הלכות סוכה

סימן תרל"ט – דיני ישיבת סוכה, ובו ח' סעיפים.

סימן זה דן במצות ישיבת סוכה, הנלמדת מהפסוק בפרשת אמור (ויקרא כג) "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת". רמת החיוב, חלוקה לפי סוג הפעולה. חלק מן הדברים מצוה לעשותם בסוכה, אף שאין כל איסור לבצעם גם מחוץ לסוכה. חלקם האחר, חובה לעשותם דוקא בסוכה. ויש דבר אחד שרמת חיובו גדולה מאד, והוא חובת האכילה בליל הראשון, בסוכה. פרטי הדינים של כל הנ"ל, יפורטו להלן בהרחבה.

מלבד האמור, יש כלל גדול במצוה זו והוא, שהמצטער בסוכה, פטור מן המצוה. בשונה ובניגוד לשאר מצוות, בהם הצער אינו פוטר אדם מחובתם. נראה, שהרעיון הרוחני בבסיסו של פטור זה הוא כתוצאה מחובת השמחה הגדולה, הקיימת במרכזו של חג הסוכות[1]. בסימן זה, יוסברו גם גדרי המצטער ודיניו, בעזרת השם.

סעיף א

^אכיצד מִצְוַת יְשִׁיבָה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה (וישן ומטייל) (טור) וְדָר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דָר בביתו בשאר ימות השנה (א). וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קֶבַע. ^בכֵּלִים הַנָּאִים וּמַצָּעוֹת הַנָּאוֹת, בַּסֻכָּה; ^גוכלי שתיה, כגון אֲשִׁישׁוֹת וְכוֹסוֹת, בסוכה (ב); אבל כְּלֵי אכילה (לאחר האכילה) (טור) (ג), כגון קְדֵרוֹת (ד) וּקְעָרוֹת (ה), חוץ לסוכה (ו); הַמְּנוֹרָה, בסוכה (ז); ואם היתה סוכה קטנה, מניחה חוץ לסוכה (ח). הגה: ואל יעשה שום תשמיש בָּזוּי בסוכה, כדי שלא יהיו מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו (ט) (ב"י בשם א"ח).

^אמשנה סוכה כח, ב. ^בברייתא שם. ^גמימרא דרבא שם כט, א.

• כדרך שהוא דָר בביתו בשאר ימות השנה – כך היא המצוה לכתחילה. אבל מלבד אכילת קבע ושינה, אין איסור לעשות דברים אחרים, חוץ לסוכה, כפי שנראה להלן סעיף ב.
• אֲשִׁישׁוֹת וכוסות, בסוכה – אין בעיה להותיר כוסות בסוכה, כי אף ששתו בם, לא נעשו מאוסים.
• לאחר האכילה – כלומר צלחות מלוכלכות, אחר שסעדו בהם.
• קדירות – סירים שהבאתם אל השולחן אינה נהוגה, אסורה הכנסתם אל הסוכה, אפילו טרם החלה האכילה. אבל סירים מכובדים, וכמובן גם קערות נאות, שמקובל להביאם אל השולחן, מותרת הכנסתם אל הסוכה, עד תום הסעודה.
• וקערות – לדברי המחבר, יש להמנע מהבאת האוכל בסירים. לכן יש לערות מאכלים מתוכם לקערות, חוץ לסוכה, ורק אז להגישם אל השולחן. אמנם אם יגרום הדבר שהאוכל יתקרר, והסירים מכובדים כראוי, אפשר להכניסם בסוכה.
• חוץ לסוכה – אם לא הוציאם, הסוכה אינה נפסלת בכך[2].
• המנורה, בסוכה – כלומר יש להדליק את נרות החג בסוכה דוקא, כדי להאיר. ואם יש חשש קל של סכנת שריפה, ידליק בתוך ביתו, ואת המצוה יקייים בסוכה, באמצעות נורות החשמל. יש נשים שמנהגם להדליק נרות יום טוב טרם כניסת החג, ויש שמדליקות אחר כניסתו, לפני הקידוש. וכל מנהג טוב וראוי.
• מניחה חוץ לסוכה – מחשש לשריפה, ואין לסמוך על זהירות הנוכחים.
• שלא יהיו מצות בזויות עליו – בכל רגע שיושב בסוכה, הוא מקיים מצוה. ואין ראוי לעשות בה דבר בזוי, ככיבוס בגדים, וכדומה.

