הלכות רשויות בשבת

סימן שנ"ב

הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות, ובו ב' בסעיפים.

הָאַסְקֻפָּה היא מדרגת סף, במפתן הכניסה אל הבית. וגבוהה מעט מן הרחוב העובר לפני הבית, שדינו רשות הרבים. אַסְקֻפָּה שגובהה עשרה טפחים, דינה רשות היחיד. ובפחות מעשרה טפחים, דינה כרמלית.

גג של בית שגובהו עשרה טפחים לפחות, דינו רשות היחיד. עם זאת, שונה דינו במעט מן האסקופה. כי האסקופה משמשת לכניסה ויציאה של הבית, וניצבת בשטח רשות הרבים, המשמש מעבר לאנשים, מה שאין כן גג של בית.

סימן זה דן בספר תורה הכרוך ומגולגל סביב מקלות עץ המכונים "עצי חיים", שהאדם האוחז בו, ניצב על האסקופה או על הגג, ובטעות נשמט צד אחד של הספר מידו, והתגלגל הלאה, כשקצה אחד מוחזק ביד העומד על האסקופה או על הגג, והקצה השני התרחק לכיוון רשות הרבים.

למעשה, הנידון המובא בסימן זה, אינו שכיח כלל. אבל הוא מלמד על היתרים שהתירו חכמים, משום כבודם של כתבי הקודש. כי הנה התורה ציותה שלא לזלזל בכתבי הקודש, ויש בכך איסור הנלמד מן הפסוק לֹא-תַעֲשׂוּן כֵּן, לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם, ככתוב בפרשת ראה (דברים יב, ג-ד) וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן; וְאִבַּדְתֶּם אֶת-שְׁמָם, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא לֹא-תַעֲשׂוּן כֵּן, לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם.

סעיף א

^אהקורא בספר על הָאַסְקֻפָּה ונתגלגל ראש האחד מהספר מידו, ונשאר ראש השני בידו, גוללו אצלו (א). אפילו נתגלגל חוץ לארבע אמות (ב), ^בואפילו ברשות הרבים והאסקופה ברשות היחיד, משום בזיון כתבי הקדש התירו (ג). הגה: דְּרַבִּים דָּרְסֵי עַל הָאַסְקֻפָּה (ד). ודוקא כתבי הקדש, אבל בשאר דברים אסור, אפילו לא נפלו אלא לכרמלית (ה). (המגיד פט"ו והרשב"א).

^אמשנה בערובין צז, ב. ^בכאוקימתא דרבה שם בגמרא צח, א, וכן כתבו הרי"ף ורא"ש.

(א)   גוללו אצלו – אף שבגלילתו מכניס את הספר מרשות הרבים לרשות היחיד, מותר, כדי למנוע פגיעה בכתבי הקודש. ובעצם אין כאן חשש לאיסור תורה, מאחר וקצה הספר תפוס ביד העומד ברשות היחיד, מה שגורם שהספר לא ייחשב כמונח ברשות הרבים. אמנם אם הספר שהתגלגל אינו קדוש, אסור לגלגלו ולהחזירו לכרמלית, כי יש איסור דרבנן על הכנסת החלק הנמצא ברשות הרבים, לרשות היחיד.

(ב)   אפילו נתגלגל חוץ לארבע אמות – בתוך רשות הרבים, ובגלילת הספר, הוא מעביר ארבע אמות ברשות הרבים. ואם האסקופה רשות היחיד, הוא מכניס מרשות הרבים לרשות היחיד.

(ג)    התירו – כי היות ולא כל הספר מונח ברשות הרבים, אין זו עקירה מרשות הרבים. וכדי למנוע פגיעה בקדושת הספר, התירו להכניסו.

(ד)   דְּרַבִּים דָּרְסֵי עַל הָאַסְקֻפָּה – כוונת הרמ"א להסביר מדוע היקל המחבר בדין זה. והסיבה היא כאמור, למניעת ביזוי כתבי הקודש. שהרי בני אדם החולפים על האסקופה, ידרסו על הספר, ויבזוהו.

(ה)   אפילו לא נפלו אלא לכרמלית – לכאורה היה מקום להקל בגלילתם, משתי סיבות. האחת, למרות שהספר נמצא בכרמלית, הוא אינו מונח שם. אף אם היה מונח, איסור הכנסתו הוא דרבנן. ובכל זאת לא הקילו בכך חכמינו, ואסור להכניס את הספר[1].

סעיף ב

^גהיה קורא בו על הגג ונתגלגל ראשו האחד מידו, עד שלא הגיע לעשרה טפחים התחתונים הקרובים לארץ, גוללו אצלו (ו); הגיע לעשרה טפחים התחתונים, אם הכותל מְשֻׁפָּע בְּעִנְיָן שֶׁנָּח עָלָיו (ז), אסור לגוללו אצלו (ח); וכדי שלא יעמוד בבזיון, הופכה על הכתב (ט). ואם אינו משופע, כל זמן שלא הגיע לארץ גוללו אצלו (י).

^גכמשנה וכאוקימתא דגמרא שם דמתניתין כולה רבי יהודה היא.

(ו)     גוללו אצלו – אף שאנשים אינם חולפים ושבים על הגג, מותר לגלול את הספר. מאחר והקצה השני, שאינו מונח בידו, נמצא במקום פטור. שהרי רשות הרבים מגיעה עד עשרה טפחים, ולמעלה משם זה מקום פטור.

(ז)    אם הכותל מְשֻׁפָּע בְּעִנְיָן שֶׁנָּח עָלָיו – אם סוף שיפוע הגג מצוי בפחות מעשרה טפחים, הספר נידון כמונח ברשות הרבים. שכן הוא נח שם, על השיפוע.

(ח)   אסור לגוללו אצלו – אל הגג, לבל יכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד.

(ט)   הופכה על הכתב – ואף שבדרך כלל אין להפוך ספר, כי יש בכך פיחות בכבודו. הפיכתו במקרה זה נדרשת, לבל יונח בביזיון.

(י)    גוללו אצלו – כי אף שהגיע לאוויר רשות הרבים, אינו מונח שם.

סימן שנב סעיף ב – כל זמן שלא הגיע לארץ גוללו אצלו

סימן שנב סעיף א – ונתגלגל ראש האחד מהספר מידו