”רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה,

 וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ 

וּלְכָל מַכּוֹתֵינוּ, כִּי אֵ־ל רוֹפֵא רַחֲמָן וְנֶאֱמָן אָתָּה. בָּרוּךְ 

אַתָּה ה' רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל".

רְפָאֵנוּ… הוֹשִׁיעֵנוּ

כהקדמה לברכה זו, עלינו לדעת כי מרכזה טמון במילים "כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה", מכמה טעמים, כפי שמיד נסביר.

הנה פותחת הברכה במילים רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, וזו כפילות הטעונה הסבר. כי לכאורה זו בקשה אחת, ישועה, שהיא רפואה. ולא מובן מה הצורך לכפול ולבקש גם רפואה וגם ישועה.

לכן נראה, כי בקשת הישועה שונה מבקשת הרפואה, ואכן שתי בקשות שונות פורטו כאן. כי הנה האדם מורכב מבשר ונפש, וכאשר נופל גופו למשכב, לא רק הגוף חולה, אלא גם הנפש, גם היא שותפה לחולי. הקשר ההדוק בין תחושות הנפש ומצב הרוח למצבו הבריאותי של האדם, הביאה רבים בימינו לקשור בין תחושות שונות שאדם חווה בנפשו, לאיבר כזה או אחר המושפע באופן ישיר מהנפש, לטוב ולרע.

בלי להיכנס לפרטים, יכול כל אדם להבחין בכך באופן פשוט, מהעובדה הבסיסית הבאה. יוכל אדם להשקיע מאמצים רבים בהקפדה על תזונה בריאה, ללא סוכרים, ללא שומנים, קמח מלא וכל הנלווה לתזונה בריאה, ובכל זאת, יכול גופו ליפול למשכב, ויחלה באיזה שהוא חולי. כי לא רק חיזוק הגוף מונע מחלות, הגם שיש תועלת רבה באכילת מאכלים בריאים, אלא גם הנפש צריכה להיות במצב רוח טוב. ואם נפשו של אדם אינה מקיימת אורח חיים רגוע ושלוו, אלא מליאה פחדים וחרדות, או מתחים ועימותים שונים, הרי שיש לכך השפעה משמעותית ומהותית על גופו, עד שעלול ליפול למשכב, מחמת מצבו הנפשי העגום, ולמרות הקפדתו על אורח חיים בריא.

מקובל לברך כל חולה בנוסח "רפואת הנפש ורפואת הגוף", וזו בדיוק הכוונה. כי בריאות הגוף אכן תלויה גם בבריאות הנפש. לכן מבקשים בברכה זו רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא כלפי רפואת הגוף, והוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה כלפי רפואת הנפש. כי גם הגוף וגם הנפש צריכים לקבל ארוכה ומרפא^[1].

אופן נוסף להסביר את החילוק בין רְפָאֵנוּ השם וְנֵרָפֵא להוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, ראיתי בספרו של הרב מונק. הרפואה מהותה תיקון איברים שחל בהם קלקול, אבל הישועה היא במצבים שהרפואה כבר מרימה ידים ואין בכוחה להועיל. בדרך משל, ריאות או כליות שקרסו וחדלו לתפקד, לא יועילו להם כל הרפואות שבעולם, כי הגוף זקוק להשתלת איבר בריא. אלא שהקדוש ברוך הוא לא קצרה ידו מלהושיע כמאמר הכתוב (ישעיה נט, א) "הֵן לֹא קָצְרָה יַד ה' מֵהוֹשִׁיעַ". הוא כל יכול, ואין מושג כזה בלתי אפשרי. מלבד יכולתו לחולל שינוי ותיקון באיברים חלשים, הוא יכול גם לייצר ישועה, לחדש איבר, כאילו לא חדל לתפקד.

את הפירושים הנזכרים לעיל שיש חילוק בין רפואה לישועה, יש להוכיח מהנוסח שתיקנו חכמינו בברכת יוצר אור "בורא רפואות, מצמיח ישועות", הרי כי נחלקו פעלים אלה לשניים, רפואה וישועה.

אחר הקדמה זו נוכל לגשת אל הנקודה המרכזית של ברכה זו האמורה במילים "כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה". כבר הבהרנו, כי יש כמה פנים להם, למילות התהילה הללו: לא זו בלבד שהוא מרפא את הגוף ואת הנפש, הוא גם זה שעומד מאחורי כל היצירות החדשות בעולם הרפואה. הוא לא רק מתקן איברים פגומים שנחלו והתקלקלו, הוא גם מצמיח ישועה, כלומר, מביא בני אדם לפתח פיתוחים חדישים בעולמות הרפואה, כדי להביא מזור לבני אדם. ידוע לכל שעולם הרפואה כיום מלא בפיתוחים שנולדו לאחר מחקרים מעמיקים ורחבים, של מיטב החוקרים הרפואיים. שלל מוחות מבריקים עמלו בגאוניות לסלול דרך לפתרון בעיות רפואיות מורכבות ומסובכות. וכמעט אין סוף למגוון העצום של הפיתוחים המשוכללים והמתוחכמים, שנוצרו בעולם הרפואה.