בדרכי משה כתב, שאין איסור לשחק בסוכה, מאחר וכל פעולה שעושה בביתו, רשאי לעשותה בסוכה. אמנם מובן שכוונתו למשחק ללא חשש ביזוי לסוכה, אבל במקרה שהשחקנים אולי יימלאו חמה וידברו בצורה וולגרית ובוטה, אין לשחק בסוכה, ואף מחוץ לסוכה יש להימנע מכך.

סעיף ב

(י) ^דאוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה, בין ביום בין בלילה, ^הואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי (יא); אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה (יב). וכמה ^ואכילת עראי, כַּבֵּיצָה מִפַּת (יג); ^זומותר לשתות מים ויין ולאכול פירות (ואפילו קָבַע עֲלַיְיהוּ) (יד) (דברי עצמו) חוץ לסוכה (טו); ^חומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים, הרי זה משובח (טז); ^טותבשיל העשוי מחמשת מינים, אם קובע עליו חשיב קבע וצריך סוכה (יז). הגה: ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה, שאין יְשֵׁנִים בסוכה רק המדקדקין במצות, יש אומרים משום צִנָּה (יח), דְּיֵשׁ צַעַר לִישַׁן בִּמְקוֹמוֹת הַקָּרִים (יט). (מרדכי פ' הישן); ולי נראה משום דְּמִצְוַת סוכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דָּר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לִישַׁן עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, פטור (כ); וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת (כא).

^דלשון הרמב"ם בפ"ו. ^המשנה וברייתא שם כה, א. ^ושם בגמרא כו, א כדטעים בר בי רב ועייל לכלה, ופירשו תוס' ורא"ש בביצה. ^זמהא דרבא ומסקנת הגמרא יומא עט, ב. ^חמשנה סוכה כו, ב. ^טהרא"ש שם בשם התוספתא פרק ד' דברכות. 

• הקדמה לסעיף – בסעיף זה יפרט המחבר את הדברים שהותר לעשותם חוץ לסוכה, אף שבעשייתם בסוכה, מקיימים מצוה.
• אפילו שינת עראי – כי גם מעט שינה, יכולה לרענן את הישן. על כן גם שינה זו משמעותית, ואסורה מחוץ לסוכה.

דבר שבשגרה הוא, שאדם נרדם באמצע קריאה או לימוד, חוץ לסוכה. ונראה שדינו אנוס או מצטער, ואין להקיצו משנתו[3].

• אכילת עראי חוץ לסוכה – שאינה משמעותית כל כך, ואין האוכל חייב להכנס אל הסוכה. אלא שאם יאכל בסוכה, יקיים מצוה.
• כביצה מפת – קצת פחות משישים גרם (60 גר') לחם.
• ואפילו קָבַע עֲלַיְיהוּ – בהעדר לחם או מאכל שברכתו מזונות, אין באכילת פירות ושתיית יין "קביעות סעודה"[4].
• חוץ לסוכה – כל אכילה כזו מותרת, ואפילו ארוחה ובה דגים בשר וירקות, ומן הטעם הנזכר, שאינה מוגדרת קביעות. למרות שכך הלכה, ברור שבימינו יש להשתדל לאכול בסוכה ארוחות מעין אלו, ומשום שמצוי מאד, שארוחה רגילה נאכלת ללא לחם. והגם שלא יוכלו לברך "לישב בסוכה". והמבקש לברך על המצוה, יאכל לחם, או תבשיל ובו תבשיל מחמשת מיני דגן[5].
• הרי זה משובח – אין להגדיר חומרה זו כגאווה, כי אכן יש מצוה למקד ולרכז את כל הפעילות לתוך הסוכה. אלא שכאמור, אין בכך חובה.
• חשיב קבע וצריך סוכה – תבשיל כזה, כגון אטריות, או כל מאכל אחר מדגנים, חובה לאכלו בסוכה, כשנאכל כחלק מסעודה. ויוכל לברך על המצוה, גם אם הכמות הנאכלת היא כהרגלו בכל ארוחה, ואין צורך בכמות גדולה.
• יש אומרים משום צִנָּה – בגלל הקור.
• דְּיֵשׁ צער לישן במקומות הקרים – והכלל הוא, מצטער פטור מן הסוכה.
• פטור – שהרי הוא בכלל המצטער, הפטור מן הסוכה.
• סוכה מיוחדת – מציאות כזו אינה שכיחה כיום. ואכן המנהג הנפוץ בקרב קהילות אשכנז שהנשואים ישנים בתוך הבית. אולם הספרדים נוהגים כעיקר הדין, וישנים בסוכה.

