הלכות רשויות בשבת

סימן שנ"א

דין המושיט ידו לצנור ברשות הרבים לשתות, ובו סעיף אחד.

להבנת סימן זה צריך להזכיר את ההלכה הקובעת ש"כל פחות משלושה, כלבוד דמי". פירוש, שני גופים שהמרחק בינם פחות משלושה טפחים, נחשבים כמחוברים. להלן בדיני מחיצות, נלמד בע"ה כי מחיצה העשויה מעמודים דקים, שהרוחב בינם פחות משלושה טפחים, נחשבת מחיצה. בסימן זה מדובר על צינור המונח על יד הגג, אשר בהיותו קרוב מספיק לרשות היחיד, נידון אף הוא כרשות היחיד. על פי הקדמה זו נוכל להבין, בעזרת השם, את הסימן.

סעיף א

^אלא יעמוד אדם ברשות הרבים ויחבר ידו לְמַזְחֵלָה, שהוא צִנּוֹר ארוך מונח לאורך הגג, בתוך שלשה טפחים סמוך לגג, ולקבל המים ממנה. שכיון שהוא בתוך שלשה סמוך לגג, חשוב כגג ואסור (א), בין אם הוא למעלה מעשרה או למטה מעשרה (ב); אבל מותר לקלוט מן האויר (ג) אפילו אם ידו תוך שלשה למזחילה (ד). ^בהיתה מזחילה בולטת שלשה מן הגג (ה), וכן סתם צנור שבולט שלשה, יכול לחבר ידו אליהם ולקבל המים (ו), וכגון שאין בהן ארבעה על ארבעה (ז) והן למטה מעשרה (ח); ^גאבל אם יש בהן ארבעה על ארבעה (ט), או ^דאפילו אין בהם ארבעה על ארבעה, והן למעלה מעשרה, אסור (י).

^אמשנה בערובין צט, ב ובגמרא שם וכשיטת רש"י, טור. ^בכשם פשוט בגמרא. ^גברייתא שם. ^דשם בפרוש רש"י כפי שיטתו.

(א)   ואסור – כי דין הגג הוא רשות היחיד, והמזחילה הסמוכה לה בתוך שלושה, גם היא רשות היחיד. וכשמצמיד את ידו למזחילה, כדי לקבל מים, ומזיז אותה הלאה משם, הרי זה עוקר מים מרשות היחיד, ומוציאם אל מקום עומדו, כלומר לרשות הרבים.

(ב)   למעלה מעשרה או למטה מעשרה – דווקא הצינור. אבל המבנה עצמו צריך בהכרח להיות גבוה מעשרה טפחים, כדי שיהא רשות היחיד. כי רק אז, הצינור הסמוך אליו נידון גם הוא כרשות היחיד, ואפילו אם יוצב בגובה פחות מעשרה טפחים מרשות הרבים.

(ג)    לקלוט מן האויר – כלומר, ידו מורחקת במעט מן הצינור, ולא נוגעת, לבל תוציא מרשות היחיד. והמים זורמים אליה מעצמם, כך יוצא שהוא כלל לא עקר מרשות היחיד, על כן מותר.

(ד)   תוך שלשה למזחילה – אף כי ידו מצויה בתוך שלשה, אין בה דין לבוד, החל רק בדברים מקובעים למקומם.

(ה)   בולטת שלשה מן הגג – במרחק זה, לא נחשב הצינור חלק מרשות היחיד.

(ו)     ולקבל המים – כי המים יוצאים ממקום פטור.

(ז)    שאין בהן ארבעה על ארבעה – אבל בארבעה על ארבעה טפחים, הרי הם כרמלית, ואסור להוציא משם לרשות הרבים.

(ח)   והן למטה מעשרה – בהמשך הסעיף נראה כי ממזחילה המוצבת למעלה מעשרה טפחים, אף ששטחה פחות מארבעה על ארבעה, אסרו חכמים לקחת מים, באופן ישיר, שמא יהא הצינור רחב ארבעה על ארבעה טפחים. אבל בפחות מעשרה טפחים, לא גזרו, כי גם אם תהא המזחילה רחבה ארבעה על ארבעה, זהו איסור דרבנן, ואין גוזרים גזירה לגזירה.

(ט)   יש בהן ארבעה על ארבעה – במזחילות כאלה אסור, כי דינם כרמלית.

(י)    אסור – כאמור, משום גזירה.

לא יעמוד אדם ברשות הרבים ויחבר ידו לְמַזְחֵלָה

אבל מותר לקלוט מן האויר