הלכות סוכה

סימן תרל"ב – דברים הפוסלים בסכך, ובו ד' סעיפים.

למדנו בסימנים הקודמים מהו סכך כשר, ומהו פסול. בסימן זה נלמד, אם סוכה נפסלת, כאשר יש בחלקה, סכך פסול.

סעיף א

^אסכך פסול, פּוֹסֵל בָּאֶמְצַע בארבעה טפחים (א); אבל פחות מארבעה, כשרה, ^בומותר לִישַׁן תַּחְתָּיו (ב). מִן הַצַּד ^גאינו פוסל אלא בארבע אמות, אבל פחות מארבע אמות, כשרה, דְּאַמְרִינָן דֹּפֶן עֲקֻמָּה, ^דדהיינו לוֹמַר, שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּאִלּוּ הכותל נֶעֱקָם, וְיֵחָשֵׁב זה הסכך הפסול מִגּוּף הכותל (ג), ודבר זה הלכה למשה מסיני. ^ההילכך בית שֶׁנִּפְחַת באמצע (ד) וסיכך במקום הַפְּחָת ונשאר מן התקרה סביב, בין סכך כשר לַכְּתָלִים, פחות מארבע אמות, כשרה. וּמִיהוּ אין ישנים תחתיו, כל זמן שיש בו ארבעה טפחים (ה). ^ובמה דברים אמורים, בסוכה גדולה שיש בה יותר על הסכך פסול (ו) שבעה טפחים על שבעה טפחים; אבל בסוכה קטנה, שאין בה אלא שבעה על שבעה, בין באמצע בין מן הצד, בשלושה טפחים פסולה (ז), בפחות משלושה כשרה, ^זוישנים תחתיו, ומצטרף להשלים הסוכה לְכַשִּׁעוּר (ח).

^אכדמתני נהרדעי משמיה דשמואל סוכה יז, ב הרי"ף והרא"ש, ורמב"ם בפרק ה, ושאר פוסקים. ^בטור ושאר פוסקים. ^גשם בגמרא ד, א ובכמה דוכתי. ^דכפירוש רש"י והר"ן שם וכן פסק רמב"ם. ^המשנה שם יז, א. ^והרי"ף והרמב"ם שם ושאר פוסקים. ^זמימרא (דרבא) [דרב אבא] שם יט, א.   

• פּוֹסֵל בָּאֶמְצַע בארבעה טפחים – רצועת סכך לאורך כל הסוכה, ברוחב ארבעה, מחלקת את הסוכה לשניים. ורק במקום בו יש שבעה על שבעה טפחים, וסביבם שלש דפנות, הסוכה כשרה.
• ומותר לִישַׁן תַּחְתָּיו – כי אין לסכך זה חשיבות, והוא בטל בסכך הכשר[1].
• וְיֵחָשֵׁב זה הסכך הפסול מִגּוּף הכותל – והיושב תחת "דֹּפֶן עֲקֻמָּה", אינו יוצא ידי חובה.
• בית שֶׁנִּפְחַת באמצע – פתחו את התקרה, באמצע החדר.
• כל זמן שיש בו ארבעה טפחים – לסכך פסול ברוחב כזה, יש חשיבות, ואינו בטל. אלא מוגדר חלק מהדופן, לכן אין לשהות תחתיו. בפחות מארבעה טפחים הוא בטל, ומותר לישון שם.
• שיש בה יותר על הסכך פסול – הוסבר, כי סכך פסול בגודל שלשה טפחים, בטל בתוך הכשר. וכיון שיש לכל הפחות ארבעה טפחים כשר, הרי שעם הפסול, יש סך הכל שבעה טפחים כשר. אבל אם חסר טפח אחד לסכך הכשר, הרי יש לסכך הפסול ארבעה טפחים, והסכך הכשר יתבטל בפסול[2].
• בשלושה טפחים פסולה – כי בכך איבד הסכך הכשר את הגדרתו כ"מקום חשוב", ולמרות שהוא הרוב, אין כאן סוכה.
• ומצטרף להשלים הסוכה לְכַשִּׁעוּר – כי שטח מועט זה, בטל לעומת הסכך הכשר, ובסכך הכשר יש ארבעה טפחים ועוד קצת. נמצא שבסך הכל יש כאן שבעה טפחים סכך. ואף שהסכך הכשר שבה מועט כל כך, וקשה להבין כיצד ניתן להכשיר סוכה זו, בכל זאת סמכו על החשיבות שיש לארבעה טפחים.