סעיף ג

^יאכילה בסוכה בליל יום טוב הראשון, חובה (כב); אפילו אכל ^ככַּזַּיִת פַּת, יָצָא ידי חובה (כג); מכאן ואילך רשות; רצה לאכול סעודה, סועד בסוכה (כד); רצה אינו אוכל כל שבעה אלא פירות וּקְלָיוֹת חוץ לסוכה – אוכל, ^לכדין אכילת מצה בפסח (כה). הגה: ולא יאכל בלילה הראשונה עד שיהא ודאי לילה (כו) (ב"י בשם א"ח), ויאכל קודם חצות לילה (כז) (מהרי"ו ומהרי"ל); ולא יאכל ביום מחצות ואילך (כח), כדי שיאכל בסוכה לתאבון (כט) (מהרי"ל), דּוּמְיָא דְאֲכִילַת מצה.

^ימשנה שם כז, א כחכמים. ^כטור והר"ן שם. ^לדגמרינן ט"ו הנאמר בסוכה (ויקרא כג לד) מט"ו הנאמר בחג המצות (שם פסוק ו).

• בליל יום טוב הראשון, חובה – קיים מכנה משותף בין פסח לסוכות, הן מצד משך החיוב, שאורכו שבעה ימים, ככתוב לענין פסח (ויקרא כג) "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ". פירוש, המבקש לאכול לחם, חייב לאכלו מצה. והוא הדין לשבעת ימי הסוכות, ככתוב (שם) "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים", אלא שהחיוב לשהות בה הוא בעת האכילה או השינה בלבד, כנתבאר.

נוסף על כך, חויבנו לאכול בליל פסח כַּזַּיִת פַּת, כפי שפירשו חכמים את הכתוב (שמות יב יח) בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת. כמו כן, הבינו חכמים, שבחג הסוכות גם כן, קיימת חובה זהה, של אכילת כַּזַּיִת פַּת בליל הראשון, בסוכה. על כן יכוון כל אדם באכילתו בליל הראשון, לקיים מצוה זו.

חובת אכילה זו בתחילת החג, יש בה כעין סמן וזרז המורה על הראוי. כלומר, מן הראוי למקד את מעשי האדם, ככל האפשר, בתוך הסוכה.

• כַּזַּיִת פַּת, יָצָא ידי חובה – זה המינימום.
• סועד בסוכה – ומברך על המצוה.
• כדין אכילת מצה בפסח – כשם שבפסח רשאי אדם לבחור את מאכלו. ואם מבקש לחם, יאכלנו בצורת מצה. אבל אינו מחויב בכך, כי רשאי לאכול פירות וּקְלָיוֹת. כך גם בסוכה, הרוצה לאכול לחם, חייב אמנם לאכלו בסוכה. אבל אכילת פירות וּקְלָיוֹת, מותרת אף חוץ לסוכה.

מדברי המחבר שלא פירט אלא פירות וּקְלָיוֹת משמע, שהמבקש לאכול ארוחה רגילה, שיש בה דגים, או בשר וירקות מזינים, חייב לאכלה בסוכה. וראה מה שכתבנו בסעיף הקודם, שמן הראוי, אם זה מתאפשר, לאכול את הארוחות בסוכה.

האשכנזים נהגו, שהאוכל עוגות בסוכה ושוהה בה זמן מה, מברך על המצוה. אבל הספרדים אינם מברכים אלא על אכילת כמות המחייבת המוציא וברכת המזון, וכן תבשיל של דגנים האוכלו בתוך הסעודה, כי זה מה שמחייבו בסוכה[6].

• עד שיהא ודאי לילה – כי זו חובה מן התורה, כפי שהוסבר. לכן צריך להחמיר, ולקיים את המצוה בזמן שהוא ודאי חג. וזה מוסכם על המחבר.
• ויאכל קודם חצות לילה – כבר למדנו, על החיבור בין חובת האכילה בליל ראשון של סוכות לחובת האכילה בליל הסדר. וכמו שאת המצה בליל הסדר, יש לאכול טרם חצות, כך גם בסוכות, יש לאכול כזית פת טרם חצות.

