הלכות סוכה

סימן תרמ"ח – דברים הפסולים באתרוג, ובו כ"ב סעיפים.

סימן זה דן בפסולי האתרוג. גם בו, כמו בשאר המינים, יש שלושה פסולים. הראשון, "אין שמו עליו", והוא רלוונטי לכל שבעת הימים. השני, כאשר "חסר" מגופו, וזה רלוונטי רק ליום ראשון. השלישי, והוא העיקרי, איבוד הדרו ויופיו. המחבר והרמ"א חלוקים בזה, אם הוא רלוונטי רק ליום הראשון, או לכל שבעת הימים.

סעיף א

^אאתרוג הַיָּבֵשׁ, פסול (א); וְשִׁעוּר הַיַּבְשׁוּת, ^בכשאינו מוציא שום לֵחָה (ב), וְיִבְדֹּק על ידי שֶׁיַּעֲבֹר בּוֹ מַחַט וּבוֹ חוּט, ואם יש בו לֵחָה יִרְאֶה בָּחוּט (ג) (ואתרוג שהוא משנה שעברה, ודאי יבש הוא ופסול (ד)) (תה"ד מהרי"ל סימן ה').

^אמשנה דף לד, ב. ^בטור בשם הראב"ד.

• פסול – כי אינו יפה.
• כשאינו מוציא שום ליחה – במציאות ימינו, אתרוג כזה מאוד נדיר.
• ואם יש בו ליחה יִרְאֶה בחוט – אמנם כאמור, בדרך כלל, אין צורך לבדוק. כי ברור שאינו יבש, ברמה כזאת.
• יבש הוא ופסול – כל אחד יכול להווכח בזה, כאשר מותיר אתרוג משנה אחת לחברתה, וזה מתקשה כאבן.

סעיף ב

^גאתרוג שֶׁנִּקַּב נֶקֶב מְפֻלָּשׁ (ה) כל שהוא, פסול (ו); וְשֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ, אם היה כְּאִיסָר (ז), פסול (ח); ואם חסר כל שהוא, פסול (ט). ^דויש אומרים דְּגַם בְּנֶקֶב מְפֻלָּשׁ בָּעִינָן חִסָרוֹן מַשֶּׁהוּ (י); וְשֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ, בְּחִסָרוֹן כְּאִיסָר (יא). הגה: ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו באילן על ידי קוצים, אף על פי שיש בהם חסרון, שזהו דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן (יב) (תה"ד סי' צ"ט); מִיהוּ אם רואה שֶׁאֵין הָעוֹר וְהַבָּשָׂר קיים תּוֹךְ הַנֶּקֶב (יג), פסול לסברא הראשונה, אף על פי שאינו מפולש; ובשעת הדחק יש להקל כסברא האחרונה (יד), להכשיר חסרון שֶׁאֵינוֹ כְּאִיסָר וְאֵינוֹ נֶקֶב מְפֻלָּשׁ (טו) (דעת עצמו).

^גשם במשנה ובגמרא לו, א משמיה דעולא, וכפרוש רש"י והרא"ש שהביא הטור, וכן כתבו התוספות דעולא אסיפא קאי, אניקב, ולא חסר, וכן כתב הרמב"ם. ^דשם בשם רבנו חננאל וכן כתב הראב"ד שפירש דעולא ארישא אניקב וחסר כל שהוא קאי.

