אור היהדות - עם הספר

עם הספר

הרב ירחמיאל אליהו בוצ׳קו זצ״ל, מייסד ישיבת ׳עץ חיים׳ במונטרה אשר בשוויץ, התמסר לתלמידיו ולישיבתו במשך עשרות בשנים. הוא הצית בלבבות שומעי לקחו אהבת תורה ויראת שמים. רבים מהם צועדים עד היום – גם לאחר כחמישים שנה – כאשר ציקלונם הרוחני מלא מתורותיו ואישיותם ספוגה באמרותיו.

אולם עולמו לא היה מוגבל וסגור בארבע אמותיה של ישיבתו. הרב אליהו היה ער לבעיות דורו והיה מעורה היטב בחיים הציבוריים. בכתב ובעל פה הוא נלחם את מלחמתה של תורה. תמיד הצליח להביא את ׳התשובה היהודית׳ לבעיות וללבטים שהתעוררו בזמנו. גם בפעולות הצלת היהודים הוא השתתף במרץ רב, והשתדל בכל כוחו להקל על מצבם של הפליטים בשווייץ.

אור היהדות

הרב אליהו הניח לנו ברכה, בספרים אשר ראו אור בחייו, ואשר נסקור אותם בהמשך. בספרים המיוחדים הללו שזורים מהלכים המסבירים ומאירים את יופיה של תורתנו הקדושה, בצד מאמרים היסטוריים המגלים טפח מדרכו הציבורית של הרב זצ״ל, ואשר בהם שומעים אנו את הד מפעלותיו.

הוא למד בנובהרדוק והושפע עמוקות, בלי ספק, מתורת המוסר בכלל, ומרבו הגדול, הרב יוסף הורוביץ זצ״ל, בפרט. ואולם ברור שדרכיהם אינן זהות, ולא ראי זה כראי זה. הרב יוסף הורוביץ כותב בספרו ׳מדרגת האדם׳ ש״בזמננו צריכים אנו להדגיש שהעולם והישיבה הם שני דברים הפכיים וסותרים זה את זה, ושבכדי להמלט מן ההשפעה המפסדת של העולם על שרידי הפליטה להתחזק על מצבם ולהתרחק עוד יותר מן העולם החיצוני". הרב אליהו הלך בדרך שונה, גם בחייו וגם בכתביו. בחייו האישיים הוא ניהל עסק על־מנת להתפרנס, ועסקיו עשוהו לאדם המצוי בקשר מתמיד עם העולם הסובב. ואמנם, הרב מדגיש בספרו הנוכחי שרק כתחילת דרכו של אדם עליו להתמסר כל־כולו לתורה. את המשנה המדריכה אותנו: "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל" (מסכת אבות ו, ד), פירש הרב כהתנהגות הרצויה בצעדיו הראשונים של האדם בעולם התורה. אין הוא מצדד כלל בהתנזרות איש ישראל, וכסיגוף הנמשך כל ימי חלדו.

מעניינת גם גישתו לחסידות. הוא חי בפרשת דרכים בין תורת המוסר ותורת החסידות, ועל־כן מתובלים אצלו ערכי המוסר בחיוניות מיוחדת, בזרימה ובדחף־חיים אשר מקורו בחסידות. (דרך אגב, מאמרו ׳חכמה, בינה ודעת׳.מוקדש במישרין לנושא זה).

התמזגות זו של מוסר וחסידות – הן באישיותו והן תחת עטו – אולי היא שהביאה לכך שדבריו נשמעו, ועודם נקראים היום, כאשר חוט של חן משוך עליהם, וכך באים ונחים הם כלב הקורא. הדרישות היסודיות של היהדות – ענווה, הסתפקות במועט, תשובה שלימה ואמיתית, ומסירות נפש מוחלטת לקב״ה ולקיום התורה – כולן כאחת מתקבלות ברצון ומוצאות חן בעיני לומדיו ותלמידיו. בזכות ייחודו מרגישים שומעי לקחו – מתוך החיבור עמו – שאין הדברים מופלגים, אלא טבעיים הם, כחלק אינטגרלי של נפש כל יהודי. אכן, מוסר וחסידות יחדיו, הם כתרי גדפין של יראה ואהבה; ואמנם העלה אותנו הרב אליהו זצ״ל לאווירה של יראת שמים אשר מכוחה מתנשאים אנו אל חיים של אהבה בלי מצרים.