המחבר לא הביא חומרה זו. ואף למנהג אשכנז המחמירים, אם הגיע חצות וטרם אכל, יקיים את המצוה אף אחר חצות, ויברך[7].

• ולא יאכל ביום מחצות ואילך – כלומר, בערב סוכות, לא יאכל סעודה משביעה, אבל מותר לאכול באופן ארעי, פירות וירקות, או אפילו בשר, או דגים, כל עוד אינו סועד ארוחה של ממש.
• כדי שיאכל בסוכה לתאבון – כמו בערב פסח. אמנם בערב פסח נמנעים דווקא מתחילת שעה עשירית, שזה שלוש שעות אחר חצות, בקירוב. ואולי החמיר הרמ"א בערב סוכות, כי בו מותרת אכילת לחם, וזו סעודה לכל דבר. מה שאין כן ערב פסח אחר חצות, בו אין אכילת לחם, אלא מצה עשירה[8].

נוסף על כך, הרי בליל סוכות אוכלים מיד בתחילת הלילה. אבל בפסח, חולף זמן רב עד שאוכלים, כי עסוקים בקריאת ההגדה, על כן יש מקום להחמיר יותר בערב סוכות.

המחבר לא הביא חומרא זו, ולדעתו מותר לאכול בערב סוכות, כבכל ערבי שבתות וימים טובים. בעוד שבערב פסח נקט (לעיל סימן תעא), שאכילת פת אסורה מן השעה העשירית, וכאמור. ההבדל לפי סברתו הוא, שבפסח המצוה העיקרית היא אכילת מצה, בעוד שבסוכות, המצוה העיקרית היא הישיבה בסוכה. אלא, שקיום המצוה נעשה, באמצעות חובת אכילת כזית לחם[9].

סעיף ד

^מכל שבעת הימים קורא (ולומד) בתוך הסוכה (ל), וכשמבין ומדקדק במה שיקרא (וילמוד, יכול ללמוד) חוץ לסוכה כדי שתהא דעתו מיושבת עליו (לא). המתפלל, רצה מתפלל בסוכה או חוץ לסוכה (לב).

^ממימרא דרבא שם כח, ב כפירוש רש"י, וכן פירשו שארי פוסקים.

• קורא ולומד בתוך הסוכה – כך ראוי לעשות, אף שאין איסור ללמוד חוץ לסוכה.
• שתהא דעתו מיושבת עליו – כי מצוות לימוד תורה דוחה לכתחילה את מצוות הישיבה בסוכה.
• או חוץ לסוכה – מדובר במתפלל ביחידות. אבל מי שיכול להתפלל בציבור, ראוי לו שילך אל בית הכנסת כרגיל, ולא יתפלל בסוכה (כמו שבימות השנה יוצא מביתו לבית הכנסת).

סעיף ה

^ניָרְדוּ גשמים, הרי זה נכנס לתוך הבית (לג); מֵאֵימָתַי מֻתָּר לִפָּנוֹת, מִשֶּׁיֵּרְדוּ לתוך הסוכה טִפּוֹת שֶׁאִם יִפְּלוּ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל יִפָּסֵל אפילו תבשיל של פּוּל (לד). הגה: ואפילו אין תבשיל לפניו (לה) (סמ"ג והגהות אשיר"י). ומי שאינו בקי בזה השיעור, יְשַׁעֵר אִם יֵרְדוּ כָּל כָּךְ גְּשָׁמִים לַבַּיִת אם היה יוצא, יֵצֵא מִסֻּכָּתוֹ גם כן (לו) (אור זרוע והגהות אשיר"י פרק הישן ומרדכי פ"ב מיימוני פ"ו ומהרי"ל); וכל זה דווקא בשאר ימים או לילות של סוכות, אבל לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדין (לז) (טור ור"ן והרא"ש), וִיקַדֵּשׁ בַּסֻּכָּה [כדי] שֶׁיֹּאמַר זמן על הסוכה (לח) (ת"ה סי' צ"ה).

^נמשנה שם.