• שניקב נקב מפולש – על ידי מחט. מה נקרא מפולש, יוסבר בסעיף הבא. פסול זה אינו שכיח כלל, כי יתכן רק כאשר נעשה בכוונה.
• פסול – כי זה נחשב אתרוג חסר. ואף שלא נחסר מקליפתו או מבשרו דבר, הוא עדיין שונה מאתרוג רגיל, שאין בו נקב. דומה הוא יותר, לאתרוג חסר.
• כְּאִיסָר – אין אנו יודעים בדיוק, מהו גודל שטח האיסר. אבל נראה, שאינו גדול ממטבע השקל של ימינו.
• פסול – אפילו אינו חסר כלום. כגון שלקח עיפרון, ודחקו בגוף האתרוג, עד שנקבו, ולא חיסר בו דבר.
• חסר כל שהוא, פסול אפילו אינו כאיסר, ומשום שחסר.
• בָּעִינָן חִסָרוֹן מַשֶּׁהוּ – שיטה זו מקילה ומכשירה את האתרוג אפילו במקרה שיש בו נקב מפולש. ובלבד, שלא יהא חסר ממנו דבר.
• וְשֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ, בְּחִסָרוֹן כְּאִיסָר – לשיטה מקילה זו, אם חסר משהו אין האתרוג נפסלאלא אם חסר בו כאיסר.
• שזהו דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן – ענפי עץ האתרוג מלאים קוצים ארוכים וקשים, הצומחים סמוך מאד לאתרוגים, ובקלות פוצעים את הפרי. מטעם זה אין נקבי הקוצים נחשבים שינוי במראהו, כדי להגדירם כפסול באתרוג.
• שֶׁאֵין הָעוֹר וְהַבָּשָׂר קיים תּוֹךְ הַנֶּקֶב – אמנם לא חסר כאיסר, ולשיטה ראשונה פסול ולשיטה שניה כשר. אין להכשירו בגלל שכך דרך גדילת האתרוג, שהקוצים בדרך כלל לא יוצרים נזק כזה.
• יש להקל כסברא האחרונה – שחיסרון כל שהוא אינו פוסל את האתרוג. ויש לדעה זו חשיבות, מאחר וחיסרון כל שהוא, שכיח שיאונה לו לאתרוג. אמנם לפי המחבר אין להקל בכך, ביום הראשון של סוכות. אלא שאם אין אתרוג אחר, אפשר לסמוך על שיטה זו, גם לפי הספרדים, ולברך עליו[1].
• שֶׁאֵינוֹ כְּאִיסָר וְאֵינוֹ נֶקֶב מְפֻלָּשׁ – ורק אתרוג ובו נקב מפולש, וחסר כל שהוא, ייפסל. או שאינו מפולש, אבל חסר ממנו בגודל איסר.

סעיף ג

מְפֻלָּשׁ, ^היש מפרשים כפשוטו, דהיינו שֶׁנִּקַּב מצד זה לצד זה; ^וויש מפרשים שכיון שֶׁנִּקַּב עד חדרי הַזֶּרַע שהגרעינים בתוכו, מִקְרֵי מפולש (טז).

^הבה"ג והרי"ף והראב"ד. ^והרא"ש בשם הירושלמי ושכן פירש ר"י וכן כתב הר"ן. 

• מקרי מפולש – זו דעת הירושלמי. ולהלכה נראה, שצריך לחשוש לשיטה זו. אם כי זהו, כאמור, פסול מאוד לא שכיח.

סעיף ד

^זאתרוג שֶׁנִּמּוֹחַ כל בשרו בפנים, וקליפתו החיצונה קיימת וחדרי הַזֶּרַע קיימים בפנים, כשר (יז); ^חויש פוסלים (יח).

^זבעיא שם בגמרא ולא נפשטא, ונקט הרי"ף לקולא. ^חטור בשם יש מחמירין, ולזה הסכים.

• כשר – כי מראהו החיצוני נותר בסדר, ללא פגיעה בהדרו.
• ויש פוסלים – כי למרות שמבחינה חיצונית הוא נראה בסדר, זה הרי פרי רקוב. ומה שאינו הדר, פסול. וכשם שאין לכבד את הקב"ה בחפץ מכוער, כי אין זה כבוד עבורו. כך אין זה מכבד את הבורא אם תתקיים המצוה באתרוג שתוכו הרקיב והתעפש.

ניתן לחוש בפסול זה, באמצעות אחיזת האתרוג. כי אם הוא אכן פסול, תהא התחושה שאבדה נוקשותו וקשיחותו.

טוב לחשוש לשיטה זו. אמנם בלית ברירה, כגון שאין אתרוג אחר, הוא כשר.

סעיף ה

^טנסדק כולו מראשו לסופו, אפילו אינו חסר כלום, פסול (יט); אבל נשאר בו שִׁיּוּר למעלה ולמטה, אפילו כל שהוא, כשר; ^יויש מי שאומר דְּדַוְקָא מִלְּמַטָּה, אבל בחוטמו (כ) אפילו כל שהוא, פסול (כא). הגה: ויש מחמירים לפסול בנסדק רובו (כב); וכל שלא נסדק רוב קליפתו הֶעָבָה, לֹא מִקְרֵי נִסְדַּק (כג) (רבינו נסים).

