הלכות סוכה

סימן תרל"ח – סוכה ונוֹיָה אסורין כל שבעה, ובו ב' סעיפים.

כתוב בתורה (ויקרא כג) "חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לה'". פירוש, הסוכה נתקדשה ונועדה אך ורק לקיום המצוה, ואין לעשות בה כל שימוש אחר. בעגה ההלכתית מוגדר הדבר "מוקצה למצוותו"[1]. בסימן זה נלמד על גדריה של הלכה זו.

סעיף א

^אעצי סוכה אסורים כל שמונת ימי החג, בין עצי דפנות בין עצי סכך (א) (ואפילו קֵיסָם (ב) לחצוץ בו שיניו אסור) (מהרי"ל), ואין נֵאוֹתִין מהן לדבר אחר ^בכל שמונת הימים (ג), מפני שיום השביעי כולו, הסוכה מוקצה עד בין השמשות, והואיל וְהֻקְצָה לבין השמשות של שביעי, הֻקְצָה לכל היום (ד) ^*). הגה: ואפילו נפלה הסוכה אסורים (ה), וְלֹא מְהָנֵי בָּהּ תנאי (ו) (טור); אבל עצים הסמוכים לסוכה (ז), מותרים, ועיין לעיל סימן תקי"ח סעיף ח'; ^גואם אחר שעשה השיעור הצריך מן הדפנות ונשלם הֶכְשֵׁר סוכה הוסיף דופן, לא מִיתְּסְרָא (ח); אבל אם עשה ארבעתן סתם, כולן אסורות ומוקצות (ט). הגה: וכל זה לא מיירי אלא בסוכה שישב בה פעם אחד, אבל אם הזמינה לסוכה ולא ישב בה, לא נאסרה, דְּהַזְמָנָה לָאו מִלְּתָא הִיא (י) (הגהות אשר"י פרק המביא).

^אברייתא סוכה ט, ב. ^בביצה ל, ב. ^*) (פירוש השמיני, ובחוץ לארץ גם בתשיעי אסור, משום ספק שמיני). ^גהר"ן בפ"ד דביצה.

• בין עצי דפנות בין עצי סכך – עיקר הסוכה קרויה על שם הסכך. וכדי שהסכך יהא כשר, עליו לעמוד בתנאים רבים, כפי שלמדנו. לכן היה מקום לומר, שלא חל דין מוקצה אלא על הסכך, ולא על הדפנות. אמנם להלכה אין הבדל, כיון שגם הדפנות מיועדות למצוה, והכל נעשה מוקצה, למשך כל שבעת הימים. ואין להשתמש בשום חלק מחלקי הסוכה, למטרה אחרת.
• ואפילו קֵיסָם – שנלקח מעצי הסוכה, למרות היותו אובייקט קטן מאוד, נאסר אף הוא.
• כל שמונת הימים – גם ביום שמיני עצרת, שאין בו מצוות סוכה, היא עדיין מוקצית.
• הֻקְצָה לכל היום – בכניסת החג יש פרק זמן מסוים, בו היום החולף מעורבב עם היום הנכנס. כלומר, סוף היום האחרון של סוכות, מעורב בתחילת שמיני עצרת. מצד אחד, איסור השימוש בסוכה עדיין תקף, כי זהו עדיין חלק מן היום השביעי. ומצד שני, החל כבר היום השמיני. והכלל בידינו הוא, שכל דבר שהוקצה בכניסת השבת או החג, נשאר במצב זה כל היום.
• ואפילו נפלה הסוכה אסורים – מדרבנן, ומאחר וכבר אינה ראויה למצוה. אבל כיון ששימשה למצוה, נשארו דפנותיה בגדר מוקצה כל היום[2].
• ולא מהני בה תנאי – תרגום: לא ישיג תועלת בתנאי. כלומר למרות שיתנה אדם בעת בניית סוכתו, שלא תחול בה קדושה, הקדושה בכל זאת תחול, כאשר ישתמש בסוכה למצוה. ואם מתנה שיוכל להשתמש בסוכה אחר נפילתה, אין תועלת בתנאי זה, ליומו הראשון של סוכות, כי מלבד הקדושה החלה על הסוכה (עקב ייעודה למצוה), היא נעשית גם מוקצה, שכן סתירת הסוכה ביום טוב, אסורה[3].
• עצים הסמוכים לסוכה – שאין בם צורך לסוכה, על כן לא נעשו מוקצים.
• לא מִיתְּסְרָא – דופן זו לא תיאסר, מאחר והסוכה כשרה גם בהעדרה.
• כולן אסורות ומוקצות – כי כל דפנותיה נעשו יחידה אחת, ואין לאסור חלק מסוים יותר ממשנהו.
• דהזמנה לאו מילתא היא – תרגום: הזמנה אינה חשובה דבר. פירוש, זימון עצים עבור הסוכה, כגון הקמת דפנות עליהם יונח הסכך, אינו מחיל עליהם קדושה, עד שאכן ישתמשו בהם למצוה.

