתא – כלומר תיקנו חכמים שזכירת מעשה עמלק[6], שהיא מצות עשה מן התורה, תהא נעשית בקריאה במניין. והיא הקריאה בתורה בציבור היחידה, בה מקיימים מצוה מן התורה[7].

(כז) יזהרו לקרותם בנגינתם ובטעמם – ובכך יצאו ידי חובת הקריאה מן התורה.

[1] אם טעו וקראו את פרשת שקלים לפני קריאת ראש חודש, יש להפטיר בהפטרה של שבת ראש חודש (כף החיים אות יד).

[2] המחבר בסעיף ג, והרמ"א בסעיף ד, ועיין בדברינו שם.

[3] הסיבה לכך היא, כדי שלא יחול יום כיפור ביום שישי, או בראשון. וגם, לבל יחול הושענא רבה בשבת.

[4] כי הרמב"ם לא כלל מצוה זו, ברשימת המצוות שהנשים פטורות מהם.

[5] כי זו מצוה דרבנן, התלויה בזמן.

[6] ולדעת המחבר גם פרשת פרה.

[7] ויש אומרים שהקריאה במניין מתוך ספר תורה כשר, היא עצמה מצוה מן התורה. הסבר הדברים הוא, שחכמים אמנם תיקנו את הקריאה בתורה, ועדיין אין זה דין דרבנן. משום שהתורה אמרה כי חובה להזכיר את עמלק, אבל לא פירשה כיצד לקיים חובה זו, אלא העניקה לחכמים את האפשרות להגדיר את אופן קיום המצווה. וכפי שיחליטו, כך תהיה הדרך לקיום המצווה מן התורה.

תקציר הלכות סדר ארבע פרשיות (תרפ"ה)

א. בראש חודש אדר שחל בשבת, או בשבת שלפני ראש חודש, קוראים פרשת שקלים. היא מזכירה לנו, שבזמן בית המקדש, זירזו את ישראל לתרום חצי שקל לרכישת קרבנות, לפני חודש ניסן [א].

ב. בשבת שלפני פורים קוראים פרשת זכור, ובה מזכירים את החובה שלא לשכוח מה שעשה לנו עמלק. זמן קריאתה הוא לפני פורים, כי בו המן, שהיה מזרעו של עמלק, רצה גם הוא להשמיד את העם היהודי [ב].

ג. בשבת ראש חודש ניסן, או בשבת שלפני ראש חודש, קוראים את פרשת החודש ובה מזכירים את מצוות קרבן הפסח [ד].

ד. בשבת שלפניהם (שלפעמים חלה תיכף אחר פורים, אבל לא תמיד), קוראים את פרשת פרה, כי בזכות פרה אדומה יוכלו ישראל להיטהר. ואת קרבן פסח שכל ישראל חייבים בו, יזכו להקריב בטהרה [ג].

ה. קריאת פרשת זכור, יש אומרים שחובתה מן התורה, על כן מקפידים להתפלל בשבת זו במנין [ז].

ו. מי שלא נכח בבית הכנסת, יקרא פרשה זו מתוך חומש, ואם אפשרי, ידקדק בקריאתו ובניגון הטעמים [ז].

ז. יש אומרים שגם קריאת פרשת פרה חובתה מן התורה [ז]. אמנם רבים חלקו על קביעה זו (כה).

ח. גם את פרשיית פרה, יקרא מי שלא נכח בית הכנסת, מתוך חומש, ואם אפשר בדקדוק, ובניגון הטעמים [ז].

ט. יש אומרים שגם נשים חייבות במצוות "זכור". אמנם אינן חייבות לשמוע את הקריאה בבית הכנסת, ומתוך ספר תורה, כגברים. אלא די בקריאת הפסוקים של פרשת זכור, מתוך חומש (כה).

י. יש נשים שמקפידות לשמוע קריאה זו דווקא בבית הכנסת (כה).