הלכות סוכה

סימן תרס"ו – דיני סוכה ביום השביעי, ובו סעיף אחד.

להבנת הסעיף, נקדים הסבר קטן אודות איסור (דברים ד) "בַּל תּוֹסִיף". מן התורה, נאסר הדבר בשני אופנים. א: שינוי המצוה מכפי שה' ציוונו, כגון הוספת מין על ארבעת המינים שבלולב (איסור "בַּל תִּגְרַע" מורה שלא להחסיר מן המצוה, כגון נטילת שלושה מינים ולא ארבעה). ב: העושה מעשה וטוען, שכך ציווה ה' לעשות. בסימן זה נלמד על איסור דרבנן, הדומה לאיסור בל תוסיף, אף שאינו בכלל האיסור מן התורה.

סעיף א

^אאף על פי שגמר מלאכול ביום השביעי שחרית, לא יסתור סוכתו (א) אבל מוציא הוא את הכלים ממנה מן המנחה ולמעלה (ב), ומתקן את הבית לכבוד יום טוב האחרון; ^בואם אין לו לְפַנּוֹת כליו (ג) ורוצה לאכול בה בשמיני (ד), צריך לִפְחֹת בה (ה) מקום ארבעה על ארבעה (ו), לעשות הֶכֵּר שהוא יושב בה שלא לשם מצות סוכה, שלא יהא נראה כמוסיף (ז). הגה: ואם רוצה לאכול בסוכה אחר החג אין לִפְחֹת בה, דלא נראה כמוסיף רק ביום שמיני (ח) (מנהגים). ואם הוצרך לסעוד בשאר היום (ט), צריך לאכול בסוכה, שֶׁמִּצְוָתָהּ כל שבעה (ט); ^גובחוצה לארץ, שצריך לישב בה בשמיני, גָּמַר מלאכול ביום השמיני מוריד כליו וּמְפַנֶּה אותם ממנה (י); ואם אין לו מקום להוריד את כליו, ורוצה לאכול בה בתשיעי, אינו יכול לפחות בה מפני שהוא יום טוב (יא), ומה יעשה לְהֶכֵּרָא, ^דאם היתה קטנה שאסור להניח בה הנר בשאר הימים, יניחנו בה (יב); ואם היא גדולה, שמותר להניח בה הנר, ^המכניס בה קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת וכיוצא בהם (יג), כדי לְהַכִּיר שהיא פסולה (יד), ושכבר נגמרה מִצְוָתָהּ.

^אמשנה סוכה מח ^בשם בגמרא וכרבי חייא בר אבא. ^גמסקנת הגמרא שם מז ^דכרבי יהושע בן לוי שם מח ^השם בגמרא וכרבא.

• לא יסתור סוכתו – כי עד סוף היום ניתן עדיין לקיים מצות סוכה, הלכך הוקצתה למצוותה, ואסור לפרקה.
• מן המנחה ולמעלה – בערב ייכנס אל הבית ויאכל בו, על כן מן הראוי להכין את כל הנדרש לצורך כך. כגון הכלים השולחנות והכיסאות, ושאר חפצים שבסוכה.
• ואם אין לו לפנות כליו – כשאין לו מקום אחר לאכול, מלבד הסוכה.
• ורוצה לאכול בה בשמיני – אם יעשה כן, אפשר שייראה כעובר על בל תוסיף, שכביכול הוסיף יום על החג. אם כי למעשה, אין בכך איסור תורה של בל תוסיף, כי אין איסור לגור בסוכה, בכל ימות השנה. ועדיין אסרו זאת חכמים משום הנראות, שהרי זה היום הסמוך ביותר לסוכות.
• צריך לִפְחֹת בה – כלומר, יסתור ויסיר חלק מן הסכך.
• מקום ארבעה על ארבעה – ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, וזהו רוחב של 32 ס"מ מרובע.
• שלא יהא נראה כמוסיף – כאמור, אין כאן בל תוסיף מן התורה, כי אין לו כוונה להוסיף יום על ימי הסוכות. אמנם היות ויום זה סמוך לסוכות, נראה הדבר כאילו הוא מוסיף יום.
• דלא נראה כמוסיף רק ביום שמיני – כי רק הוא סמוך אל החג. והמחבר מסכים לכך.
• הוצרך לסעוד בשאר היום – כלומר אחר שעת המנחה.
• שמצותה כל שבעה – עד סוף היום השביעי.
• ומפנה אותם ממנה – כי ביום התשיעי יאכל בביתו. ואף שבדרך כלל אסור להכין מיום טוב ראשון לחברו, הרי ראוי לכבוד היום השמיני, שהחפצים שבסוכה כבר יהיו בביתו. ואין הכרח להותירם בסוכה, כי אינו חייב להיות כל הזמן בסוכה. ואף שיש בכך טרחה, ניתן להחשיבה כטרחה לכבוד החג.
• מפני שהוא יום טוב – ואסור לסתור ביום טוב.
• יניחנו בה – הכנסת נר לסוכה קטנה, אסורה במהלך החג, מחשש לסכנה. ובכלל איסור זה גם סוכה קטנה שאין בה חשש סכנה כי זו דרכם של חכמים, לגזור בצורה כוללת. אלא שביום התשיעי ובסוכה קטנה שאין בה סכנה, לא גזרו, כיון שיש צורך בהיכר. ואולם בסוכה קטנה שיש בה חשש סכנה, ברור שאין להכניס נר אל הסוכה.
• לְהַכִּיר שהיא פסולה – לאו דווקא פסולה, אלא שלא כך מקיימים מצוות סוכה.
• קדרות וקערות וכיוצא בהם – במהלך החג אסור להכניסם, כדי לשמר את כבוד הסוכה ומעלתה. נמצא כי הכנסתם ביום זה יוצרת היכר, שאינו יושב לשם מצוה.

דין סוכה ביום שביעי (תרסו)

• אין לסתור את הסוכה ביום השביעי, אלא ימתין עד מוצאי יום טוב [א].
• אחר הסעודה האחרונה, יש להכניס אל הבית את השולחנות הכיסאות והכלים שהובאו אל הסוכה, ונצרכים לסעודת יום טוב, שתיאכל בבית [א].
• הרוצה לאכול בסוכה ביום טוב, צריך לפתוח בגג הסוכה פתח בגודל ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, באמצעות הסרת הסכך לבל ייראה כמוסיף ימים על שבעת ימי המצוה [א].