הלכות ערובי תחומין

סימן תי"ג

דין המערב לרבים, ובו סעיף אחד.

להבנת הסימן נזכיר שני דינים:

א.      יכול אדם לעשות קניין למען חברו, אף שחברו אינו בקרבת מקום, ובלבד שזה לטובת החבר.

ב.      בדין דרבנן אומרים "יש ברירה". פירוש הדבר, מעשה שנעשה בהווה, ואינו מבורר עדיין, חל על פי מה שיתברר בעתיד.

סעיף א

^אהמערב לרבים משלו (א), אומר: הרי עירוב זה בשביל כל בני העיר (ב), ^בובלבד שיהא בו מזון שתי סעודות לכל אחד (ג) וכל מי שירצה יסמוך עליו (ד). ^גוצריך לזכות להם על ידי אַחֵר הראוי (ה), כמו בעירובי חצרות (ועיין לעיל סימן שסו סעיף י) (ו). ^דוצריך להודיעם (ז). וכל מי שהודיעו מבעוד יום, אפילו לא גמר בלבו לסמוך עליו מבעוד יום אלא לאחר שחשכה, הוי עירוב (ח). אבל אם לא הודיעו מבעוד יום, אינו יכול לסמוך עליו לאחר שתחשך (ט). ^הוכן מי שהניח עירוב לכל שבתות השנה, ואמר: איזה מהם שארצה אלך ואסמוך עליו (י), אף על פי שלא גמר בלבו עד למחר, יכול לסמוך עליו (יא). ^ווכן מי ששמע שיש לחכם לבוא, ואינו יודע לאיזה רוח, והניח שני עירובים ואמר: לאותו צד שיבא החכם יקנה לי עירוב לרוח שיבא לו החכם, קנה לו (יב). או אם אמר: אם לא יבא כלל אהיה כבני עירי, או אם יבואו שנים, למקום שארצה אלך (יג), הכל לפי תנאו. ^זוכן אם אמר לשנים או לשלשה: הריני מערב על איזה מכם שארצה (יד), אף על פי שלא בירר את מי רצה עד שתחשך, הוי עירוב.

^אמשנה עירובין פב, א. ^בשם עמוד ב, במשנה. ^גשם בגמרא פ, א כרב וכרב נחמן. ^דמשנה שם פא, ב וכדמפרש לה שם רב אשי הודיעוֹ ולא הודיעוֹ קתני. ^הברייתא לז, ב כמאן דמיקל בעירוב. ^ומשנה לו, ב. ^זברייתא שם לז, ב.

(א)   משלו – לא ליקט מאכלים של אנשים אחרים, אלא השתמש במאכלים שלו.

(ב)    בשביל כל בני העיר – החפצים בעירוב.

(ג)     שתי סעודות לכל אחד – עירוב תחומין הוא דין אישי, וכל מי שרוצה לערב, צריך לתת חלקו בעירוב[1].

(ד)    וכל מי שירצה יסמוך עליו – כשיתברר לאדם זה רצונו, יחול העירוב למפרע. ואם לא ירצה, אין זה עירוב עבורו, ויש לו 2000 אמה מגבולות עירו.

(ה)   על ידי אַחֵר הראוי – אין אדם יכול להקנות דבר השייך לו, לאדם אחר, אלא על ידי נתינתו לאדם אחר, והלה יזכה עבור הזולת. הראוי לכך הוא זה שכשיר לעשות קנין. לכן, לדוגמא, אין להקנות על ידי קטן.

(ו)      לעיל סימן שסו סעיף י – שם פירט המחבר מי זה שראוי לזכות לאחרים.

(ז)     וצריך להודיעם – לפני כניסת השבת, אז חל העירוב.

(ח)   הוי עירוב – כלומר טרם נכנסה השבת, ידע אדם זה שעשו לו עירוב. אלא שעדיין לא החליט, אם רוצה בו. ואם יתברר לו במהלך השבת, שרוצה בעירוב, יחול העירוב למפרע, מכניסת השבת. ועליו להימנע ולא לצאת, חוץ לתחום העירוב.

(ט)   לאחר שתחשך – כי שעת חלות העירוב היא, בכניסת השבת.

(י)     אלך ואסמוך עליו – כלומר אינו מעוניין לסמוך על העירוב, בכל אחת מן השבתות.

(יא) יכול לסמוך עליו – משום ש"יש ברירה", ומה שיחליט למחרת, הוחלט כבר, כביכול, בכניסת השבת.

(יב)      קנה לו – כי מה שיחליט למחרת, יוברר למפרע, שזה היה רצונו בכניסת השבת.

(יג)       למקום שארצה אלך – "יבואו שנים" הכוונה, שיבואו שני חכמים. וכדי להגיע למקומם, הוא זקוק לעירוב, אבל כל אחד צפוי להתארח ברוח אחרת.

(יד)      על איזה מכם שארצה – כלומר ברצונו להגיע ביום המחר לאחד מהם, אלא שכל אחד מתגורר ברוח אחרת. וכיון שעדיין לא החליט למי ילך, הניח עירוב בשלושת היעדים. כאשר יחליט לאיזו רוח ילך, יחול העירוב למפרע.

דין המערב לרבים (תיג)

א.      אדם יכול לערב בשביל אחרים, אבל צריך שיהא בעירובו את שיעור הנדרש, לכל אחד [א].

ב.      יכול אדם להניח עירוב ולהתנות, שרק ביום המחרת יחליט, אם יחול [א].