• נכנס לתוך הבית – על פי הכלל ש"המצטער, פטור מסוכה". כי לדעת המחבר, אפילו בליל ראשון, בו קיימת חובת אכילה בסוכה, עדיין פטור. נמצא שהמצטער ובכל זאת אוכל, אינו מקיים מצוה.
• אפילו תבשיל של פול – המיוחד בתבשיל זה הוא פרק הזמן הקצר הנדרש לקלקולו. כלומר, הפטור מן הסוכה הוא אף בירידת גשמים חלשים.
• ואפילו אין תבשיל לפניו – כי "קלקול התבשיל" משמש רק אמצעי הגדרת פרק זמן קצר. כלומר, די בתחילת הטפטוף בסוכה, כדי להגדיר את הנוכח בה "מצטער".
• יֵצֵא מִסֻּכָּתוֹ גם כן – וכאמור אפילו טפטוף מועט, מתיר את הכניסה אל הבית. כי אין אדם רגיל נשאר בחדר, כאשר מטפטף בו גשם.
• אף אם גשמים יורדין – להבנת דברי הרמ"א צריך להקדים שהראשונים נחלקו לגבי דינו של הליל הראשון. האם הוא כדין שאר ימי החג, בהם המצטער פטור מן הסוכה, וממילא אין עניין לשבת בסוכה, בירידת גשמים. או שדינו חמור משאר ימים, וקיימת חובת אכילת כזית לחם בסוכה, אף אם הגשמים יורדים.

להלכה נקט המחבר שדינו שווה לשאר ימים, ובמקרה שהגשם יורד, אין כל מצוה לאכול בסוכה. לכן יש לאכול ולקדש בבית, ולברך שהחיינו על החג. ואם ייפסק הגשם, יכנס לסוכה, כדי לאכול בה, לכל הפחות כזית לחם, ולברך על מצות הסוכה.

אבל הרמ"א נקט כדעת הפוסקים הסוברים שלילו הראשון של החג חמור משאר ימים, וחובה לאכול בסוכה אפילו בעת שהגשם יורד. ולפיו, אם אכן יורדים גשמים, יש לעשות קידוש בסוכה, ולומר שהחיינו. אבל אין לברך על הסוכה, מחמת הדעות שאין כאן מצוה, וזו ברכה לבטלה.

• שיאמר זמן על הסוכה – היה אפשר לחשוב שאת ברכת הקידוש ושהחיינו יעשה בבית, ולסוכה ייכנס לאכילת כזית לחם. מבהיר הרמ"א שלא נכון לעשות כן, הואיל וברכת שהחיינו תחול על חג הסוכות בלבד, ולא על מצות הסוכה. לכן יקדש ויברך שהחיינו בסוכה, אבל כאמור, אינו מברך לישב בסוכה, משום "ספק ברכות, להקל".

יש נוהגים להמתין שייפסקו הגשמים. אמנם במקרה ובני המשפחה ו/או האורחים רעבים, אין לדחות את האכילה, שגם היא מצוה. וכשייפסקו הגשמים, ישובו אל הסוכה, ויוכלו לברך על אכילת כזית, לישב בסוכה.

סעיף ו

^סהיה אוכל בסוכה וירדו גשמים, והלך לביתו ופסקו הגשמים, אין מחייבין אותו לחזור לסוכה עד שיגמור סעודתו (לט).

^סברייתא שם דף כט, א.

• עד שיגמור סעודתו – התורה רוצה שהישיבה בסוכה תהא שווה לישיבה בבית. וכמו שבבית, אין אדם אוכל חצי ארוחה במקום אחד, וחצי ארוחה במקום אחר, כך במצות סוכה. מובן מאליו שאין איסור לחזור לסוכה, והרוצה לזכות במצוה, יבורך.

סעיף ז

^עהיה ישן וירדו גשמים בלילה ונכנס לתוך הבית, ופסקו הגשמים, אין מטריחין אותו לחזור לסוכה כל אותה הלילה, אלא ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר (מ). הגה: וְיֵעוֹר משנתו (מא) (טור). מי שהוא ישן בסוכה וירדו גשמים, אין צריך לשער בכדי שיתקלקל התבשיל, דבגשמים מועטים הוי צער לישן שם ויוכל לצאת (מב) (מהרי"ו); וכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם, אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא הֶדְיוֹטוֹת (מג) (הגה"מ פ"ו); וכשיוצא מן הסוכה מכח הגשמים, אל יִבְעַט ויצא, אֶלָּא יֵצֵא כְּנִכְנָע, כְּעֶבֶד שֶׁמּוֹזֵג כּוֹס לְרַבּוֹ, וּשְׁפָכוֹ עַל פָּנָיו (מד) (מהרי"ל).