סעיף ב

^חאויר, בין בגדולה בין בקטנה שָׁוִים, דְּבֵין באמצע בין מן הצד (ט) בשלושה טפחים פסולה, בפחות משלושה כשרה, ומצטרף להשלים (י) הסוכה, ^טואין יְשֵׁנִים תחתיו (יא). הגה: ודוקא שהולך על פני כל הסוכה (יב) (ר' ירוחם נתיב ח חלק א), או שיש בו כדי לעמוד בו ראשו ורובו (יג); אבל בלאו הכי מותר, דהא אין סוכה שאין בה נקבים (ר"ן סוף פרק קמא). והא דסכך פסול בארבעה, ואויר בשלושה, היינו דוקא שהפסיק סוכה לשתים, ולא נשאר שיעור הכשר סוכה עם דפנות, במקום אחד; אבל אם נשאר שיעור סוכה במקום אחד (יד), המקום ההוא כשר (טו), ואף שֶׁמִּבַּחוּץ, אם מחובר לו מן הצדדים (טז) (טור).

^חמימרא דרבה משמיה דתלמידי בי רב (טז) [יז, א] ושם בגמרא יט ^טמימרא (דרבא) [דרבי אבא] שם.

• בין מן הצד – סמוך לדפנות.
• ומצטרף להשלים – הסוכה מוכשרת למרות מרווחי האויר, כי יש בסוכה, שבעה על שבעה.
• ואין יְשֵׁנִים תחתיו – דבריו לכאורה אינם מובנים, כי חללי האויר מפוזרים בכל הסוכה, ואיך יתכן שלא לישן תחתם. אכן בדברי הרמ"א כאן, יוסברו דברי המחבר.
• שהולך על פני כל הסוכה – כלומר, מדובר על רצועת אויר. ובמקרה זה, אין לישון תחתה, אלא מימינה או משמאלה.
• כדי לעמוד בו ראשו ורובו – כלומר, רוב גופו מצוי תחת אוויר זה. אם כי הדבר כמעט בלתי אפשרי[3], כשרוחב האוויר פחות משלושה טפחים.
• אם נשאר שיעור סוכה במקום אחד – או אפילו בשתים. כלומר, סכך פסול זה מחלק את הסוכה. ובכל חלק נותרו שלש דפנות ברוחב הנדרש, וזה כשר. ופשוט, שאין לשבת תחת הרצועה.
• כשר – כי יש לו שלש מחיצות וסכך כשר, לכן המרחב הזה, כשר כסוכה. אבל החלק שמעבר לסכך הפסול, ולו שתי מחיצות בלבד, אינו מוגדר סוכה.
• אם מחובר לו מן הצדדים – הסבר דברי הרמ"א כדלהלן: סוכה ולה סכך פסול, שאינו מחלק את הסוכה לשנים, כשרה כולה, מלבד המרחב שתחת הסכך הפסול. ודברי הרמ"א כוונתם: המתחם שמעבר לסכך הפסול, אם הוא מחובר בצדדים לסוכה, כי אין שם סכך פסול, גם הוא כשר.

סעיף ג

^יסכך פסול פחות מארבעה, ואויר אצלו פחות משלשה, אין מצטרפים לפסול (יז); הילכך אם אויר שלשה במקום אחד, אפילו מִעֲטוֹ בסכך פסול, כשר (יח); וְהָנֵי מִלֵּי בסוכה גדולה, אבל בקטנה שאין בה אלא שבעה על שבעה, אם יש בין שניהם שלשה טפחים, מצטרפים לפסול (יט).

^יתוס' והרא"ש שם בפסקיו.

• אין מצטרפים לפסול – כי אלו שני סוגי פסול, ובכל אחד מהם חסר שיעור פסול. אבל כמובן, אין לשבת תחתם.
• מִעֲטוֹ בסכך פסול, כשר – תוספת הפסול, הכשירה את הסוכה. שכן, המרווח האווירי הצטמצם לפחות משלושה טפחים, והסכך הפסול פחות מארבעה טפחים, על כן הסוכה כשרה.
• מצטרפים לפסול – כי הכשר פחות מארבעה טפחים, ומשטח קטן כזה, אינו מוגדר "מקום"[4].

