הלכות ערובי חצרות

סימן שע"ד

נסתם בשבת פתח או חלון במקום
שעירב בו, ובו ד' סעיפים.

ראינו שמחיצה
בין שתי חצרות, מונעת מהן לערב יחד. אך אם קיימים בה פתח או חלון, ניתן לבחור, אם לערב יחד או בנפרד. ללא מחיצה, או במחיצה שיש בה פרצה רחבה מעשר אמות, רק עירוב שתי החצרות יחד, מתיר את הטלטול מן הבתים לחצרות. סימן זה דן על שינויים בלתי צפויים שאירעו במהלך השבת, או ממש לפני כניסת שבת. כגון פרצה במחיצה, או סתימת החלון. האם ישתנה הדין מחמת השינוי הבלתי צפוי.

 סעיף א

^אעירבו דרך חלון או פתח שביניהם (א) ונסתם בשבת (ב), ^במותרים להשתמש דרך גובה הכותל וחוריו (ג). ^גואפילו אם עירב לשנה (ד) ונסתם הפתח בחול (ה) ונפתח בשבת (ואפילו סתמה במזיד (ו)) (אגור), חזר העירוב להיתרו (ז). ^דולהרמב"ם אין מותר לטלטל אלא כל אחת לעצמה (ח), אבל מזו לזו לא.

^אערובין צג, ב בעיא ונפשטא. ^בבפירוש רש"י שם, וכן כתב הטור. ^גהרא"ש שם. ^דבפרק ג מהלכות ערובין.

(א)       חלון
או פתח שביניהם – שתי חצרות שהיה בינם חלון או פתח, ועירבו יחד, כדי להתיר את הטלטול מן הבתים לשתי החצרות.

(ב)       ונסתם
בשבת – פתח שנסתם לפני שבת, מונע מהן לערב יחד. אבל כאן הפתח היה קיים בכניסת השבת, ולמרות שחל בו שינוי, ונסתם בשבת, לא בוטל הערוב שנעשה.

(ג)       
דרך גובה הכותל וחוריו – העברת חפצים בפתח או בחלון אינה אפשרית עוד, אחר הִסָתמו. אבל יש אפשרויות אחרות להעברה,
כי מחיצה בת עשרה טפחים, אף שמפרידה בין הרשויות מבחינה הלכתית, אינה מונעת העברת חפצים.

(ד)       אם עירב לשנה – כגון שעירב עם מצות, שאינן מתקלקלות.

(ה)       ונסתם הפתח בחול – ובכך בטל הערוב, שהרי הן חצרות נפרדות.

(ו)        ואפילו סתמה במזיד – תוספת זו באה כפירוש לדברי המחבר, כי גם הוא מודה לזה.

(ז)       חזר העירוב להיתרו – יש הבדל בין עירוב שנעשה לשנה, לעירוב שנעשה לראשונה. שזה האחרון, במקרה שנסתם הפתח לפני שבת, אינו חל לעולם. אבל ערוב שנעשה לשנה, חוזר לקדמותו, אם נפתח בשבת.

(ח)       כל אחת לעצמה – שתי חצרות שעירבו יחד, והפתח בינן נסתם בימי חול, הערוב בטל לגמרי, וכאילו לא עירבו, ואפילו מן הבתים לחצר אסור לטלטל. אך אם הוא נפתח שוב בשבת, לדעת הרמב"ם, מותר לטלטל רק מן הבתים לחצרם, ולא לחצר אחרת. מאחר ובכניסת השבת, לא היה כל קשר בין שתי החצרות. להלכה, העיקר כדעה ראשונה[1].

סעיף ב

^ההיה כותל בין שתי חצרות ועירבה כל אחת לעצמה (ט), ונפרץ הכותל בשבת (י), מותרים לטלטל כל השבת כל אחד בחצרו ^ואפילו כלי הבית. אבל חצר שנפרצה בשבת לרשות הרבים או לכרמלית, אסור (יא).

^השם צג, ב וכשמואל. הסכמת הפוסקים. ^ודאי בששבת בחצר, אפילו מחצר לחצר נמי.

(א)       ועירבה כל אחת לעצמה – ובכך הותרו שתי החצרות להוציא מבתיהם, לחצר שלהם.

(ב)       ונפרץ הכותל בשבת – אם לפני שבת ארעה פריצת הכותל, התחברו שתי החצרות יחד, וכיון שהיא חצר אחת, אין תועלת בשני העירובין שנעשו, הלכך גם הטלטול מן הבתים לחצר שלהם נאסר. אבל כאן מדובר על חצרות שהיו נפרדות טרם כניסת השבת, והטלטול בהן הותר קודם השבת, הלכך אין פִרצת הכותל מבטלת את ההיתר.

(ג)        אסור – הסברנו כמה פעמים שהיתר הטלטול בחצר תלוי בשני דינים. ראשית, צריכות כל הפרצות שבין החצר לרשות הרבים או לכרמלית, להיות סתומות. שנית, אפילו אם כולן חסומות, יש לעשות ערוב חצרות, המתיר טלטול כלים מן הבתים אל החצר. נפילת המחיצה בין רשות הרבים או כרמלית לחצר, ביטלה את התנאי הראשון, ואין עוד תועלת בערוב שנעשה, הלכך נאסר לטלטל בחצר, אפילו כלים ששבתו בה.