צדיקים במיתתם קרויים חיים – דבריהם הם זכרונם – ושפתיהם דובבות עם תלמידיהם ותלמידי־תלמידיהם הממשיכים והולכים כדרכם. רוחו הגדולה של הרב השפיעה עמוקות על בני הישיבה שייסד בגולה, והיא ממשיכה ומפעמת עתה בקרב הלומדים בישיבה השוכנת כיום בכוכב יעקב אשר בנחלת בנימין, והנושאת את שמו: ׳היכל אליהו׳.

לפנינו מהדורה חדשה ומורחבת של הספר, אשר מהדורתו הראשונה ראתה אור בשנת תש״ן. בהוצאה זו נוספו מאמרים רבים, והספר מחזיק עתה כמעט כפליים ממה שנכלל במהדורה הקודמת.

המחבר לא זכה להוציא לאור את ספרו זה, ומה חבל. הספר בנוי ממחברות רבות אשר נותרו בכתב־ידו, בלשון הקודש. המאמרים שנדפסו כאן הם פרי פענוח ועיבוד של כתביו אשר במחברות אלה. רובם הגדול של הדברים שנכתבו, נאמרו קודם־לכן בעל־פה, כשיחות בישיבה בעיר מונטרה.

כמה מבעיות של היהדות נידונות בספר: בחירה חופשית, אהבה ויראה, תורה ודרך ארץ, שיטת הרמב״ם בטעם הקורבנות, טעמה של מצוות שעטנז, דרכי החינוך הראויות, ועוד.

המחבר זצ״ל מגלה כאן את כוחו כפרשן של מדרשי אגדה. אין המדרש עבורו רק פירוש נקודתי של פסוק, אלא מהווה הוא באר מים חיים המזומנת לנו על־מנת לשאוב מתוכה את ההבנה העמוקה של פרשה בתורה, ואף את ערכי המוסר היסודיים של היהדות, המקופלים וגנוזים במדרש.

כאמור, תורת המוסר הינה חלק חשוב מאישיותו של הרב המחבר; על־כן קורא הוא כל טקסט בעיניה הבוחנות של האמת המעשית אשר באה התורה לגלות לנו. כך נעשית כביכול התורה כולה למעין ספר מוסר, כאשר המפתח להכנת מסריה מצוי בדברי חז״ל, והרב אליהו זצ״ל – בפירושיו – עומד כניצב אצל כפות המנעול. אנו, הקוראים והלומדים, מושפעים מדרכו וכמו מקבלים מידיו משקפיים חדשות, אותן משקפים בהן בחן הוא־עצמו כל פסוק ומדרש. כך נפתח לפנינו ספר חיים שלם, ונמסר לנו מפתח חדש ללימוד ולתיקון כל אורחותינו.

כתביו האחרים

בסוף מלחמת העולם השניה נדפסו ספריו של הרב ירחמיאל אליהו בגרמנית. הספר ׳מקור ישראל׳ מחזיק שלושה חלקים:

החלק הראשון פותח כהתכתבות אודות פעילות כעניינה של יהדות הונגריה. בהמשכו מובאים מאמרים אשר בהם מפיח המחבר רוח תקווה בבני עמו, מוכתרים בכותרות הכלליות: ׳בין סבל לתקווה/ ו׳שירת ישראל/ וכן מאמרים עמוקים בהסברת יסודות היהדות, תחת הכותרות: ׳יהדות/ ו׳רות׳. הספר נחתם בקריאה לאחדות העם.

כחלק השני מסביר המחבר מדרשי חז״ל העוסקים במתן התורה, ובחלק השלישי נדונה משמעותו של יום השבת. בסיום הספר מובאת התכתבות עם השלטון השוויצרי אודות מצב הפליטים היהודים ששהו אז בשוויץ.

בספרו ׳עם התעורר׳ כותב הרב על תחיית ישראל בארצו לאחר השואה הנוראה. כצד החיוב להכיר בתקופה הגדולה ולהודות על הנסים הגדולים, מדגיש הרב את אחריותו של כל יחיד מישראל להשרות את רוח התורה במדינת ישראל החדשה

אשר קמה ונהייתה.

