הלכות סוכה

סימן תרס"ז – סוכה וְנוֹיָהּ אסורין גם כל שמיני, ובו סעיף אחד.

סעיף א                                                      

^אסוכה וְנוֹיָהּ אסורים גם בשמיני (א). ובחוצה לארץ שעושים שני ימים טובים, אסור גם בתשיעי שהוא ספק שמיני (ב); ואם חל שבת במוצאי יום טוב האחרון של חג, ^בנוהגים שלא להסתפק מִנּוֹי סוכה עד מוצאי שבת (ג); ^גויש מתירים (ד). הגה: יש שנהגו כשהיו יוצאים מן הסוכה היו אומרים: יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִישֵׁב בְּסֻכָּה שֶׁל לִוְיָתָן (ה) (כל בו). ואסור להכין ביום טוב לצורך ליל יום טוב, ולכן אסור להעמיד הַשֻּׁלְחָנוֹת והספסלים בבית לצורך הלילה, דְּהָוֵי הכנה (ו) (הגהות מיימוני ומהרי"ל).

^אמימרא דרבי יוחנן סוכה מז דמיגו דאיתקצאי למצותה לאכול בה בין השמשות אי מתרמי ליה סעודה איתקצאי לכולא יומא. ^בטור בשם אביו הרא"ש וכן כתבו התוס' בביצה ל ^גשם וכן כתבו התוספות בסוכה י

• גם בשמיני – כי ניתן עדיין לקיים, גם בבין השמשות שבין שביעי לשמיני, את מצות הסוכה. נמצא, כי הסוכה וְנוֹיָהּ יישארו מוקצים, לכל היום השמיני. אמנם החושש מפני גנבים או מפני גשמים, יכול להסיר את הקישוטים והסדינים כבר בהושענא רבה[1].
• שהוא ספק שמיני – היום השמיני הוא ספק שביעי, וגם בו יושבים בסוכה. ואף שנחגג בו יום שמיני עצרת, והלולב אינו ניטל בו, הרי אין במצות סוכה ניגוד וסתירה לרוח החג של שמיני עצרת, לכן אפשר לשבת בסוכה, אלא שאין לברך על כך. ומצות סוכה בשמיני שבחוץ לארץ, נידונה כמצות סוכה בשביעי בארץ. על כן גם בתשיעי, שהוא מוצאי סוכות, אסור ליהנות מהסוכה ומנוייה.
• עד מוצאי שבת – זה רק מנהג, כי מעיקר הדין ברור שאין כאן איסור, שהרי שבת היא היום העשירי. ולא ייראה כאילו נוסף יום לחג הסוכות. אמנם הואיל וישנן מלאכות האסורות בשבת, עדיין לא מורגש כל כך שהחג כבר יצא.
• ויש מתירים – כי ברור שמעיקר הדין אין לאסור.
• שנזכה לישב בסוכה של לויתן – תפילה זו מבוססת על אגדה[2], שבבריאת העלם ברא הקב"ה בעל חי עוצמתי וענק ביותר, הנקרא "דג לִוְיָתָן". את בת זוגו, הנקבה, הרג. כי אחרת היתה חיה זו מחריבה את העולם. ושמר את עורה עבור הצדיקים, לעתיד לבוא.

קשה כמובן להבין מהו המסר באגדה זו, כי בפשוטו, אין לה משמעות. ואפשר אולי להסביר, שהלויתן מסמל את כוחות הרוע המשתלטים על העולם, ובכוחם להרוס את הבריאה כולה. כפי שאנו אכן עדים לכך, במלחמות הנוראיות של בני אדם, המחריבים את העולם. אלא שהקב"ה הרג את הנקבה, כלומר העניק את הכח ביד הצדיקים, לעמוד ולהילחם נגד כוחות אימתניות אלה, אחרת לא היה תקוה לבריאה. ולעתיד לבוא הצדיקים יפנו אנרגיות חזקות אלה לעבודת השם.

• דְּהָוֵי הכנה – איסור ההכנה מיום טוב ראשון ליום טוב שני, הוא אפילו בהכנות שאינן קשורות כלל למלאכה, מאחר וכל טרחה נאסרה. כי ביום טוב ראשון מתנהגים כאילו עתה זה יום טוב, ולמחרת יום חול, הלכך אין להכין מיום קודש ליום חול.

סוכה ונויה אסור כל שבעה ימים (תרסז)

• ההנאה מהסוכה ומִנּוֹיֶיה, אסורה עד אחר שמחת תורה [א].
• יש נוהגים לומר בסעודה האחרונה שמקיימים בסוכה, בהושענא רבה, יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִישֵׁב בְּסֻכָּה שֶׁל לִוְיָתָן [א].

[1] כי מצינו שעשיית תנאי מועילה למנוע את הקדושה מנויי הסוכה. ובמקרה שלנו יש לדון זאת כאילו התנה מראש להורידם בהושענא רבא (עיין חזון עובדיה סוכות עמוד צב).

[2] מסכת בבא בתרא דף עד, ב.