הלכות ראש חודש

הקדמה לדיני ראש חודש

ראש חודש מוגדר יום שמחה, כמפורש בתורה, שבזמן בית המקדש, היו הכהנים תוקעים בהם בחצוצרות, ככתוב (במדבר י, י) "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם, וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱ-לֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם"[1].

תאריכי חגי ישראל נקבעים על פי התחדשות הלבנה, ובנקודה זו נעוצה חשיבותו של יום זה. כי משמעותו ומהותו הפנימית, היא ההתחדשות. האדם מטבעו נוטה לחיי שגרה, המפילים עליו תרדמה ועצלה, וגורעים מעבודת ה' את המרץ והחיוניות, שכל כך נדרשים לה. ראש חודש יוצר התחדשות, מעיר מן התרדמת, ומעניק זריקת מרץ ודרבון לעבודת ה', שתתחדש בשמחה ובחיזוק.

ייחודו של יום זה מתבטא בתורה גם במנין הקורבנות המוקרב בו, כפי שמקריבים גם בשאר חגים. מידי יום ביומו, חובה להקריב שני כבשים, ובשבת מוסיפים להקריב עוד שני כבשים. אבל בראש חודש מקריבים עוד שני פרים, איל אחד, ושבעה כבשים לעולה, ומלבד זאת, מקריבים גם שעיר לחטאת. מנין כה רב של קורבנות דומה ממש למספר הקורבנות בפסח, ובשבועות, ויש בו ללמד על חשיבותו של יום זה. אשר מלבד היותו יום שמחה, הוא גם יום של כפרה על עוונות. זו גם הסיבה, שבנוסף לקורבנות עולה, מקריבים בו שעיר לחטאת.

דיני ראש חודש מבליטים את ייחודיותו, באופן מעשי. כי עלינו לדון אם נאסרו בו מלאכות, ומה דיני התעניות והסעודות ביום זה. כמו גם, מה הם השינויים שנערכו בתפילותיו. ומלבד זאת, לאחר ראש חודש, יש מצוה לברך על חידוש הלבנה. הלכות אלה כולן, נידונות מסימן תיז עד סימן תכח.

סימן תי"ז

הלכות ראש חודש, ובו סעיף אחד.

סעיף א

(א) ^אראש חודש מותר בעשיית מלאכה (ב), והנשים שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה הוא ^במנהג טוב (ג). הגה: ואם המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן, אזלינן בתר המנהג (ד) (ב"י).

^אערכין י, א ובחגיגה יח, א, וכתבוהו הרי"ף והרא"ש בפרק קמא דמועד קטן. ^בירושלמי פרק קמא דתענית ובפרק מד מפרקי רבי אליעזר.

(א)   הקדמה לסעיף – מובא בתלמוד ירושלמי "הנשים שנוהגות שלא לעשות מלאכה בראש חודש, הרי זה מנהג". ובשיבולי הלקט כתב, כי זה מנהג עתיק שמקורו מימי משה רבנו. עם זאת, התורה לא אסרה מלאכה, ביום זה. סימן זה ידון אם מותר לעשות מלאכה בראש חודש.

(ב)    מותר בעשיית מלאכה – לא אמרה התורה כי יש איסור מלאכה בראש חודש. וגם לא הוגדר יום זה "מקרא קודש", כשאר חגים, על כן אין בו איסור מלאכה.

(ג)     מנהג טוב – בחלק מן המקומות, התקבל מנהג, שהנשים נמנעות מעשיית מלאכה בראש חודש. מנהג זה הוא מתנה שניתנה להן, מפאת אי השתתפותן בחטא העגל. אלא שזה מנהג בלבד, ולא איסור. לא מן התורה, ולא מדרבנן. וגם לא פשט אלא, בחלק מן המקומות. ואף במקום בו פשט, אין הוא אלא איסור מצומצם בלבד. כי כל המלאכות שהותרו בחול המועד, כגון לצורך היום, או דבר האבד, או מלאכה שאין בה טרחה ומאמץ, כולן מותרות גם לפי מנהג זה. ולא נאסרו אלא מלאכות הדורשות מאמץ וטרחה כגון בניה, עבודות גינון, או תפירת ויצירת בגדים. יש גם אומרים, שהמנהג הוא רק ביום שני של ראש חודש, כשראש חודש הוא שני ימים[2].

(ד)    אזלינן בתר המנהג – תרגום: הולכים אחר המנהג. למעשה, יש נשים שנמנעות ממלאכות כגון כביסה, ביום זה, ולא ממלאכות אחרות. והואיל ואין כאן איסור בעצם, כל המנהגים טובים.

הלכות ראש חודש (תיז)

א.      ראש חודש מותר בעשיית מלאכות [א].

ב.      יש מקומות שנשים נוהגות להימנע ממלאכות מסוימות, הדורשות טרחה רבה [ב].

ג.        עם זאת, אין זה איסור, אלא מנהג שלא מחייב [ב].