סעיף ג

^זחצר קטנה שנפרצה ^חקודם שבת במילואה לגדולה (יב), ^טואין בפרצה יותר מעשר אמות (יג), גדולה מותרת להוציא כלים ששבתו בבית לחצרה, אם עירבה לעצמה (יד), וקטנה אסורה להוציא כלים ששבתו בבית לחצרה (טו), אלא אם כן עירבו יחד. והיינו ^יכשנכנסין כותלי קטנה לגדולה (טז) ^כוכשכותלי קטנה מופלגים שלושה טפחים מכותלי אורך הגדולה, דאם לא כן היתה קטנה ניתרת על ידי ^לנראה מבחוץ ושוה מבפנים (יז).

^זמשנה שם צב, א. ^חבית יוסף, דאילו בשבת, כיון שהותרה הותרה, כדלעיל. ^טמשנה שם דף טו, ב. ^ישם בגמרא ט, ב. ^ככזה[Nsf1] . ^לדהוה אמרינן חזינן כאילו ראשי הכניסה של כתלי הקטנה סניפין לשני כתלי אורך הגדולה.

(ד)       במילואה לגדולה – שתי החצרות עירבו כל אחת לעצמה, ובכך התירו את הטלטול מבתיהם לחצרם, אלא שלפני שבת המחיצה נפרצה. בחצר הקטנה, נפרצה כל הרוח. ובחצר הגדולה יש אמנם פרצה, אבל היא אינה במילואה.

(ה)       ואין בפרצה יותר מעשר אמות – על כן הפרצה מוגדרת כפתח בין הקטנה לגדולה, אבל לא מהגדולה לקטנה. וכיון שבקטנה נפרץ צד זה במלואו, אין בה מחיצה. והחצר הקטנה חייבת לערב יחד עם הגדולה, אלא שלא הספיקו לערב טרם נכנסה שבת. אם רוחב הפרצה גדול מעשר אמות, אסור לטלטל גם מן הבתים לחצר הגדולה.

(ו)         אם עירבה לעצמה – הפרצה לא ביטלה את העירוב, רק יצרה פתח בינה לקטנה, והגדולה אינה חייבת לערב עמה.

(ז)        לחצרה – כי היא בטילה אל הגדולה, ואינה יכולה לערב בפני עצמה[1].

(ח)       כשנכנסין כותלי קטנה לגדולה – שלושה טפחים לפחות.

(ט)       נראה מבחוץ ושוה מבפנים – אם כותלי הקטנה אינם רחוקים שלושה טפחים מכותלי אורך הגדולה, הפרצה נחשבת פתח גם מבחינת החצר הקטנה, כי מבחוץ ניכר שזה פתח[2].

סעיף ד

^מגג קטן שנפרץ קודם שבת ^נבמילואו לגג גדול (יח), ^*) (קטן) אסור להעלות עליו כלים ששבתו בבית (יט) וגדול מותר (כ); ^סוהוא שיהיו מחיצות הבית ניכרות למי שעומד על הגג, אבל אם אינם ניכרות, כגון שהגג בולט עליהם, הוי כרמלית (כא) ^עאלא אם כן פתוח לו מהבית חלון ארבע על ארבע (כב).

^ממשנה שם צב, א. ^נשם בפירוש רש"י. ^*) (כן הוא במשנה, וכן הובא בטור). ^סשם בגמרא אליבא דרב. ^עכן כתב הרא"ש שם.

(י)        במילואו לגג גדול – הגישה אל הגגות אינה מתוך הבתים, אלא מצדו החיצוני של הגג.

(יא)     כלים ששבתו בבית – היות ונפרץ הקטן במילואו, אין ביכולתו לערב בפני עצמו. וכדי לטלטל שם, יש לערב את הקטן עם הגדול.

(יב)     וגדול מותר – כי מבחינתו, הפרצה אינה אלא פתח, והוא עדיין עומד בפני עצמו.

(יג)      הוי כרמלית – שינוי הגדרת הגג מרשות יחיד לכרמלית אינה שייכת לדיני ערוב חצרות, אלא לדיני רשויות. כלומר, למדנו בדיני רשויות כי גג ללא מחיצות, יכול להיחשב רשות היחיד, באמצעות המושג ההלכתי "גוד אסיק מחיצתא". כלומר, רואים את מחיצות הבית, כאילו נמשכו כלפי למעלה. אך עיקרון זה נאמר רק כשהגג אינו בולט חוצה, מעבר לכותלי הבית.

(יד)     חלון ארבע על ארבע – גם זה שייך לדיני רשויות, כי קיומו של פתח פנימי בין הבית לגג, הופך את הגג ל"חור רשות היחיד", ולכן דינו רשות יחיד. בנידון שלנו, הגג הקטן הפרוץ במילואו לגג הגדול, והפך באמצעות החלון לרשות היחיד, יחד עם הגג הגדול. וכדי לטלטל מן הבית אל הגג, צריך הגג הקטן לערב עם הגדול.

ציור של באר הגולה סעיף ג

וכשכותלי קטנה מופלגים שלושה
טפחים מכותלי אורך הגדולה