הלכות ראש חודש

סימן תכ"ד

דין הזכרת יעלה ויבוא בברכת המזון, ובו סעיף אחד.

סעיף א

^אמזכירין יעלה ויבא בברכת המזון (א), ^בואם לא אמר, אין מחזירין אותו (ב). ואם נזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, ^גאומר: ברוך שנתן ראש חודש לעמו ישראל לזכרון (ג). הגה: ועיין לעיל סימן קפח סעיף ז (ד).

^אשבת כד, א וכרב דתניא כוותיה. ^במימרא בברכות מט, ב. ^גציינתיו בסימן קפח סעיף ז.

(א)   יעלה ויבא בברכת המזון – בברכת "רחם וכו' בונה ירושלים". כי ביעלה ויבוא מתחננים על הגאולה, ומתאים לאומרה בברכת "רחם", שגם היא תחינה, לבניית ירושלים מחדש.

(ב)    אין מחזירין אותו – כי אין חובה לאכול לחם בראש חודש. נמצא כי תוספת זו, אינה מחויבת. ואם שכח לאומרה, אינו צריך לחזור. מה שאין כן בתפילה, שההזכרה בה חובה. ואם לא אמר בה יעלה ויבוא, לא קיים את המוטל עליו, וחייב לחזור.

(ג)     לזכרון – כל זמן שלא החל בברכת הטוב והמטיב, עדיין לא הסתיימה לגמרי ברכת בונה ירושלים. ויאמר משפט זה, ללא שם ומלכות.

(ד)    לעיל סימן קפח סעיף ז – שם מבואר, שיש לומר משפט זה, ללא שם ומלכות, לא בפתיחה ולא בחתימה[1].

דין הזכרת יעלה ויבא בברכת המזון (תכד)

א.      מזכירים יעלה ויבוא בברכת המזון, בברכת רחם על ירושלים [א].

ב.      אם לא אמר, אינו צריך לחזור [א].