^טמשנה שם לד, ב, ובגמרא לו, א כפירוש רש"י ורא"ש. ^יהר"ן שם.

• פסול – כי סדק גדול כל כך, מכער את האתרוג, והוא נפסל עקב היותו "לא יפה".
• בחוטמו – חוטם האתרוג הוא החלק העליון, בו האתרוג הולך וצר. ויש מקילים ולפיהם, רק חצי העליון, הקרוב לראשו מוגדר "חוטם". ולכתחילה חוששים שזה מתחילת השיפוע.
• אפילו כל שהוא, פסול – לדעה זו, החוטם הוא עיקר יופיו של האתרוג. ואם יש בו מום כלשהו, האתרוג פסול. ולכתחילה, ודאי ראוי לחוש לשיטה זו.
• בנסדק רובו – סדק הפוסל אתרוג אינו רק זה הנמשך מראשו עד סופו, אלא גם זה הנמשך ברובו. כי מבחינה הלכתית, הרוב מכריע. ודי ברובו, כדי להחשיבו סדוק כולו.

דעה זו מחמירה, אך לכתחילה כולם חוששים לה. עם זאת, גם פסול זה, נדיר מאד.

• לֹא מִקְרֵי נִסְדַּק – סדק שטחי, שלא חדר עמוק, לא יוגדר סדק, לדעת הרמ"א.

סעיף ו

^כנקלף הקליפה החיצונה שלו (כד), שאינו מְחַסְרוֹ, אלא נשאר ירוק כְּמוֹת שֶׁהוּא בְּרִיָּתוֹ (כה), אם נקלף כולו, פסול (כו); ^לאם נשאר ממנו כל שהוא, כשר; ^מויש אומרים שצריך שֶׁיִּשְׁתַּיֵּר כְּסֶלַע (כז).  

^כשם במשנה וכרבא שם לו, א. וכפירוש התוספות בשם רבנו חננאל. ^להרי"ף והרא"ש ורמב"ם. ^מתוספות בשם רבנו חננאל.

• הקליפה החיצונה שלו – שעוביה דק מאד.
• נשאר ירוק כמות שהוא ברייתו – ולא נעשה האתרוג פסול מטעם חסר, שכן פסול זה חל רק אם נחסר מן הקליפה העבה.
• אם נקלף כולו, פסול – כשהוסרה הקליפה כולה, נעשה האתרוג מכוער. אם כי, גם פסול זה, אינו שכיח.
• שצריך שישתייר כסלע – כמו מטבע קטן. גם מציאות זו, כמעט ואינו מצויה.

סעיף ז

(כח) ^נניטל דַּדּוֹ, והוא הראש הקטן שֶׁשּׁוֹשַׁנְתּוֹ בו, פסול (כט). הגה: ויש מחמירין אם נִטְּלָה הַשּׁוֹשַׁנְתָּא, דהיינו שאנו קורין פִּטְמָא (ל) (ר"ן), וטוב להחמיר במקום שאפשר (לא), ^*) מִיהוּ לענין דִּינָא אין לפסול אלא אם כן נִטַּל הַדַּד, דְּהַיְנוּ הָעֵץ שֶׁרֹאשׁ הַפִּטְמָא עָלָיו (לב); וְהָרֹאשׁ נִקְרָא: שׁוֹשַׁנְתָּא (המגיד); וכל זה דוקא שנִּטְּלָה, אבל אם לא היה לו דד מעולם, כשר (לג), וכן רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו (לד) (הרא"ש).

^נשם במשנה ניטלה פטמתו כפירוש הרי"ף ורמב"ם שם בפרק ח. ^*) (כתב שארי הרב רבי ישעיה הורוויץ בספרו שני לוחות הברית (מסכת סוכה נר מצוה אות יא) שאין פסול בניטל השושנתא ומכל שכן כשיש שושנתא רק שנשבר מקצתה והאתרוג בעצמו מהודר ומפואר ולוקח בשביל זה אתרוג אחר שאינו מהודר הוא הכסיל שבחושך הולך).

• הקדמה לסעיפים ז' וח' – בראש האתרוג, צומח קנה עץ קטן, מילימטרים ספורים גבהו, ושמו "דַד". ראשו הקרוי שׁוֹשַׁנְתָּא, מתרחב ככתר ודומה לפרח קטן. גם בחלקו התחתון של האתרוג יש קנה עץ קטן, הנקרא עוקץ, באמצעותו מחובר האתרוג אל העץ.

