הלכות ערובי חצרות

קיצור ההלכות המעשיות שבשו"ע וברמ"א

בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו"ע.

הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ"א, ואף את דברינו בפירושם.

הפניה לדברינו בס"ק מצויינת בסוגריים עגולים.

מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.

 

הלכות עירובי חצרות (סימנים שסו – שפה)

א.      דין עירוב לחצר שהרבה בני אדם דרים בו (סימן שסו)

1.        בכל בית משותף בו דרים לכל הפחות שתי משפחות, הטלטול אסור בחצר ובשטחים המשותפים, כל עוד לא נעשה עירוב חצרות [א].

2.        בארץ ישראל הדינים הללו נתונים בדרך כלל, בידי הרב, האחראי על כל ענייני הדת בעיר [הק].

3.        אבל בחוץ לארץ, או בערים שאין בהם עירוב, הדינים הללו מעשיים לכל אדם [הק].

4.        העירוב הוא גביית פת מכל בית ובית, הניתן באחד מבתי החצרות. על ידו נחשבים הדיירים כולם כדרים באותו בית, וכאילו כל החצר מיוחדת לאותו בית [א].

5.        יושבי אוהלים או סוכות, או מחנה שהקיפוהו במחיצה, אין מטלטלין מאהל לאהל, עד שיערבו כולם [ב].

6.        העירוב הוא דווקא בלחם, ולא במאכל אחר. [א]

7.        הבית בו מונח העירוב, אינו צריך לתת חלקו [ג].

8.        צריך להניח העירוב באחד הבתים ולא בחצר [ג].

9.        השיעור של הלחם הוא כגרוגרת לכל משפחה, ולא משנה ערכו [ג].

10.     העירוב צריך להיות שלם, כמו לחמניה, ולא פרוסה [ו].

11.     צריך לאסוף את כל הלחמים בכלי אחד. ואם אין מקום בכלי אחד, מוסיף כלי שני, ומניחו בסמוך לכלי הראשון [ו].

12.     במקום לאסוף מכל משפחה, יכול אחד הדיירים לקחת לחם משלו, שיש בו גרוגרת לכל משפחה. ומזכה לכולם על ידי אחר, ועושה עירוב בשביל כולם [ט].

13.     האדם שמזכה לכולם צריך להגביה את העירוב טפח, לטובת כל בני החצר, וגם עבור אלו שאולי יתווספו [י].

14.     אין לזכות על ידי בניו ובנותיו, אפילו גדולים, הסמוכים על שולחנו, ולא על ידי אשתו [יא].

15.     מצוה לדאוג לעירוב, ולאפשר לאנשים לטלטל בחצר [יג].

16.     מכאן למדו הפוסקים שמצוה להקים סביב כל ערי ישראל מחיצות או צורות הפתח, כי זה התנאי המקדים, להתרת הטלטול (עג).

17.     בעת הנחת העירוב, מברכים על מצות העירוב [יד].

18.     אחר הברכה אומרים "בעירוב זה, יהיה מותר לנו להוציא ולהכניס מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים ומן הבתים לבתים" [טו].

19.     העירוב חל, גם אם לא נאמרה ברכה.

 

 

ב.     אם אחר שעירבו נתקלקל העירוב (סימן שסח)

1.        אם נתקלקל העירוב לפני כניסת השבת, העירוב בטל [א].

2.        אם נתקלקל העירוב לאחר כניסת השבת, העירוב תקף [א].

3.        אפשר להכין עירוב אחד לשבתות רבות. על כן נוהגים להכין מספר מַצוֹת, כי הן אינן מתקלקלות [ד].

4.        שיעור העירוב הוא 18 גרוגרות לאיש. ובמידותינו השיעור הוא
כ-19 מ"ל. לכתחילה טוב לחשוש לשיטה שדוגלת בשיעור של 25 מ"ל לאדם [ג].

5.        אם מערבים ל-18 משפחות או יותר, די ב-18 גרוגרות, שהן בסך הכל כ-350 מ"ל, ולכתחילה טוב לחשוש לשיטה שזה 450 מ"ל [ג].

 

 

ג.        דיני שיתוף בעירוב (סימן שע)

1.        כמה משפחות המתגוררות בבתים שונים, אבל אוכלים כולם יחד, אינם צריכים לעשות עירוב [ד].

2.        אורח אינו צריך להשתתף בעירוב, גם אם הוא אוכל בבית בפני עצמו [ח].

3.        האורח הוא אדם השוהה במקום לתקופה קצרה, ולא חלפו 30 יום או יותר, מעת בואו למקום [ח].

4.        מקום שהשוהים בו הם אורחים בלבד, ללא נוכחות בעל הבית, צריך עירוב [ח].

5.        לכן אתרי נופש, שהשוהים בהם שוכרים את המקום מבעל בית שאינו נוכח שם, צריך לעשות עירוב, אפילו לשבת אחת (נט).

 

 

ד   דיני שותפי הדירות לעירוב (סימן שעב)

1.        מותר לטלטל כלים ששבתו בחצרות או במבואות, מחצר לחצר, או למבוי. הצורך בעירוב הוא רק להוצאה מן הבתים לחצר, או מהחצרות לבתים [א].

2.        אין לטלטל כלים ששבתו בבית שבחצר, לחצר אחרת, על ידי פתח שביניהם, מלבד אם עירבו [ח].

 

 

ה    דין שתי עליות זו כנגד זו הפתוחות לחצר (סימן שעז)

1.        כוחו בכרמלית מותר. כלומר, אם מוציא אדם מרשות היחיד לכרמלית, על ידי כוחו, ולא באופן ישיר, כגון שמערה נוזלים, או זורק חפץ על קרקע רשות היחיד, ומשם הם מתגלגלים לכרמלית, הדבר מותר. [א]

 

 

ו.     אם דירת אינו יהודי מעכבת בעירובו (סימן שפב)

1.        חצר ובה שני בתים, האחד של יהודי, והאחר של אינו יהודי. מותר לטלטל בה, ללא עירוב [א].

2.        אם מתגוררים בה יותר מיהודי אחד, צריך לעשות גם עירוב חצרות בין דייריה היהודים, ולשכור מן הגוי את זכות השימוש שלו בחצר [א].

3.        הקלות רבות ניתנו בדין זה של שכירת רשות הגוי [הק].

4.        אפשר לשכור ממנו, גם בלי שיידע על מטרת השכירות [ד].

5.        אין צורך לכתוב חוזה [ד].

6.        ניתן לתת בעד השכירות אפילו פחות משוה פרוטה [ה].

7.        ניתן לשכור אפילו במהלך השבת עצמה [ה].

8.        ניתן לשכור למשך זמן רב, כל עוד לא יחזור בו האינו יהודי [ו].

9.        אפשר לשכור גם מן העובד של הגוי [יא].

 

 

ז.    דין צדוקי ומומר בעירוב (סימן שפה)

1.        יהודי שאינו שומר מצוות ואינו מאמין בעירוב, הרי הוא כיהודי, ואוסר את הטלטול בחצר. אבל אינו יכול להשתתף בעירוב. על כן, כדי להתיר את הטלטול בחצר זו, צריך לשכור ממנו את רשותו בחצר [א].