^עשם בברייתא.

• עד שיעלה עמוד השחר – החזרה אל הסוכה באמצע הלילה, מצערת. לכן אפילו התעורר, אינו חייב להיכנס אל הסוכה.
• וְיֵעוֹר משנתו – אינו חייב להכנס אל הסוכה, עת יעלה עמוד השחר, אלא אם כן התעורר. והמחבר מסכים לזה.
• ויוכל לצאת – כמו כן אם חש צער מחמת הקור, או חם לו מדי, רשאי להיכנס אל מעונו.
• ואינו אלא הדיוטות – כי מאחר ופטור, אינו עושה מצוה. ואין זה דומה למקפיד על שתיית מים בסוכה, כי הפטור שניתן לשתיית מים, אין פירושו שהמצווה נתבטלה ואיננה, אלא שהאדם נפטר מחובתו. אבל אם אכן ישתה בסוכה, יקיים מצוה, כי כך נכון וראוי, שכל הפעילויות יתבצעו בסוכה. מה שאין כן בירידת גשמים, הפטור הניתן מהותו סילוק וביטול המצוה. וכיון שהמצוה נעדרת ואיננה, אין השוהה בסוכה מקיים כל מצוה.
• שמוזג כוס לרבו ושפכו על פניו – הנפש עגומה וקודרת, כשאדון הכל אינו מאפשר לעָבדו.

סעיף ח

^פנהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה (מה) (והכי נהוג).

^פמרדכי שם והרב המגיד שם בפ"ו וכדעת ר"ת, שהביא הטור וכר' יוחנן, שם בגמרא מה, ב דכולהו  אמוראי קיימי כוותיה.   

• בשעת אכילה – כי האכילה היא שנאסרה חוץ לסוכה. על כן יוכל הסועד לומר "אשר קידשנו במצוותיו וצוונו"[10]. ואם שכח לברך בתחילת הסעודה, יברך כשיזכור, ובתנאי שיאכל עוד כזית לחם.

על השינה לא נהגו לברך, הגם שנאסרה חוץ לסוכה, ומשום שאין ידוע לאדם אם יירדם סמוך לברכתו, אם לאו, ויש בכך חשש ברכה לבטלה.

דיני ישיבת סוכה (תרלט)

• מצות עשה להתגורר בסוכה, כל שבעת ימי חג הסוכות. [הק]
• כל פעולה הנעשית בסוכה, וכל שהות בסוכה, נחשבת מצוה [א].
• עם זאת, לא כל הפעולות חייבות להתבצע בסוכה [הק].
• פעולות שחובה לעשותן בסוכה, הן סעודות ושינה [א].
• מצוה להכניס אל הסוכה כלי אוכל יפים ונאים. אין להכניס סירים וקדירות ששימושם העיקרי במטבח [א].
• גם שינה קצרה וארעית, חובה לעשותה בסוכה, כל עוד אינו מצטער מכך [ב].
• מנהג אשכנז להקל עבור איש נשוי, שלא לישון בסוכה [ב].
• מחוץ לסוכה מותר לאכול אכילת ארעי, ובלבד שלא יאכל לחם יותר מגודל כביצה. עוד מותר לאכול, חוץ לסוכה, פירות וירקות, בשר ודגים [ב].
• תבשיל מדגנים מחייב אכילה בסוכה, אם אוכלו בתור סעודה [ב].
• ראוי לאכול כל סעודה בסוכה, גם אם לא נאכל בה לחם (טו).
• המחמיר על עצמו לאכול ולשתות כל מאכל ושתיה בסוכה, מקיים מצוה, ואין בכך גאוה (טז).
• יש לברך בכל פעם שמקיים מצות סוכה. אמנם למעשה, כבר נפוץ המנהג שלא לברך אלא על סעודה שיש בה לחם, האסורה מחוץ לסוכה [ח].
• עוד נהגו להימנע מברכה על שינה, אף שאסורה מחוץ לסוכה [ח].
• חובה לאכול בסוכה, בליל ראשון של חג הסוכות, כזית לחם [ג].
• ימתין בקיום המצוה, עד צאת הכוכבים [ג].
• מנהג אשכנז להימנע מאכילת סעודה, מחצות היום של ערב החג [ג].
• המצטער, פטור מן הסוכה [ה].
• על כן, אם יורדים גשמים, או שמזג האויר חם מאוד, הרי הוא פטור מסוכה [ה].
• למנהג אשכנז, קיימת חובת אכילת כזית לחם בסוכה, בליל הראשון, אף כשיורד גשם. וכשעושה כן, יקדש בסוכה, ויברך גם ברכת שהחיינו בסוכה [ה].
• מנהג ספרד שלא להחמיר בזה, כי לדעתם אין כאן מצוה [ה].
• אם יצא מחמת ירידת גשמים, ופסק המטר, אינו חייב לחזור לסוכה, כל עוד הוא סועד [ו].
• גם הנכנס לישון בביתו עקב ירידת גשמים, אינו חייב לחזור אל הסוכה, אף שהללו פסקו [ז].