סעיפים אלה דנים מתי נפסל האתרוג, כשאחד מאלה נפגע או נפגם. פסולים אלה, רלוונטיים מאד למעשה, כי הם שכיחים ביותר.

• שֶׁשּׁוֹשַׁנְתּוֹ בו, פסול – כי הדד נחשב חלק מגוף האתרוג, ואם ניטל ונפל, נמצא האתרוג חסר. לכתחילה, אפילו לא ניטל הדד כולו, אין האתרוג כשר[2].
• שאנו קורין פִּטְמָא – דעה זו מחשיבה גם את השושנתא, כחלק מן האתרוג. נמצא שבנטילתו, נעשה האתרוג חסר.
• במקום שאפשר – לכתחילה, אין ליטול אתרוג שהשושנתא שלו נפלה. וגם הספרדים חוששים לכתחילה, לדעה זו.
• הָעֵץ שֶׁרֹאשׁ הַפִּטְמָא עָלָיו – וכדעת המחבר.
• לא היה לו דד מעולם, כשר – כל האתרוגים, בתחילת גידולם, גדלים עם פיטם. אלא שבשלב ההתפתחות, נושר הפיטם אצל חלקם. וכתוצאה טבעית, נוצרת רקמת הגלדה בצבע חום בהיר. אלא שאם נשר הפיטם, אחר תלישת האתרוג מן העץ, מקום החיתוך ניכר, ואתרוג זה פסול.
• רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו – והם כשרים לכתחילה.

סעיף ח

^סנִטַּל הָעֵץ, שֶׁהוּא תָּלוּי בּוֹ בָּאִילָן, מֵעִקַּר הָאֶתְרוֹג, וְנִשְׁאַר מְקוֹמוֹ גּוּמָא, פָּסוּל (לה). הגה: ואם יִנָּטֵל קצת העץ ונשאר עובי כל שהוא, שֶׁכָּל רוחב הַגּוּמָא מְכֻסֶּה, כשר (לו) (טור).

^סברייתא לה, ב ניטלה בוכנתו כפירוש הרי"ף שם והרמב"ם שם.

• ונשאר מקומו גומא, פסול – כי נעשה אתרוג זה חסר.
• שֶׁכָּל רוחב הַגּוּמָא מְכֻסֶּה, כשר – אין הרמ"א חולק, אלא מסביר את דברי המחבר.

סעיף ט

(לז) ^עעָלְתָה חַזָּזִית (פירוש, תַּרְגּוּם 'אוֹ יַלֶּפֶת' אוֹ חַזָּזָן) עָלָיו, אם בִּשְׁנַיִם או בשלשה מקומות (לח), פסול (לט); ואם במקום אחד, אם עָלָה על רובו, פסול (מ); ואם על חוֹטְמוֹ, אפילו כל שהוא, פסול (מא). וחוטמו היינו ממקום שמתחיל להתקצר ולהתחדד כלפי ראשו (מב).

^עשם במשנה וכרבא שם בגמרא לה, ב.

• הקדמה לסעיפים ט עד יד – סעיפים אלה דנים בדין ה"חזזית". להלן בסעיף יג, מגדיר המחבר את החזזית כעין "אבעבועות", שיש בהם ממש, וניתן למששם, כי הם גבוהים מן האתרוג. וצריך להבין מה כוונתו, הרי רוב רובם של אתרוגים אינם חלקים כתפוח, ואבעבועות אלה הם לכאורה טבע האתרוג, ומצויים ברוב שטחו.
• אם בִּשְׁנַיִם או בשלשה מקומות – חזזיות רחבות מעט, פוסלות בשני מקומות. חזזיות זעירות, בשלשה מקומות.

על כן הסבירו המפרשים שמדובר בתפיחה מחמת לקות מסוימת, שהולידה עיפוש וריקבון בפרי, עד שניתן לחוש בה במשמוש. אמנם זה לא שכיח כלל, וקורה בעיקר באמצע החג, מחמת המשמוש באתרוג[3].