גם בספרו ביידיש ׳זמנים ומועדים׳ מתגלה לנו הרב ירחמיאל־אליהו כתלמיד חכם וכמנהיג משכמו ומעלה. הספר בנוי ממאמרים שהופיעו בעיתון היידיש של פריס, והוא מחזיק שני חלקים: בחלק הראשון מאמרים על חגי ישראל; בחלק השני – ׳גלות וגאולה׳ – התייחסות ישירה לשאלות יסוד: חידוש הסנהדרין, הקמת המדינה, נצרות ויהדות, ועוד.

הרב הקדיש ספר שלם – ׳יזכור׳ – לזכרה של רעייתו, האשה הצדקת, הרבנית רבקה בוצ׳קו ע״ה. בצד סיפור מעשי חסדיה של אשתו למען החולים, כותב המחבר גם על אודות גדולי ישראל אשר נהרגו על קידוש השם, ממשיך ודן בשאלת סבלם של צדיקים, ומסביר באריכות את משמעות ה׳קדיש׳, את טעמי ספירת העומר, ועוד עניינים נוספים.

מיד לאחר פטירתו יצא לאור הספר האחרון אשר עוד הספיק הרב להכינו לדפוס. בספרו זה – ׳רמב״ם׳ – כותב הרב על אודות מפעלו של רבי משה בן מיימון. הוא מתווה את קווי היסוד של מחשבת הרמב״ם, ומתמקד בנקודות אשר לבירורן קיימת נפקות וחשיבות לבעיות חייהם של בני דורו.

הקריאה בספריו מרתקת. הרב מצליח לשתף את הקורא ברגשותיו העזים. התבונה מתמזגת עם רוח סוער הגועש במעמקי נפשו. אי אפשר לו, לקורא, להישאר אדיש לנוכח דבריו! התכנים בכתביו עמוקים, אך גם שווים לכל נפש, כי ישנו בהם מיזוג נדיר של חכמה ויראה. תוך עיון כספריו, דומה שהננו מבינים איך ומדוע הצליח הרב לקרב רחוקים בחייו, ומהו סוד השפעתו על כל אשר שמעו לקחו, גם יובל שנים לאחר שאיננו עוד עימנו.

העוסקים כמלאכת הקודש

כאמור, לא זכה המחבר להוציא לאור ספרו זה, ׳אור היהדות/ נזכיר כאן בהוקרה את הרב שאול רפפורט ז״ל אשר עשה ימים כלילות והפיק בשנת תש״ן את מהדורתו הראשונה של הספר הנוכחי. הוא טרח לפענח את כתב־היד, עסק בתיקוני לשון וסגנון, ובירר את מראי־המקומות. הוא אף כתב את ההקדמה למהדורה הראשונה של הספר. ד״ר חיים חמיאל עכר על חלק מן הספר, ותודתנו לו על עבודתו.

במהדורה זו נוספו מאמרים רבים, והתחייבה אפוא עבודה רבה לעשותה. על פענוח כתב־היד עמלו מר יהודה פיקסלר ז״ל, מר רוגוזניעקי ומר חן, יבדלו לחיים טובים ארוכים. כולם יעמדו על הברכה. על תיקוני לשון וסגנון ובירור מראי־המקומות עמל הרב צבי אלימלך נויגרשל חתנו של בת המחבר.

כל העושים במלאכה השתדלו להיות נאמנים לרעיונות המחבר ולהעביר לדורנו את סגנונו הנאה. ואולם, שגיאות מי יבין. אם תימצאנה בספר שגיאות, אנא ייתלו הן בצווארנו, המוציאים לאור, ואל תיוחסנה למחבר. בטוחים אנו שאם שגינו, יסלח לנו הרב זצ״ל, שהרי רק לשם שמים נתכוונו.

הוספנו בספר גם כותרות משנה, וסדרם המקורי של המאמרים שונה, כדי לרכז את המאמרים על פרשת השבוע במדור אחד, את מאמרי המועדים במדור שני, ואת יתר הנושאים במדור שלישי. כמו כן הוספנו את המאמר ׳ארץ חמדה׳ אשר הופיע בספר ׳יד שאול׳, שיצא־לאור לזכרו של הרב שאול וינגורט זצ״ל, חתן המחבר. בסוף הספר הבאנו צילומים ממכתבים שקיבל מגדולי הרבנים שחיו בזמנו.

יהי רצון שנזכה להביא לציבור עוד מתורת המחבר, כאשר נפענח כתבים ומכתבים נוספים, ונתרגם לעברית את הספרים שנכתבו בגרמנית וביידיש.

משה ושאול דוד יהודה

בנו ונכדו של המחבר