הלכות רשויות בשבת

סימן ש"נ

דין המוציא ראשו ורובו מרשות לרשות, ובו ג' סעיפים.

סימן זה דן במציאות מאוד לא שכיחה. עומד אדם ברשות היחיד, פושט את ידו לרשות הרבים, ומזיז חפצים המונחים ברשות הרבים, מכאן לשם, ולא יותר מארבע אמות. השאלה היא מתי הדבר מותר, ומתי הוא אסור. ואף שאין איסור בפעולה עצמה, קיים חשש שיכניס החפץ לרשותו.

סעיף א

אעומד אדם ברשות היחיד ומוציא ידו לרשות הרבים ומטלטל שם חפצים בשאינם צריכים לו במקום שהוא עומד, שנוטלן מכאן ומניחן כאן (א), גובלבד שלא יעבירם ארבע אמות; ולא חיישינן שמא יביאם אליו, כיון שאינם צריכים לו במקום שהוא עומד שם. הילכך מותר לעמוד ברשות הרבים, ליטול מפתח ברשות היחיד, ולפתוח שם (ב), וכן מרשות היחיד לרשות הרבים. דאבל לא יעמוד ברשות היחיד ויוציא ראשו לרשות הרבים וישתה שם (ג), או איפכא, אלא אם כן יכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה (ד) דכיון שהוא צריך לאלו המים, חיישינן שמא יביאם אליו. האבל מותר לעמוד ברשות היחיד או ברשות הרבים ולשתות בכרמלית, או איפכא (ה). וויש מפרשים דחפצים הצריכים לו היינו כלים נאים שהוא צריך להם, אבל אם הם כלים שאינם נאים מותר לשתות מהם אף על פי שלא הוציא ראשו ורובו אלא שהושיט צוארו לבד (ו). זושאר טלטולים, חוץ משתיה, אפילו כלים נאים מותר לטלטל, שלא גזרו אלא בכלים נאים ובשותה בהם שהוא מקרבן לפיו (ז).

אמשנה ערובין צח, ב וכתנא קמא. בשם צט, א בגמרא אמשנה שלא יעמוד וכו'. גשם במשנה. דמשנה שם צט, א. השם בגמרא וכרבא. והרב המגיד בפרק טו בשם יש מפרשים וזה דעת הרמב"ם שם. זהרב המגיד לדברי הרמב"ם שם.

(א)   שנוטלן מכאן ומניחן כאן – עוקר חפצים מרשות הרבים, ומניחם במקום אחר ברשות הרבים, אבל גופו נותר על עומדו, ברשות היחיד.

(ב)   ולפתוח שם – כגון שיש מפתח בדלת, וביכולתו להכניס את ידו אל רשות היחיד, ולפתוח שם.

(ג)    וישתה שם – השתיה נאסרה, כי מתוך צימאונו, הוא עלול להכניס את הכוס עם המים, מרשות הרבים לרשות היחיד.

(ד)   למקום שהוא שותה – אין חשש שיכניס את הכוס, כי גופו נמצא באותה רשות, בה הוא שותה[1].

(ה)   ולשתות בכרמלית, או איפכא – כי הכנסה מכרמלית אסורה מדרבנן, ואיסור השתיה כשעומד ברשות אחת, וראשו ברשות הרבים, אף הוא גזירה דרבנן, לבל יכניס מים למקום עומדו. וכיון שאין גוזרים גזירה לגזירה, במקרה זה מותר.

(ו)     אלא שהושיט צווארו לבד – שיטה זו באה להקל. כי לפיה, האיסור המדובר כאן הוטל רק על כוסות יפים וכדומה שהאדם מגלה בהם עניין, ומחמת זה מבקשם להכניסם לרשותו, מלבד רצונו לשתות.

(ז)    שהוא מקרבן לפיו – לשיטה זו, שלא באה להחמיר, מותר לטלטל כלים נאים ברשות הרבים, כשבמקום עומדו אינו זקוק להם.

למעשה, הלכה כדעה ראשונה. אבל כאמור, מציאות זו אינה שכיחה.

סעיף ב

חלא יעמוד אדם ברשות הרבים וְיַשְׁתִּין או ירוק ברשות היחיד (ח) טאו בכרמלית (ט), או איפכא, אפילו אם הוציא פיו (י) וְאַמָּתוֹ (יא) לחוץ (יב).

חמשנה שם צח, ב. טהרא"ש בפרק ו דשבת לכולי עלמא. 

(ח)   וְיַשְׁתִּין או ירוק ברשות היחיד – כי בעומדו ברשות הרבים, נחשב כל דבר המונח בידו או בגופו, כמונח ברשות הרבים. על כן הוא נידון כמוציא מרשות הרבים לרשות היחיד[2].

(ט)   בכרמלית – אפילו ההוצאה מרשות הרבים לכרמלית נאסרה בידי חכמים.

(י)    אפילו אם הוציא פיו – כי למרות שפיו אכן בחוץ, גופו, המוציא את הרוק, ניצב ברשות אחרת.

(יא)     וְאַמָּתוֹ – הכוונה לאיבר מינו. פעולה זו נאסרה כיון שהשתן יוצא מגופו הממוקם ברשות היחיד. וכשמשתין אל רשות הרבים, השתן המצוי בגופו נעקר מרשות היחיד, ומונח ברשות הרבים[3].

(יב)     לחוץ – כשנמצא האדם ברשות הרבים או בכרמלית, רשאי הוא לרוק או להשתין במקומו, כי אף שגוף האדם נחשב בדרך כלל רשות יחיד, אין זה אלא כשנוכח ברשות היחיד.

סעיף ג

ירוקו שנתלש בפיו ומוכן לזרקו, כיש מי שאומר שלא ילך ארבע אמות ברשות הרבים עד שירוק (יג).

ישם בעיא ולא נפשטא וכתבו התוספות שם בערובין צג דאסור להוציא. כוכרבי יהודה במשנה שם צח דמשמע דלא פליג תנא קמא אהא.

(יג)      עד שירוק – כי בהילוכו מטלטל את הרוק, הנמצא בפיו, ארבע אמות. אמנם אין בכך איסור תורה, כי אין רצונו שהרוק יהא בחוץ, אלא שלא יהא בגופו, על כן בכרמלית אין להחמיר.