• פסול – בסעיף הבא יוסבר מה הכוונה "בִּשְׁנַיִם או בשלשה מקומות".
• פסול – היא אמנם אחת, אבל גדולה במיוחד.
• אפילו כל שהוא, פסול – ודווקא אם הכיעור גלוי וניכר לעינים, ולא קטן כל כך, שנראה רק אחר שמקרבים את האתרוג לעיניים, ומחפשים איזו שהיא נקודה קטנטונת[4].
• כלפי ראשו – החוטם הוא החלק הקרוב לראש האתרוג, מחצי גובהו העליון, במקום שהאתרוג מתקצר. ויש מחמירים ומחשיבים את חוטם האתרוג מהמקום שבו הוא מתחיל להתקצר. אבל במקרים של פסולים בחוטמו, אין לפסול אתרוג אלא בחלק העליון הסמוך לראשו.

סעיף י

^פיש אומרים דְּהָא דְּבִּשְׁנַיִם ובשלשה מקומות פסול, היינו דוקא כְּשֶׁנִּתְפַּשֵּׁט הַנִּמּוּר ברובו אף על פי שבשטח הַחֲבַרְבּוּרוֹת הוא מיעוט (מג); אבל במיעוטו, כגון שכולם מצד אחד של אתרוג, כשר. ^צויש פוסלים אפילו במיעוטו של צד אחד (מד).

^פטור בשם הראב"ד והרא"ש וכן כתב הריב"ש. ^צשם בשם (אחיו רבנו יחיאל) [הרי"ץ גיאות].

• הוא מיעוט – כלומר למרות שבסך הכללי, פגמיו החיצוניים של האתרוג מכסים שטח מועט, ביחס לשטחו המלא. אף על פי כן, הם יוצרים כיעור גדול. כי למרות היותם זעירים, הרי נפוצו על פני רובו, ויש לפסלו משום שאינו "הדר".
• אפילו במיעוטו של צד אחד – לדעה זו, למרות שתפוצת פגמיו מצויה בצד אחד בלבד, הם עדיין פוסלים. כי העובדה שאין זה כתם אחד, אלא כמה פגמים, הופכת את האתרוג למכוער ופסול.

סעיף יא

אם הוא מחצה על מחצה במקום אחד (מה), ^קיש מכשירין ^רויש פוסלים (מו).

^קשם בשם (הראב"ד) [אחיו רבנו יחיאל]. ^רשם בשם הראב"ד. 

• במקום אחד – לא תיתכן מציאות כזו, שבדיוק חצי אתרוג עכור ופגום, וחציו האחר צח ונקי, חף מכל פגם. עם זאת יתכן שלעיני המתבונן, נראה האתרוג כחציו עכור, וחציו נקי.
• ויש פוסלין – וצריך להחמיר כדעה השנייה. אמנם, זה ממש לא שכיח.

סעיף יב

^ר*מֵחוֹטְמוֹ וָאֵילָךְ, דהיינו ממקום שמתחיל לְשַׁפֵּעַ עַד הַפִּטְמָא (מז), פוסל חַזָּזִית וכל שינוי מראה בכל שהוא (מח); ^שויש מי שאומר דהוא הדין דְּיָבֵשׁ (מט) פוסל שם בכל שהוא (נ).

^ר*מימרא דרבא שם לה, ב וכפירוש רש"י שם. ^שטור בשם הראב"ד, וכן כתב הר"ן וארחות חיים בשמו ובשם הריטב"א.  

• שמתחיל לְשַׁפֵּעַ עַד הַפִּטְמָא – מהמקום הרחב ביותר של האתרוג, משם הוא מתחיל להתקצר, עד ראש האתרוג. ואמנם יש מקילים שהכוונה רק לחצי העליון של חלק זה, שהוא ממש קרוב אל הראש. ובו השיפוע חד יותר^[5]. אבל לכתחילה מחמירים, כבר מתחילת ההתקצרות.
• בכל שהוא – כי ראש האתרוג הוא החלק הגלוי ביותר והכי נראה לעין. מטעם זה חמור כל כך שינוי מראהו במקום זה, שפוסל בכל שהוא.
• דהוא הדין ביבש – הרי גם יבש פסול משום שאינו יפה, לכן הוא פוסל בראש האתרוג, כמו חזזית.
• פוסל שם בכל שהוא – המחבר כתב יש מי שאומר, מאחר ואין זו דעת הכל. ואף שפסול יבש הוא משום שאינו הדר, סברו המקילים שפסול היובש הוא דוקא אם הפרי עצמו התייבש, ולא חלק ממנו.

