הלכות פורים - שהכל חייבים בקריאת מגילה

סעיף א

^אהכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים (א) וגרים (ב) ועבדים משוחררים (ג); ^בומחנכים את הקטנים לקרותה (ד).

^אברייתא בריש ערכין ב, ב. ^ברמב"ם בפרק א, הלכה א.

(א) ונשים – אף שזו מצוה התלויה בזמן, תיקנו חכמים שהנשים תקראנה, כי גם הן נהנו מהנס הגדול. והנס נעשה על ידי אשה, אסתר.

(ב) וגרים – גר צדק מוגדר יהודי לכל דבר, וחייב בכל המצוות.

(ג) ועבדים משוחררים – עבד לא יהודי המשתחרר מרשות אדונו, הופך להיות יהודי לכל דבר, וחייב במגילה. טרם השתחרר, פטור העבד משמיעת המגילה, כי זו מצוה התלויה בזמן, והוא הרי לא היה חלק מן הנס. היום זה כמובן לא רלוונטי, עקב ביטול מוסד העבדות.

(ד) ומחנכים את הקטנים לקרותה – אף שהקטנים פטורים מכל המצוות, קיימת חובה לחנכם למצוות, על כן צריך להביאם לבית הכנסת, כשמסוגלים להקשיב לקריאתה.

סעיף ב

^גאחד הקורא ואחד השומע מן הקורא, יָצָא ידי חובתו (ה); והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך אם היה הקורא ^דחֵרֵשׁ (ו) או ^הקטן (ז) או שׁוֹטֶה (ח), השומע ממנו לא יצא (ט); ^וויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים (י). הגה: ויש אומרים אם האישה קוראה לעצמה מְבָרֶכֶת: לִשְׁמֹעַ מְגִלָּה, שאינה חייבת בקריאה (יא) (מרדכי פ"ק דמגילה, סימן תשעט).

^גמשנה יט, ב. ^דשם, וכדעת הרי"ף ורא"ש וכן הוא בקצת נוסחאות ספרי רמב"ם ועיין בכסף משנה שם ובית יוסף. ^השם וכתנא קמא, אבל נשים מוציאות לאנשים, טור בשם רש"י בריש ערכין. ^ושם בשם בעל הלכות גדולות וכן כתב המרדכי בשם ראבי"ה.

(ה) יָצָא ידי חובתו – כלומר אין חיוב לקרוא בעצמו, כי די בשמיעת המגילה. וצריך שהקורא יכוון להוציא, והשומע יתכוון לצאת ידי חובת המצווה.

(ו) חֵרֵשׁ – החֵרֵשׁ הנזכר בכל הדינים, אינו שומע ואינו מדבר, ופטור מכל המצוות. אבל חרש היכול לדבר, חייב בכל המצוות. אמנם סעיף זה עוסק בְּחֵרֵשׁ מְדַבֵּר, ובא ללמד כי אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה, בקריאת המגילה. שכן יתכן והוא פטור, למרות יכולתו לדבר. שכן עליו לשמוע את עצמו קורא, ומאחר ואין הדבר ביכולתו, לא יוכל להוציא אחרים ידי חובתם[1].

(ז) קטן – שאינו חייב בקריאה כמו גדול, אלא משום חובת חינוך.

(ח) שׁוֹטֶה – החרש השוטה והקטן, פטורים מכל המצוות. וכבדי שמיעה יוצאים ידי חובה, גם אם שומעים רק בזכות המכשיר. ובשעת דוחק, אפשר לסמוך על השיטות שיוצאים ידי חובה גם דרך הטלפון[2].

(ט) לא יצא – כי היכולת לפטור אחרים מחובת המצווה, ניתנה רק לחייב בה בעצמו. ויכול כל השייך למצווה, אף אחר קיומה בעצמו[3], להוציא אחרים ידי חובתם.

(י) אינם מוציאות את האנשים – פוסקים אלו סבורים כי יש הבדל בין חובת הגברים, לזו של הנשים. חובת הגברים היא הקריאה, ובשמיעת קריאה, נחשב הדבר שקראו בעצמם, כביכול. אך חובת הנשים היא רק שמיעת המגילה. וכיון שרמת החיוב שונה מזו של גברים, לא תוכלנה להוציאם ידי חובה. והלכה כדעה ראשונה. אמנם לדעת המחבר, רשאית אשה להוציא גברים, ויקפידו לעשות זאת באופן צנוע[4].

