פתיחת הברכה הראשונה עוסקת באבותינו ובחיבורם לאלוקות:

"אֱ־לֹהֵינוּ וֵא־לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱ־לֹהֵי אַבְרָהָם, אֱ־לֹהֵי                                                                                                                                             יִצְחָק
 וֵא־לֹהֵי יַעֲקֹב".

אזכורם המיידי, בהכרח קשור למהות התפילה. ויש לברר מהו הענין העקרוני הזה, מחמתו נפתחת התפילה דוקא באזכור אבותינו?

אספר את ששמעתי מקרוב משפחתי, שאינו כל כך דתי. עבודתו של הלה, שייכת לתחום אשראי לקוחות בחברת אמזון. ארע פעם, שמתוקף תפקידו, הוזמן לכנס גדול בניו-ג'רזי, בהשתתפות אנשים רבים, מכל רחבי העולם. בעלי הכח והעמדה באותו כנס, כפי שהוא מספר, הם החסידים, שומרי התורה ומצוות. חסידים אלו הם בעלי עושר גדול, וכל כינוס המכבד את עצמו, מוודא את השתתפותם, וכדי שהם ירגישו בנח בעת נוכחותם, מארגנים עבורם אוכל מהדרין, וכל האוירה מותאמת לרגשותיהם ולאורח חייהם הדתי.

ממשיך קרוב משפחתי ומספר, יש את הרגע הזה, בו אתה ניגש אליהם, ופותח בשיחת עסקים. כל עוד השיחה רגילה וסתמית, אין איזה שינוי מיוחד. אבל ברגע שהם מגלים את השם היהודי שלי, כל היחס והדיבור משתנים לגמרי, אתה מתרומם ברגע לעמדת פתיחה שונה בתכלית. מגמה זו מסייעת בידי מאד, בשיפור עמדותיי העסקיות. הרי לצורך משא ומתן עסקי, נדרש ידע בניהול משא ומתן, אמנות המיקוח וכדו'. אך מלבד כל זה, נדרשת גם אוירה נעימה, חיבור וכימיה. ואכן, עובדת היותי יהודי, הופכת את היחס במאה שמונים מעלות, והלבביות מורגשת בחוש.

מה בדיוק קרה, כשנודע לאותם חסידים, על יהדותו של קרוב משפחתי. הרי על פניו, באופן חיצוני, הוא לא שומר תורה ומצוות, ומה גרם להם כזה ריגוש? התשובה ברורה. נתגלה לעיניהם חלק משפחתי נוסף. גם יהודי זה, הוא בן אברהם יצחק ויעקב. ותמיד שמורה בלב, עבור בן משפחה, איזו פינה חמה.

אולי איננו שמים לב, אבל בגשתנו לתפילת עמידה, מתבצע מפגש בין ענק שבענקים לננס שבננסים. עומד בן אדם, קרוץ מחומר, וכבר ניגש לעמוד, מול הא־ל הגדול הגיבור והנורא, מלך מלכי המלכים. מי אתה? באיזה רשות אתה מגיע למעמד כזה? לאמיתו של דבר, אין בכוחנו ובזכותנו להיות ראויים לכך. ובכל אופן, אנו ניגשים לתפילה כי אנחנו חלק של משפחה. צאצאי אברהם יצחק ויעקב. עובדה זו מספקת עבורנו את היכולת לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא. המשפחה היא שמעניקה את הכח, מסלקת מכשולים, ויוצרת חיבור וקשר.

יש בו, בשיוך עצמי זה לאבותינו, אמרה חשובה, וזכות רבה. כי אין עוד משפחה בכל העולם, בעלת עוצמות רוחניות, וגדלות אנושית כמו זו. ומה רבה היא הזכות להיכלל בה כשותף. יחד עם זאת, יש בו בשיוך זה תביעה, על אורח חיינו. ועל כל אדם לשאול את עצמו, האם הוא אכן ממשיך בדרכם של אבותינו?

אחר הבהרת זכות עמידתנו, קרוצי החומר, לפני המציאות הכל יכולה. עלינו לדעת, ולו במעט, לפני מי אנו ניצבים. וזהו אכן, היסוד האמוני החשוב, ששולב בברכה זו. אם נשאל את עצמנו מי זה הקדוש ברוך הוא, כמו ששאל אותי אחד מילדי, אין כאן שאלה שניתן לענות עליה, מאחר ויכולת ההגדרה "מי זה הקדוש ברוך הוא" אינה בידינו. עם כל זאת, יכולים אנו לראות את היחס שלו כלפינו, והדרכים בהם הוא נגלה אלינו^[1].

מסדרי התפילה קבעו בסדר ברכת אבות, את דרגות היחס של פעולות הבורא כלפינו, תחילה "אלוקינו", אחר כך "ואלוקי אבותינו", וכהשלמה לכל, "אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב".