הסכמת הפוסקים היא כדעת המחמירים, שיבשות בראש האתרוג פוסל במשהו.

סעיף יג

^תחַזָּזִית הוא כמו אֲבַעְבּוּעוֹת (נא), ויש בו ממש, שמקומו ניכר במישוש, שהוא גבוה מאתרוג (נב). הגה: ולכן יש להכשיר אותו חַזָּזִית שקורין בלשון אשכנז מוּ"ל, לפי שאינן גבוהים משאר האתרוג (נג) (מהרי"ל); ויש מי שכתב דְּיֵשׁ להכשירם מטעם דְּנֶחְשָׁבִים מַרְאֵה אֶתְרוֹג, מאחר דרגילים להיות הרבה כך (נד) (ת"ה סי' צ"ט).

^תהרא"ש שם ושארי פוסקים.

• כמו אבעבועות – כפי שהסברנו בהקדמה לסעיף ט, מדובר בלקות מסוימת באתרוג, שחוללה בו עיפוש וריקבון.
• ניכר במישוש שהוא גבוה מאתרוג – בגלל העיפוש, וכפי שהסברנו.
• שאינן גבוהים משאר האתרוג – ענפי עץ האתרוג קוצניים מאד, וכשאחד מהם פוגע באתרוג, נוצרת חזזית ה'מוּ"ל'.
• דרגילים להיות הרבה כך – דווקא כיון שפגם כזה שכיח, יש להכשירו. כי הוא מראה טבעי, ולא פגם.

סעיף יד

^אאם עלתה בו חזזית בענין שפסול, או שהוא מנומר (נה), אם כשקולפו חוזר למראה האתרוג (נו), כשר (לאחר שנקלף ולא חסר כלום (נז)).

^אהרא"ש שם.

• שהוא מנומר – כלומר, שחל בו שינוי מראה, כפי שיוסבר בסעיף טז.
• כשקולפו חוזר למראה האתרוג – כגון, שהעיפוש היה שטחי מאוד.
• ולא חסר כלום – כי אם גרם הקילוף שיחסר מגוף האתרוג, הלוא נפסק בסעיף ב שבחסר כל שהוא פסול.

סעיף טו

^בנפל עליו מים, בתלוש, ותפח או סרח; או שהוא כבוש בחומץ או מבושל; או מנומר, פסול (נח).

^בברייתא שם לו, א.

• פסול – בגלל שאינו הדר.

סעיף טז

^גאם הוא שחור או לבן (נט) במקום אחד, פוסל ברובו; בשנים או בשלשה מקומות, דינו כחזזית ליפסל אפילו במיעוטו (ס).

^גשם בברייתא וכפרוש הרא"ש.  

• שחור או לבן – אלו צבעים, שאינם שייכים כלל, למראה אתרוג.
• דינו כחזזית ליפסל אפילו במיעוטו – כי זה לא יפה. ובסעיף יב למדנו, שכאשר נמצא שינוי המראה על חוטמו, הוא פוסל במשהו.

סעיף יז

^דמקום שהאתרוגים שלהם כעין שחורות מעט, כשרים (סא); ואם היו שחורים ביותר כאדם כושי, הרי זה פסול בכל מקום (סב).

^דשם במשנה לד, ב וכאוקימתא דרבא שם לו, א וכפירוש הרי"ף והרמב"ם שם.

• כשרים – כי במקומות אלה, זהו צבעו הטבעי של האתרוג, ואין זה מום. אמנם כיום, איננו מכירים אתרוגים כאלה.
• פסול בכל מקום – כי זה ודאי מום באתרוג. ופסול, כי אינו יפה.

סעיף יח

^ההֶעָגֹל כְּכַדּוּר, פסול (סג).

^השם ברייתא.

• פסול – כי אין זו צורתו הרגילה של אתרוג, אלא מום. ופסול, כי אינו הדר.

סעיף יט

^וגִּדְּלוֹ בַּדְּפוּס וַעֲשָׂאוֹ כְּמִין בְּרִיָּה אַחֶרֶת, פסול (סד); ^זעֲשָׂאוֹ כמו בְּרִיָּתוֹ (סה), אף על פי שעשאו דַּפִּין דַּפִּין (סו), כשר.