[1] כלשון הרמב"ם "אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַמּוֹעֲדוֹת מִצְוָה לִשְׂמֹחַ בָּהֶן, בְּחַג הַסֻּכּוֹת הָיְתָה בַּמִּקְדָּשׁ יוֹם שִׂמְחָה יְתֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג מ) 'וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים'".

[2] מ"ב סק"ה, ויש חולקים.

[3] כתב הר"ן על הרי"ף בסוף פרק שני של סוכה "ומיהו אם תקפתו שינה, משמע ודאי דפטור, משום מצטער". ועיין בביכורי יעקב כאן ס"ק לד וס"ק לז.

[4] אמנם יש אומרים בדעת המחבר, שאם התאספו אנשים לשתיית יין, מן הנכון לעשות כן בסוכה, כי המחבר התיר שתיית יין חוץ לסוכה, רק שלא בקביעות משתה. אמנם ענין הזה, של אסיפה לשתיית יין, יש למנעו, ואינו ראוי שיתרחש. מאחר ונוצרת שם אווירה נמוכה שאינה מתאימה כלל..

[5] חיטה, שעורה, שיפון, כוסמין, ושיבולת שועל.

[6] סוכה דומה למצה בצד מה, בכך שיכול אדם לפטור עצמו מן החובה, אם לא יאכל לחם. אבל אין דמיון גמור למצה, כי על אכילת מצה לא מברכים בכל אכילה, ומה שאין כן ישיבת סוכה. אם אוכל בה, מברך על המצווה כל שבעת הימים, כי אכן יש מצוה חיובית לשבת בסוכה.

[7] לפי המ"ב, האוכל אחר חצות חייב באכילת פת בגודל כביצה לכל הפחות. שהיא המחייבת, בכל ימי החג, אכילה בסוכה. ברם נראה מדברי המחבר, שלא הביא דין זה, שיש כאן חומרה לכתחילה. ואם קשה עליו אכילת כמות כזו, של "כביצה", יוכל לאכול כזית, ולברך על המצוה (על פי ערוך השולחן).

[8] ערוך השולחן.

[9] אמנם המשנה ברורה ס"ק כז פוסק שגם לאשכנזים אין להימנע אלא משעה עשירית. אמנם אם אין צורך של ממש ודאי מן הנכון לכבד דברי הרמ"א.

[10] דקדק המחבר בלשונו ובדווקא כתב "נהגו", כי לדעת ראשונים רבים, יש לומר ברכה בכל כניסה לסוכה, גם ללא אכילה, וכך נוהגים התימנים. אמנם רבנו תם כתב, שיש לברך דווקא בעת האכילה, ושאר הפעילויות נגררות אחר האכילה. והסברנו בכוונתו, שדווקא באכילה אפשר לומר "וציוונו". והראשונים החולקים עליו סוברים, שעיקר המצוה היא אכן הישיבה והשהייה  בסוכה, בכל פעילויותיו. ואמנם ביציאתו מן הסוכה, אינו עושה עבירה. אבל כשיושב בסוכה, עושה רצון בוראו, על כן יכול לומר אשר ציוונו.

כתב המשנה ברורה, שאם אדם נכנס לסוכה ובודאי לא יאכל בה, יסמוך על הפוסקים המחייבים ברכה בכל כניסה, ויברך על המצוה. אמנם המחבר והרמ"א אינם סבורים כן, שהרי לא הביאו חילוק זה בשולחן ערוך.