פירוש הדבר: צריך אדם להביט על היחס בינו לבוראו, לא ממרחק שנות דור, מזמן אברהם יצחק ויעקב, אלא באמצעות חייו הפרטיים, וזו הכוונה "אלוקינו". כלומר, חיבורו האישי של כל אדם לכח האלוקי, המשגיח עליו בפרטות. הרי כל אדם זוכה לליווי צמוד של השגחה עליונה, בכל צעד ושעל בחייו. לולי קיבל שפע רב של סייעתא דשמיא, לא היה יכול להתקדם כלל בחייו. ולא נותר אלא לפקוח את עיני השכל, ולהכיר בהשגחה העליונה המקיפה אותו משך כל ימיו, ללא הרף.

מלבד זאת, יש להכיר בהשגחה העליונה שסבבה את אבות משפחתו. דבר זה נשמע לעיתים מפי אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, שלמרות מצבם, מתגאים בשמירת המצוות של אבותיהם, ואומרים: "דע לך, סבא שלי היה רב!" כלומר, מקושר הוא אל בוראו, דרך אבות משפחתו, ששמרו את צו הבורא.

לא מזמן ראיתי כתבה על אחד משרי הממשלה, שאינו דתי, ואשר כל משפחתו נאספה יחד עם הסבתא הוותיקה, כדי לשיר שירי שבת, שהסבא זכרונו לברכה, נהג לשיר בשבת. זהו אותו ענין. יש קשר עמוק מאוד למשפחה, וכמה נחוצים המה אותם נימים משפחתיים, המקיימים את הקשר שלנו, אל הקדוש ברוך הוא.

נוסף על כך, יכול אדם לבחון את ההשגחה העליונה שסבבה לא רק אותו באופן אישי, ולא רק את אבות משפחתו, אלא את אבות האומה. כי הקדוש ברוך הוא היה זה שליווה את אומתנו, והגן עליה להושיעה כבר מעת יצירתה. אחת הסיבות לחזרה התמידית והקבועה של קריאת ספר בראשית היא זו, שנראה שוב ושוב כיצד שמר הקדוש ברוך הוא על האבות, וליווה אותם תדיר לכל מקום, עד שהוציא אותנו ממצרים, ועשאנו אומה שלימה.

לא פסקה השגחה עליונה זו בתום עידן אברהם יצחק ויעקב, אלא שבה ונתגלתה במהלך כל ההיסטוריה, ובפרט אצל גדולי אומתנו, רש"י ורמב"ם וכו', אצלם ניכרה ההשגחה העליונה בבירור. לכן צריכים אנו להפנים בתוכנו את האמונה בהשגחה העליונה של הבורא, העוברת כבריח התיכון בכל מסורת ישראל, לאורך כל השנים, עד ימינו אנו.

בגזרה בה שירתתי בצבא, נהגתי לארגן שיעורי תורה מידי פעם. באחת הפעמים, ביקשתי מאבי מורי שיחי', לבוא לאחד המוצבים, ולהעביר בו שיעור. נכחו שם אותה עת, כארבעים או חמישים חיילים. ומתוכם הופנתה אל הרב שאלה – דרישה, האם יואיל כבוד הרב, להציג בפנינו הוכחה חותכת על נוכחותו של אלוקים בחיינו?! בתגובה, פנה אליהם הרב, ושאל כל אחד באופן אישי, מהיכן באו הוריך לארץ, ושלך, ושלך. כל אחד מהם בתורו השיב, ממקום פלוני כזה או אחר, ברחבי העולם, ממזרח וממערב. אחר שסיים תשאול זה, חזר ושאל את כולם, כיצד ארע הדבר, שהתקבצו לפיסת אדמה זו, בצבא אחד, יהודים מכל רחבי תבל?!

האמת היא, המשיך ואמר, שאיסוף מגוון עדות היהודים, מכל קצווי תבל, נובא זה מכבר בספרי הנביאים, שם מובא כי השם יקבץ אותנו מהגלות. ונבואה זו מתגלית ממש לנגד עינינו. הרי זה לא הגיוני שכולכם שהיתם בגלות, ופתאום הופעתם כאן. הרי אפילו מפגש של מספר חברים לא בא בקלות רבה… וקיבוץ כל עדות ישראל יחד, דבר של מה בכך הוא? זאת ההוכחה לנוכחותו של הקדוש ברוך הוא בחיינו.

על פי זה אפשר להבין מה הכוונה "אלוקי אברהם וכו'". כי חיי אומתנו לוו בהשגחה עליונה תדירה, שנתגלתה לא אחת, במהלך פעולותיה, בהיסטוריה הארוכה של עם ישראל. ובפרט בהתגשמות הנבואה, וגילוי ההוכחה לנוכחות הקדוש ברוך הוא, בימינו אנו.

אחר פתיחה זו, ממשיכים אנו בברכה:

"הָאֵ־ל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵ־ל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה".

מרכזה של פיסקה זו הוא, שלמרות גדולתו גבורתו ונוראותו של הא־ל העליון, עלינו לדעת כי הוא גם גומל חסדים וכו'. בניגוד להבנה הפשוטה, שאחד כזה, גדול גיבור ונורא, אינו עוסק בזוטות, ואינו מוצא עצמו מתאים, להשפיל עצמו בעיסוק שפל, המתאים יותר לחלשים וזוטרים. אמנם הקדוש ברוך הוא, למרות היותו רם ונישא, גבוה ועליון על כל, מעסיק עצמו בצרכי עמו האהוב, בני האבות, ופועל בכל רגע להבאת הגואל, לכן אנו אומרים, "וּמֵבִיא גוֹאֵל לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה".