^ושם. ^זמימרא דרבא שם לו, ב.

• ועשאו כמין בריה אחרת, פסול – כי גרם לשינוי צורת האתרוג, וזה מום. ופסול, כי אינו יפה.
• עשאו כמו ברייתו – שחיבר תבנית מסוימת סביב לאתרוג, ששימרה, באופן כללי, את צורתו.
• שעשאו דַּפִּין דַּפִּין – כלומר, שגידל אתרוג שצורתו העיקרית היא צורה גלילית, כפי שאנו מכירים. אבל בצורתו החיצונית נראים חריצים, כמו שנראים קרשי גלגל המים של טחנת קמח כמין גלים[6], וכמוצג בתמונה המובאת פה.

סעיף כ

^חהַתְּיּוֹם (סז), דהיינו שגדל שְׁנַיִם דבוקים זה בזה, כשר (סח).

^חשם בברייתא לו, א וכתנא קמא.

• הַתְּיּוֹם – הכוונה תאום.
• כשר – כי אין זה נחשב מום. לכתחילה יש להימנע מלקחתו, כי יש ראשונים הפוסלים אותו. אמנם אם זה אתרוגו, אפשר לברך עליו, כפסק המחבר[7].

סעיף כא

^טהַיָּרֹק שֶׁדּוֹמֶה לְעִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה, פסול (סט), אלא אם כן חוזר למראה אתרוג כְּשֶׁמַּשְׁהִין אותו (ע).

^טשם במשנה לד, ב כרבי יהודה, תוספות והרא"ש שם.  

• פסול – כי צבעו של אתרוג בשל, הוא צהוב. וירוק חזק כזה מוכיח, על חוסר בשלותו[8].
• כשמשהין אותו – השינוי החל בגווניו מירוק לצהוב מוכיח, שהוא כבר בשלבים הסופיים של בשלותו. על כן טוב להמנע מנטילת אתרוג שהוא לגמרי ירוק, וראוי לבחור אתרוג שכבר התחיל להצהיב, כי זה מוכיח על היותו כשר בלי פקפוק.

סעיף כב

^ישיעור אתרוג, קטן פחות מִכַּבֵּיצָה, פסול (עא); אבל אם כַּבֵּיצָה, ^כאפילו אם הוא בֹּסֶר שעדיין לא נגמר  פִּרְיוֹ, כשר (עב); ואם היה גדול כל שהוא (עג), כשר (ע).

^ישם במשנה וכרבי יהודה. ^כשם בברייתא וכחכמים.

• פחות מכביצה פסול – כי אינו נחשב אתרוג.

אתרוג מורכב גם הוא אינו נחשב אתרוג.

ומהו אתרוג מורכב, זהו פרי שהורכב מהכלאת עץ הלימון ועץ האתרוג, ואינו נחשב אתרוג. הואיל ופסול זה שכיח, אין לקנות אתרוג אלא אם כן יש פיקוח והשגחה על כשרותו.

חשש זה עורר את הרב יחיאל אפשטיין, מחבר ערוך השולחן, לזרז את בני עמנו להעדיף את רכישת אתרוגי ארצנו הקדושה, כמובא בלשונו (כאן סעיף כט): "ולפי זה אין לנו שום היתר על אתרוגים, רק אותם שישראלים מעידים שיודעים הנטיעות מתחלתן, שאין בהם שום הרכבה, כמו אתרוגי ארצינו הקדושה, שבשם גדולי ישראל ותלמידי חכמים ויראי אלקים משגיחים על הגינות, שלא יהיה בהן שום הרכבה. אבל לאתרוגי קורפ"ו, אין שום היתר, אף בההכשירים שלהם. שידוע לכל שישראל מעטים שם, וכבושים תחת ידם, ויראתם על פניהם. ואיך ידעו מה שעושים על פני השדה, בגינותיהם ובכרמיהם, אם ירכיבו אם לאו וכו'. ולכן כל איש מישראל אשר נגע יראת ד' בלבו, לא יקח רק אתרוגי ארץ ישראל ואיך לא נבוש ולא נכלם בדבר מצוה שנוכל לקיימה מפרי ארצנו הקדושה ליטול דווקא מארץ העמים אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה ועל זה נאמר וימאסו בארץ חמדה, ולכן יש ליזהר בזה מאד מאד".

