הלכות ערובי תחומין

קיצור ההלכות המעשיות שבשו"ע וברמ"א

הלכות עירובי תחומין (סימנים תח – תטז)

א.   דין הנחת העירוב וקניית השביתה (סימן תח)

1.        יכול אדם לשנות את מרכזו, על ידי הנחת עירוב לפני שבת. ובמעשה זה, הופך מקום הנחת העירוב להיות מרכזו, ומשם והלאה לכל רוח, יהיו לו 2000 אמה [א].

2.        צריך להניח את העירוב, בתוך התחום [א].

3.        נתן עירובו מחוץ לתחום, אין העירוב כלום, ויש לו 2000 אמה ממקום שביתתו, כאילו לא הניח עירוב כלל [ד].

4.        אם מסתיימים 2000 האמות ממקום העירוב, בתוך העיר, אינו יכול להתרחק יותר ממקום זה. על כן הוא צריך לוודא שאין בין מקום עירובו, לבית בו הוא שובת, יותר מ 2000 אמות [א].

5.        למנהג אשכנז, יכול ללכת בכל העיר, גם מחוץ ל-2000 אמות [א].

6.        אם התחום החדש מסתיים מחוץ לעירו, דין כל העיר כ 4 אמות [א].

7.        אם המקום בו הונח עירובו מוקף מחיצה, נידון כולו כ-4 אמות, ויש לו 2000 אמות לכל רוח, ממחיצות מקום זה [ב].

ב.   דין מקום נתינת העירוב (סימן תט)

1.        צריך להניח את העירוב במקום שיוכל לאוכלו, אם ירצה [ב].

2.        העירוב צריך להיות מונח בתוך התחום [ה].

3.        שינוי נקודת המרכז יכולה להתבצע לא רק על ידי הנחת אוכל, אלא גם בהליכה טרם כניסת השבת, ושהייה במקום הנבחר, משך כל בין השמשות. ובזה הפכה נקודה זו למרכז, ללא אמירת דבר [ז].

4.        שיעור העירוב הוא כ-450 מ"ל לכל אדם, לכתחילה. ובדיעבד, 350 מ"ל לאדם [ז].

5.        ניתן לעשות את העירוב על ידי שליח יהודי גדול, המאמין בעירוב [ח].

6.        המהלך בדרך, ויכול להגיע בריצה למקום מסוים, טרם רדת החשכה, רשאי לקבוע שם את שביתתו, אף שלא יגיע אליו בפועל לפני החשכה [יא].

ג.      דין המערב לרבים (סימן תיג)

1.        אדם יכול לערב בשביל אחרים, אבל צריך שיהא בעירובו את שיעור הנדרש, לכל אחד [א].

2.        יכול אדם להניח עירוב ולהתנות, שרק ביום המחרת יחליט, אם יחול [א].

ד.   שלא לערב אלא לדעתו (סימן תיד)

1.        אין מערבים בשביל אדם אחר, אלא לרצונו [א].

2.        ילדים קטנים עד גיל שש, נכללים בעירוב שעשתה אימם, ואין צריך להניח מזון שתי סעודות, גם עבורם [ב].

ה.   שלא לערב עירובי תחומין אלא לדבר מצוה (סימן תטו)

1.        אין מערבים עירובי תחומין, אלא לדבר מצוה [א].

2.        המושג "מצוה" רחב מאוד, ואפילו ביקור אצל חבר, נקרא דבר מצוה [א].

3.        לפי הרמ"א, אפילו טיול נקרא דבר מצוה [א].

4.        אם עירבו שלא לדבר מצוה, העירוב חל בדיעבד [א].

5.        צריך להניח את העירוב, לפני השקיעה [ב].

6.        בדיעבד, אם הניח את העירוב בבין השמשות, הוא בכל זאת חל [ב].

7.        לפני הנחת העירוב יש לברך, ולומר שהעירוב בא להתיר לו הליכה ממקום זה, 2000 אמות לכל רוח [ד].

8.        אם לא בירך, עירובו עירוב [ד].

9.        אם לא אמר שהעירוב בא להתיר את הליכתו, אין עירובו עירוב [ד].

ו.      דין עירובי תחומין ביום טוב שחל להיות סמוך לשבת (סימן תטז)

1.        גם ביום טוב יש איסור תחומין, ואפשר לעשות עירוב תחומין, לצורך יום טוב [ד].

2.        חל יום טוב בערב שבת או ביום ראשון, שבת ויום טוב מוגדרים שתי קדושות [א].

3.        שני ימים טובים של גלויות, דינם כשתי קדושות [ב].

4.        אפשר לערב לשני הימים באותו כיוון, ואפשר לערב לשני הימים, בכיוונים שונים. ואפשר לערב רק אחד משני הימים.

5.        הרוצה לערב לשני הימים באותו כיוון, צריך להניח את עירובו, בערב היום הראשון, במקום שמור, כדי שיהיה במקומו בכניסת היום השני.

6.        אם רוצה לערב בשני כיוונים שונים, צריך לדאוג שהעירוב של היום השני, נמצא בתוך תחום העירוב, של היום הראשון [ג].

7.        שני ימים טובים של גלויות, הן קדושה אחת, לדין תחומין [א].

8.        אי אפשר לפצל את העירוב של ראש השנה לשני כיוונים שונים, אלא העירוב הנעשה בערב יום ראשון, חל עבור שני הימים [א].

9.        ובעירוב זה, אין צורך לדאוג שיהיה קיים, בכניסת החג השני (יג).

10.     יום כיפור, דינו כשבת לדיני עירוב תחומין ועירובי חצרות [ה].