אם נסכם בקצרה את הנאמר עד כה, הרי שפתיחת הברכה מציבה את האדם, הן באמצעות חייו, והן באמצעות משפחתו ואומתו, מול המציאות הבהירה של נוכחות אלוקית, המשגיחה בתדירות על כל. ובסיומה, מובל המתפלל להכרה, שהשגחה עליונה זו, עוסקת בתהליך של הבאת גאולה לעם ישראל.

הברכה מסתיימת באמרה: "מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן… מָגֵן אַבְרָהָם".

מה ההבדל בין מושיע ומגן? מגן פירושו, עוד טרם באה הצרה, סידרה ההשגחה העליונה שיהא האדם מוגן מפניה. וצריך לומר על זה תודה, הן על מה שידוע לנו, והן על מה שלא ידוע. מושיע פירושו, בשעת הצרה.

כאן יש לשאול, מדוע רק אברהם אבינו נזכר בחתימת הברכה, "מגן אברהם", ושאר האבות לא?

התשובה לכך, מקורה במדרש חכמינו ז"ל (מדרש תהלים [שוחר טוב] מזמור יח):

"אומות העולם אומרים, למה הקדוש ברוך הוא מחבב לאברהם, הצילו מכבשן האש, ומן תשעה מלכים ואוכלוסין ומכל הצרות שעברו עליו. אמר להן הקדוש ברוך הוא, הריני אומר לו שיקריב את בנו, והוא שומע לי וחוסה בי, לפיכך אני מגינו, הוי, מגן הוא לכל החוסים בו, ולמחר מברכין בניו בתפילה, ברוך מגן אברהם".

מתבאר כי אומות העולם שאלו את הבורא, מדוע הצלת את אברהם מכבשן האש ומשאר צרות? השיב להם הקדוש ברוך הוא, כי אפילו אם אפקוד עליו להקריב את בנו יחידו, גם אז יקשיב לי, ויבטח בי. לכן אני מגן עליו תמיד, ובניו יברכו בכל יום "מגן אברהם".

פירוש הדבר, אברהם אבינו נהג לוותר על רצונו, מחשקו הגדול לקיים רצון השם, עד שהפך הדבר לטבעו האנושי. תמורת זאת, העניק לו הקדוש ברוך הוא הגנה תמידית. לא רק עבור עצמו זכה אברהם בטבע נעלה כזה, אלא עבור כל שרשרת הדורות שיצאה ממנו, שגם היא זכתה לטבע נחשק זה, של יכולת הוויתור על מאוויים אישיים, לצורך קיום רצון הבורא.

הרב קוק^[2] זכר צדיק לברכה הסביר, כי למרות שהקדוש ברוך הוא תמיד יגן עלינו, בצורה בלתי מסויגת, ולא משנה מה נעשה. אך כיון שהטביע בנו אברהם יכולת זו, של וויתור על רצוננו, עלינו לנהוג בדרכו של אברהם אבינו.

הרש"ר הירש מוסיף עוד^[3], כי עלינו לנהוג כאברהם אבינו לא רק כאשר נדע בוודאות שנזכה להגנה מאת הבורא, אלא נסכים לקיים כל משימה שהקדוש ברוך הוא מטיל עלינו, גם אם לא נזכה לשום הגנה. נאמר "הנני" לכל סיטואציה שהקדוש ברוך הוא מטיל עלינו, והקדוש ברוך הוא יתגלה אלינו כמגן, כמו שהגן על אברהם.

~ לסיכום ~

הקדוש ברוך הוא הוא הא־ל, הכח העליון, המלווה את כל ההיסטוריה שלנו מאברהם עד ימינו. ומבחינתנו, זה מתחיל בפן האישי שלנו, ונמשך במשפחתנו, ובהגנה שהקדוש ברוך הוא הקיף אותנו, עד אברהם אבינו. מובן מאיליו, כי עלינו לוודא שאנו ממשיכי דרכם של האבות, להתמסר למען דבר השם, והקדוש ברוך הוא ממרום מעמדו, למרות הגדלות והנוראות שלו, הרי הוא גומל חסדים ועסוק גם בעולם שלנו.

נקוה שדברים אלו יבהירו את משמעותה הנשגבת של ברכת האבות, ויסייעו לכוין בה, כך יוכל האדם לקיים גם את חשיבותה ההלכתית (ראה בשולחן ערוך אורח חיים סימן קא סעיף א), ונכין עצמנו להתמסר לצו השם, באמת.

~~~~

[1]. עיין ערוך השולחן סימן ה סעיף ב וחובת הלבבות שער היחוד פרק י וספורנו שמות כה, ב.

[2]. בעולת ראיה.

[3]. בסידורו.