• כשר – כי אין צורך שהאתרוג יהא בשל לגמרי[9].
• גדול כל שהוא – כלומר גדול מאד.
• כשר – כי הגודל אינו פסול, והוא עדיין נחשב יפה.

דברים הפסולים באתרוג (תרמח)

• אתרוג יבש פסול. על כן אתרוג מהשנה הקודמת פסול, כי אינו יפה [א].
• אתרוג שניקב ברוחב איסר, שקוטרו כקוטר מטבע השקל, פסול, אף שלא נחסר ממנו דבר [ב].
• אם ניקב ונחסר ממנו אפילו משהו, פסול [ב]. ובשעת הדחק, כשאין אתרוג אחר, הוא כשר, ומברכים עליו [ב].
• בראש האתרוג, צומח קנה עץ קטן, מילימטרים ספורים גבהו, ושמו "דַד". ראשו הקרוי שׁוֹשַׁנְתָּא, מתרחב ככתר ודומה לפרח קטן. גם בחלקו התחתון של האתרוג יש קנה עץ קטן, הנקרא עוקץ, באמצעותו מחובר האתרוג אל העץ (כט).
• אם נפל הדד מן האתרוג, הוא פסול, כי נעשה חסר [ז].
• אם לא היה לו דד כלל, כשר [ז].
• אם נפלה השושנתא בלבד, האתרוג כשר. אלא שלכתחילה ראוי לקחת אתרוג שלא נפלה ממנו השושנתא [ז].
• ניטל העוקץ – פסול, כי האתרוג חסר [ח].
• אם ניטל רק חלק ממנו, כשר [ח].
• לקות מסוימת הגורמת לתפיחה באתרוג, נקראת חזזית. ודרכה לגרום עיפוש וריקבון בפרי, עד שניתן לחוש בו במשמוש (לז).
• החוטם הוא החלק הקרוב לראש האתרוג, מחצי גובהו העליון, במקום שהאתרוג מתקצר.
• עלתה חזזית על חוטם האתרוג, אפילו בכל שהוא, פסול [ט].
• עלתה חזזית במקום אחד, על רוב האתרוג, פסול [ט].
• עלתה חזזית בשני מקומות פסול, אפילו אם היא רק על מיעוט האתרוג [ט].
• אם תפח או סרח פסול, כי אינו יפה [טו].
• נשתנה מראה האתרוג, כגון שנעשה לבן או שחור, דינו כחזזית, ופוסל בחוטמו במשהו, ובמקום אחד ברובו, ובשני מקומות אפילו במיעוטו [טז].
• אתרוג שכולו ירוק כעשבי השדה פסול, ואם התחיל להצהיב כשר [כא].
• אתרוג המורכב פסול. לכן יש להקפיד על רכישת אתרוג שיש לו הכשר (סט).
• ראוי לקנות אתרוג שגדל בארץ ישראל (סט).

[1] כף החיים אות יז.

[2] בשעת הדחק, אפשר להקל ולסמוך על הדעה שהוא יפסל, רק אם ייחתך כל הדד, היוצא מן האתרוג.

[3] בית יוסף בשם אורחות חיים, וביאור הלכה ד"ה אבעבועות.

[4] מ"ב ס"ק מו.

[5] הדברים מפורשים בדברי הרא"ש פרק ג אות כ: "משמע מתוך פרש"י שאין כל השיפוע עד הפיטמא נקרא חוטם, אלא עובי גובהו שממנו משפע ויורד". אמנם מיד הביא את דעות החולקים. וראה מה שכתב בזה חתם סופר (סוכה לה, ב).

[6] זה כשר כי אכן יש אתרוגים שגדלים ככה בטבע ולכן אף אם עשאו בדפוס כשר. כך ביאר בספר כפות תמרים.

[7] כף החיים כתב, שיוכל לקחתו ללא ברכה (אות קיט). אמנם בהגהות איש מצליח כתב, שאפשר לברך, ולסמוך על המחבר. ומשמע שזו גם דעתו של המשנה ברורה, בס"ק סג.

[8] על פי לשון הגמרא (סוכה לא, ב) "משום דלא גמר פירא".

[9] והסיבה שנפסל אתרוג שגוון הירוק שלו הוא כירק הכרתי, וכעשבי השדה, משום שאינו בשל כלל.