(יא) שאינה חייבת בקריאה – הברכה על קריאת מגילה היא "על מקרא מגילה". אמנם ברכת הנשים, כפי שאומר לנו הרמ"א, הברכה היא "לשמוע מגילה". והנוסח המקובל הוא, "לשמוע מקרא מגילה". דין זה מקורו בדעה הנזכרת, לפיה חיוב האישה שונה מחובת האיש. אם כי המחבר סבור לא כך, ולפיו גם הנשים חייבות בקריאה. לכן הספרדיות נוהגות לברך על מקרא מגילה.

סעיף ג

^זאַנְדְּרוֹגִינוּס (יב) מוציא מִינוֹ וְלֹא שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, טומטום (יג) ומי שחציו עבד (יד) אפילו מינו אינו מוציא (טו). הגה: יש אומרים דאפילו את עצמו אינו מוציא, וצריך לשמוע מאחרים (טז) (ב"י).

^זתוספתא, כתבה הרא"ש בפרק קמא דמגילה.  

(יב) אנדרוגינוס – בגופו של האנדרוגינוס קיימים איברי רבייה הן של גבר והן של אישה, מה שמגדיר אותו כמין בפני עצמו. ואף שיוכל להוציא אדם כמותו, ידי חובה. לא יוכל להוציא גברים ונשים ידי חובתם, כי אין לו זהות ברורה[5].

(יג) טומטום – אדם שאיברי מינו אטומים בקרום, וספק אם הוא זכר או נקיבה. אלא שבניגוד לאנדרוגינוס, שאינו ספק, אלא נחשב מין נוסף, הטומטום נותר בגדר ספק.

(יד) ומי שחציו עבד – כיום, לאחר ביטול מוסד העבדות, אין דין זה רלוונטי. ולגופה של הלכה, יש דעות הסוברות שעבד פטור מקריאת מגילה, ככל מצוה התלויה בזמן. והמחבר דן על עבד שנרכש בידי שני שותפים, שהאחד מהם שיחררו (והשני חייב גם הוא, מבחינה הלכתית, לשחררו, אלא שעדיין לא עשה כן), הלכך מוגדר העבד, חצי יהודי וחצי עבד.

(טו) אפילו מינו אינו מוציא – כלומר, לא יוכל להוציא עבד אחר, שגם הוא חצי עבד וחצי יהודי. מאחר והצד היהודי של חברו, צריך לשמוע מאדם שמחויב לגמרי במצווה.

(טז) וצריך לשמוע מאחרים – כי הצד היהודי של עצמו, צריך לצאת מאדם החייב במצווה, בצורה שלימה.

סעיף ד

(יז) ^חהשומע מגילה ממי שהוא מֻדָּר הנאה ממנו, יצא (יח).

^חארחות חיים. 

(יז) הקדמה לסעיף – בימים עברו, כשהיה אדם מסתכסך עם חברו, היה נודר שלא ליהנות ממנו. איסור זה הגביל אותו בקבלת כל סוגי טובות ההנאה, כגון מאכלים, או סיוע כזה או אחר. כינויו של חבר זה הוא מֻדָּר הנאה.

(יח) יצא – כי האיסור ליהנות ממנו הוא בהטבות חומריות, כגון אוכל, או עזרה פיזית. אבל קיום מצוה אינו מוגדר כקבלת טובה חומרית, לכן יוכל הנודר לצאת ידי חובה, במצווה שקיים עבורו, מודר ההנאה.

סעיף ה

(יט) ^טמקום שאין מנין, אם אחד יודע והאחרים אינם יודעים אחד פוטר את כולם; ואם כולם יודעים, כל אחד קורא לעצמו (כ).

^טשם.

(יט) הקדמה לסעיף – מנין שנאסף לקריאת מגילה, אחד מתוכם קורא את המגילה, וכשמשמיע לציבור, כולם יוצאים ידי חובה. קריאה זו, מוגדרת קריאה של ציבור, ויש בכך הגדלת כבודו של השם יתברך, כביטוי הידוע (מהפסוק – משלי יד כח) "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ".