סעיף ב

^דוכן אוכלים ומשקים שֶׁתּוֹלִין בסוכה כדי לנאותה (יא), אסור להסתפק מהם כל שְׁמֹנָה, אפילו נפלו (יב) (וביום טוב ושבת אסור לטלטלם דְּמֻקְצִים הם (יג)); (טור) ואם התנה עליהם בְּשָּעָה שתלאם ^הואמר: איני בודל מהן כל בין השמשות (יד) (של שמונה ימים (טו)) (ב"י בשם א"ח), הרי זה מסתפק מהם בכל עת שירצה, שהרי לא הקצה אותם ולא חלה עליהם קדושת הסוכה ולא נחשבו כמותה (טז); ^וודוקא שֶׁמַּתְנֶה בזה הלשון, אבל אם אמר: אני מתנה עליהם לאוכלם כְּשֶׁיִּפְּלוּ, אינו כלום (יז); ^זואם אמר: אני מתנה עליהם לאכלם אימתי שארצה, מְהָנֵי (יח), שגם בין השמשות בכלל (יט). הגה: וצריך לעשות התנאי קודם בין השמשות הראשון (כ) (דברי עצמו כסברת ארחות חיים שהביא הב"י, ולא כמהרי"ל). יש מן האחרונים שכתבו דבזמן הזה אין נוהגים להתנות (כא) (מהרי"ל), והכי נהוג בְּנוֹיִין הַתְּלוּיִם בסכך (כב); אבל בְּנוֹיִין שנותנים בדפנות, כגון סדינים המצויירים, נוהגין לטלטלם מפני הגשמים אפילו בלא תנאי, משום דיש אומרים דאין איסור אפילו בדפנות עצמן (כג), כל שכן בְּנוֹיִין. ומכל מקום טוב להתנות עליהם (כד) (דרכי משה). אם סִכֵּךְ בהדס או תלה בסוכה אתרוג לנוי, מותר להריח בו, דלא הוקצה מֵרֵיחַ (כה), רק שלא יגע בו, דאסור בטלטול; ויש אוסרים בהדס (כו) (ר"ן ס"פ לולב הגזול) כדלקמן סימן תרנ"ג.

^דברייתא ביצה ל, ב. ^האוקימתא דאביי ורבא שם. ^וטור ושאר פוסקים מהא דאביי ורבא לעיל. ^זשם בשם בה"ג.

• כדי לנאותה – יש מצוה לקשט את הסוכה, כדי שתהא נאה. כחלק מן המצוה הכללית, הנלמדת מן הפסוק (שמות טו) "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ". ממנו למדו כי יש מצוה להדר במצוות, לעשותם כולם באופן נאה ויפה.
• אפילו נפלו – כי הם מיועדים למצות סוכה.
• אסור לטלטלם דְּמֻקְצִים הם – גדרם ההלכתי הוא "מוקצה מחמת גופם", היות שאין להשתמש בהם, ולכן נאסרו בטלטול. ובחול המועד, אסורים רק בשימוש.
• איני בודל מהן כל בין השמשות – כלומר אין אני מבטל אותם לסוכה, ובכל עת שארצה, אטול אותם.
• של שמונה ימים – הכוונה שבכל עת שירצה, בתוך שמונת הימים של חג הסוכות, יוכל ליטלם לצורכו.
• ולא נחשבו כמותה – כלומר, הם אינם חלק מן הסוכה.
• אינו כלום – כי בדעתו להותירם כחלק מן הסוכה, עד נפילתם, וזו מציאות שאי אפשר לבטל.
• מְהָנֵי – מועיל.
• שגם בין השמשות בכלל – באמירתו מנע את נויי הסוכה מלהיות חלק אינטגראלי מהסוכה.
• קודם בין השמשות הראשון – אחרת, תחול עליהם קדושת הסוכה, מיד בהגיע בין השמשות. והמחבר מסכים לכך.
• אין נוהגים להתנות – כי לא בקיאים במשפטי התנאים. כמו כן נראה, שחבל למנוע את חלות הקדושה בנויי הסוכה. אמנם אין בכך איסור, ולא ברור שהספרדים קיבלו מנהג זה.
• בְּנוֹיִין הַתְּלוּיִם בסכך – בהם נוהגים שלא להתנות, וממילא, לא להשתמש.
• דאין איסור אפילו בדפנות עצמן – הסוכה אכן מיועדת לה', כפי שלמדנו מהפסוק, ואין לעשות בה כל שימוש אחר. אלא שיש אומרים, כי הפסוק אסר רק את הסכך, שהוא עיקר המצוה, ולא את הדפנות. ואף שהמחבר נקט להלכה שגם הדפנות אסורות, בכל אופן חומרת האיסור קלה יותר[4], מחמת הדעות המקילות. ובנויי הסוכה שבדפנות, לא חלה קדושת הסוכה כלל.
• טוב להתנות עליהם – כדי לצאת מידי ספק.
• דלא הוקצה מֵרֵיחַ – אדם שאכל מדברי הקישוט והנוי שבסוכה, מבזה את המצוה. אבל רחרוח הקישוט, אינו פוגע בו, על כן הדבר מותר. ונראה שזה מוסכם על המחבר.
• ויש אוסרים בהדס – מדובר על הדס המשמש כחלק ממצות לולב, ולהלן בעזרת השם, בסימן תרנג, יוסבר דינו.

סוכה ונוֹיָה אסורין כל שבעה (תרלח)

• הסוכה, הן הדפנות והן הסכך, מוקדשת למצוה, כל שבעת ימי החג. ואין לעשות בה שימוש אחר, עד מוצאי שמיני עצרת [א].
• האיסור מתחיל מאז ישבו בסוכה לראשונה [א].
• אוכלים ומשקים שנתלו בסוכה לנוי, אסורים כל שמונה ימים [ב].
• אבל בהם מועיל תנאי. כי אם התנה לפני סוכות, שלא יחול עליהם איסור, האיסור אכן לא יחול [ב].
• אמנם הרמ"א כותב שלא נהוג להתנות [ב].

[1] יש אומרים שהאיסור הוא איסור תורה.

[2] טור.

[3] אדם שהתנה על סוכתו, אם תיפול מיום שני ואילך, יוכל להשתמש בה, יועיל תנאו (מוסבר על פי כף החיים אות יג).

[4] הט"ז (ס"ק א) נוקט, כי גם מי שסובר שאיסור הסכך הוא מן התורה, הדפנות אסורות מדרבנן.