סעיף ד

^כאם יש סכך פסול שני טפחים (כ), ועוד סכך פסול (כא) שני טפחים, ואויר פחות משלושה (כב) מפסיק ביניהם, יש להסתפק (כג) אם שני הפסולים מצטרפין לפסול הסוכה.

^כטור בשם אביו הרא"ש.

• סכך פסול שני טפחים – שהוא לכשעצמו, אינו פוסל סוכה.
• ועוד סכך פסול – שגם הוא אינו פוסל סוכה.
• ואויר פחות משלושה – ואף הוא אינו פוסל סוכה.
• יש להסתפק – הספק הוא אם אומרים "לבוד" גם להחמיר, ובכך תתחברנה שתי הרצועות של הסכך הפסול, ויש כאן יותר מארבעה טפחים, שתפסולנה את הסוכה. או ש"לבוד" נאמר רק להקל, ואין לצרף את הפסולים, ויש להכשיר סוכה זו. זהו ספק דאורייתא, ולמעשה, היא פסולה.

דברים הפוסלים בסכך (תרלב)

• סכך פסול המונח סמוך לדופן, ואינו רחב מארבע אמות, לא יפסול את הסוכה. אבל ייחשב כחלק מן הדופן, והיושב תחתיו לא יקיים מצות סוכה [א].
• סכך פסול באמצע הסוכה, פוסל. אם רוחב רצועת הפסול הוא, ארבעה טפחים [א].
• במקרה זה יוגדרו שני צידי הרצועה, כסוכות נפרדות, שהכשרם או פסולם תלוי בגודלם. כי שיעורם צריך להיות לפחות שבעה על שבעה טפחים, בהיקף שלש דפנות. (א)
• רצועת אויר סמוכה לדופן, ברוחב שלושה טפחים, תפסול את הסוכה. כאשר ללא דופן זה, יחסר שיעור סוכה [ב].
• רצועת אויר באמצע הסוכה, ברוחב שלושה טפחים, פוסלת את הסוכה [ב].
• במקרה זה, יוגדרו שני צידי הרצועה כשתי סוכות נפרדות, שהכשרם או פסולם תלוי בגודלם. וכאמור לעיל, כאן בסמוך. ([ב]
• אויר שגדלו פחות משלושה טפחים, ובסמוך לו מונח סכך פסול, בגודל פחות מארבעה טפחים, אינם מצטרפים לפסול את הסוכה [ג].
• אם יש שתי רצועות של סכך פסול, שרוחבם פחות מארבעה טפחים, וביניהם פחות משלושה טפחים אויר, מצטרפים שתי הרצועות לפסול את הסוכה [ד].

[1] יש מחמירים שלא לישון תחת סכך פסול שגודלו נע בין שלושה לארבעה טפחים. אמנם למעשה, ניתן לסמוך על המחבר והרמ"א, שלא העירו על כך דבר. ובהערות איש מצליח ראיתי שכתב "מותר לישון, אבל לא לאכול, כי ספק ברכות להקל". ולא זכיתי להבין דבריו, הרי הסבור שאין לברך חושש ומסתפק אם מקיימים שם את המצוה. ואם יש ספק לגבי המצוה, כיצד מורים לקיים במקום זה את המצוה, הרי זו מצוה שלכל הדעות חובתה מן התורה, בעוד שברכה שאינה צריכה היא לרוב הדעות דרבנן, וצריך עיון.

[2] מוסבר על פי ביכורי יעקב (כאן סק"ו). ועיין מ"א שחולק על המחבר, ולדעתו אין להכשיר סוכה, כשחלק מן הסכך פסול, אלא אם גודלה אינו פחות מתשעה טפחים ומחצה, ובסך הכל שבעה טפחים סכך כשר. אמנם הביכורי יעקב הצדיק את דברי המחבר ומשום שברוב סכך כשר, מתבטל הסכך הפסול, ומצטרף להכשיר את הסוכה.

[3] מלבד באדם צנום מאוד, הישן על צידו.

[4] מוסבר על פי ערוך השולחן. אמנם במשנה ברורה ובכף החיים הסבירו, שבגלל שבסוכה קטנה גם סכך פסול פוסל בשולשה טפחים, הרי הוא מצטרף עם האוויר, כי לשניהם שיעור שווה לפסילה.