(כ) כל אחד קורא לעצמו – היות ולא נאסף מנין, עדיף שכל אחד יקיים את המצווה בעצמו, וצריך כל אחד לקרוא מתוך מגילה כשרה. למעשה, עדיף שאחד יוציא את כולם, והבקי בקריאה כיאה וכיאות, יקרא.

סעיף ו

^ימנהג טוב להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה (כא).

^יטור בשם ירושלמי.

(כא) לשמוע מקרא מגילה – שתי סיבות לכך. האחת, לחנכם במצוות, כאמור לעיל. האחרת, להגדיל את כבוד המצווה, המתעלה מאד ככל שגדל מספר המקיימים אותה, בו זמנית. אלא שיש לוודא כי הם לא ימנעו מן הציבור את שמיעת הקריאה, על ידי רעש מיותר.

[1] ראשונים רבים סבורים כי חרש כזה אכן חייב במצווה, על כן דקדק המחבר ולא כתב שהוא פטור מהמצווה, כי את עצמו, אם יקרא, יוכל להוציא ידי חובה. אבל לא את אחרים, כי חוששים לדעה שהוא פטור מהמצווה.

[2] הלא הם הרב קוק במשפט כהן סימן נח. הרב משה פיינשטיין באגרות משה (אורח חיים ח"ב סימן קח). ברם לעומת זאת, דעתו של הרב יצחק יוסף בספר ילקוט יוסף מועדים, עמוד רפז, שלא יוצאים ידי חובה בכך. אמנם בשעת הדוחק, אפשר לסמוך על המקילים.

[3] זהו דין כללי בכל המצוות, הנובע מכך שכל ישראל ערבים זה לזה. ואף אחר שקיים את המצווה, יכול לפטור אחרים, כי עליו לדאוג שתתקיים גם בידי הזולת, על כן יכול להוציא אותו ידי חובה.

עם זאת כתבו הפוסקים, כי החייב בקריאת מגילה בי"ד, וקראה בזמן. ואחר כך הלך לכרך, בו יום החיוב שונה משלו, לא יוכל להוציא את בני הכרך ידי חובתם, כי ביום זה אין לו כל שייכות למצווה.

[4] חזון עובדיה פורים עמוד פט.

[5] דין זה לא כל כך מובן, מאחר וכולם חייבים, גם גברים וגם נשים, ומדוע לא יוכל להוציאם ידי חובה. ברוח זו יש לתמוה מדוע אין הטומטום יכול להוציא אחרים ידי חובה? ותחילה חשבתי שנתחדש דין זה רק לפי דעת ה"יש אומרים", לפיהם יש הבדל בין רמת החיוב של גברים, לזו של נשים, כאמור בפנים. ולא יוכל האנדרוגינוס להוציא גברים ידי חובתם, אבל נשים יוכל לפטור. ברם אחר העיון בבית יוסף, נראה שהבין לא כך, על כן נמנעתי ולא הבאתי פירוש זה בפנים.

תקציר : שהכל חייבים בקריאת מגילה (תרפ"ט)

א. חיוב קריאת מגילה חל הן על הגברים והן על הנשים [א].

ב. יכול אדם לצאת ידי חובה בשמיעת המגילה, ואינו חייב לקראה בעצמו [ב].

ג. אבל אינו יוצא אלא מפי קורא החייב בעצמו במצוה (ויוצא גם במקרה שהקורא כבר קיים חובתו) [ב].

ד. צריך שהקורא יכוון להוציא ידי חובה, והשומע יתכוון לצאת ידי חובה (ה).

ה. קיימת חובה לחנך את הקטנים בשמיעת המגילה, כפי שמחנכים אותם בשאר המצוות [א].

ו. יש אומרים שחובת האשה פחותה מזו של האיש, ולכן אינה יכולה להוציא ידי חובה גברים, וכך נוהגים האשכנזים [ב].

ז. נשים ספרדיות שקוראות לעצמן, מברכות על מקרא מגילה כמו הגברים (יא). ואשכנזיות מברכות לשמוע מקרא מגילה [ב].