הלבלב המלאכותי, שהומצא לטובת חולי הסוכרת, יכול להוות דוגמא אחת מני אלף על האמור. הוא אמור להזריק אינסולין אל גוף המטופל, באמצעות עירוי קבוע, ובכך יפטור את הצורך בדקירות תכופות, מלבד שאר פעולותיו, המזהים את מצבו של האדם, ובשעת הצורך, גורמים לגוף לפעול בצורה מסוימת, כתחליף לפעולת הלבלב, שחדל מתפקידו. הרי כי הפתרונות היצירתיים שהקדוש ברוך הוא סייע ביד האנושות לפתח, ממלאת את מקומם של האיברים שאינם מתפקדים בגוף.

נכון הדבר ששכל האדם נחשף במלוא עוזו הדרו ופארו, בהמצאות הכבירות הללו. אך עלינו להבהיר לעצמנו כי למרות כל הפיתוחים הללו, הכוח האמיתי שבסופו של דבר מניע את כל הדברים האלה, הוא הקדוש ברוך הוא.

וכך כתב הרב מונק (עולם התפילות עמוד קמא):

"הוא היוצר הבלעדי והממציא המקורי של כל התרופות שבטבע, אשר אנשים שהוא חנן בכשרונות מיוחדים הצליחו לגלות במרוצת אלפי שנה, ולהשתמש בהם לטובת האנושות. ולכן אפילו בהתחשב בכל הישגיו המפליאים של המדע הרפואי בעשרות השנים האחרונות, הרי היהודי המאמין ממשיך לבשר בכל יום מחדש, שלאלוקינו מגיע השבח 'כי תהלתנו אתה'".

כלומר, למרות שהרופאים עושים מאמצים ומפתחים הרבה פיתוחים, אנחנו בכל יום מזכירים שמי שנותן את הכח והיכולת והחכמה לאדם, ומי שבעצם עומד מאחורי הכח והחכמה של כל המדע והרפואה זה הקדוש ברוך הוא. וזהו פן אחד של המילים "כי תהלתנו אתה".

רְפָאֵנוּ וְנֵרָפֵא

כעת עלינו להסביר מדוע הוסיפו את המילה וְנֵרָפֵא, הרי היא מיותרת לכאורה. אם הקדוש ברוך הוא ירפאנו, מה צריך לבקש "וְנֵרָפֵא", הרי ודאי נתרפא. כמו כן יש לשאול על ההמשך "כִּי אֵ־ל רוֹפֵא… נֶאֱמָן", מה צריך לציין שהקדוש ברוך הוא רופא נאמן, הרי ברור שהקדוש ברוך הוא נאמן?

אכן ההסבר לכך הוא שיש רופאים העמלים לרפא את לקוחותיהם, ובכל זאת לא עולה הדבר בידם. דוגמא ברורה לכך ניתן לראות בעלון לצרכן הנלווה לכל תרופה, שם פורטו בהרחבה תופעות הלוואי העלולות להיגרם בנטילת התרופה. אפילו בתרופה כמו אקמול ודומיהם, מהנפוצות והמוכרות שבתרופות, פורטה רשימה ארוכה של תופעות לוואי, העלולות להיגרם. ומשום שבכל תרופה קיימת תרכובת רכיבים, שכוחם גדול לרפא תופעה מסוימת. ובד בבד, יכולים לגרום היזק לאיבר אחר בגוף, להחליש או לפגוע. לא תמיד אלו תופעות לוואי מטרידות, ולפעמים הן קטנות ונסבלות. אבל לפעמים הן אכן מציקות כל כך, עד שאנשים עושים חשבון אם עדיף לסבול בשקט, מבעיה רפואית מטרידה, שתרופתה ודאי תגרום לתופעות לוואי מציקות, או ליטול את התרופה, ולסבול מתופעות הלוואי שלה.

לכן מבקשים רְפָאֵנוּ השם, כלומר הקדוש ברוך הוא הוא היחיד היכול לרפא רפואה שלא תגרום לתופעות לוואי. וזו משמעותה של המילה "וְנֵרָפֵא", כלומר תהא זו רפואה מוחלטת, שאין בעקבותיה כל תופעות לוואי. זו גם משמעות המילים "כִּי אֵ־ל רוֹפֵא… נֶאֱמָן", כלומר הרפואה של הקדוש ברוך הוא אמינה במאה אחוז, ללא כל חשש. כי לא זו בלבד שודאי נקבל רפואה, היא גם רפואה אמינה, ללא כל חששות.

כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה – בריאות כדי להלל

כבר הסברנו בדרך אחת, את התהילה היוצאת להשם מן הרפואה. כעת תוסבר תהילה זו, באופן שונה.

אדם שנפל למשכב ושרוע על מיטתו, כשראשו דואב בחוזקה או כאבי הבטן אינם מרפים ממנו, אינו מסוגל לקום ולהתפלל. ואף כי צריך להתאמץ ולא לוותר, אלא להשתדל לקום ולקיים את המצווה ברמה הכי טובה שאפשר, לפעמים זהו בלתי אפשרי. לכן מבקשים אנו רפאנו וכו' כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, כלומר קשה מאד להלל אותך השם, כאשר מערכות הגוף נתונות תחת מתקפה של חיידק, או גורם חולי אחר. וזו החשיבות הגדולה לקיומו של הגוף בבריאות איתנה, ולשם כך מבקשים רפואה, כדי שנוכל לקיים את תפקידנו בעולם, ולתת הלל והודאה להשם יתברך.

כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה – בריאות למשרתי הבורא

דרך נוספת להסביר את המילים "כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה" היא, שדווקא מצב גופני בריא וחזק של בני ישראל גורם תהילה להשם יתברך.

כאשר חפץ מלך כוזר לברר איזו דרך חיים רצויה לפני הבורא, פנה לחכמי הנצרות והאיסלם, כי לדעתו, היו מעשיהם רצויים לפני הבורא. את חכמי היהודים אפילו לא העלה בדעתו לשאול, מאחר ומעשיהם, כפי שהניח, אינם רצויים לבורא. בהכרח איפה, שהאמת אינה בדרכם. עובדה היא, שהם מיעוט בעולם, ויש להם צרות בלי סוף. הכל מואסים בהם, ושונאים אותם (כוזרי מאמר א אות ד).

קביעה זו, עם היותה לא פשוטה לעיכול, נכונה ואמיתית מאד. עובדי הבורא צריכים להיות במצב הכי משופר וטוב שיתכן, גדולים, רבים, וחזקים. אבל כאשר הם נרדפים וחלשים, יש בכך חילול שמו יתברך. וכדי למנוע את חילול השם צריך לצאת במסע הסברה, להסביר שזה רק בגלל הגלות, וזה לא קבוע, אלא יחלוף במהרה. מתי מתהלל שמו של הקדוש ברוך הוא? כאשר בני ישראל חזקים ובריאים.

סיום הברכה המדגיש שהקדוש ברוך הוא רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, אף הוא מבהיר את הענין האמור, שיש אינטרס אלוקי בריפוי חולים יהודיים, כי אם הם בריאים וחזקים, נצמחת מכך תהילה להשם.

דבר זה שמצבו של אדם העובד את השם צריך להיות מן המשופרות, למדנו מן התורה שפירטה בהרחבה רבה את מצבם הפיננסי המשובח והאיתן של אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, כלשון הכתוב (בראשית יב, ב): "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב:. ועל יצחק אבינו נאמר (שם כו, יד): "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ ה'; וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד; וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה". גם על יעקב מצאנו תיאור דומה בלשון הכתוב (שם ל, מג): "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים".

לא כתבה זאת התורה כדי להתפאר, כי דברי התורה כולם נאמרו כהוראה לדורות, וברור שיש בכך הוראה על הדבקים בעבודת הבורא, שלא זו בלבד שאינם נחלשים, אדרבה, אדם העובד את השם, ומשמש כנציגו עלי אדמה של הבורא, מתחזק מצבו להיות טוב וחזק, גם מבחינה חומרית. 

נמצא כי מבקשים רפואה ובריאות על "כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה". הווי אומר, עצם היותנו נציגי הבורא המייצגים אותו בעולם הזה, די בזה לעשותנו בריאים וחזקים. כי זה יגרום שכולם יהללו את שמו יתברך, שכן עובדיו מחוזקים, בכל בחינה שהיא.

אדם שמצבו חזק ואיתן יוכל לקדם רעיונות רוחניים בעולם, כאשר מראהו בריא וחזק, הוא יוכל להפיץ את אור האמונה, ולהשפיע על אחרים, להתקרב לאבינו שבשמים ולשפר את מצבם הרוחני^[2].

כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה – סיבה לקבלת התפילה

ניתן להסביר את המילים "כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה" על פי יסוד כללי הנוגע לכל התפילות. הנה כל מתפלל חפץ שתפילותיו ובקשותיו יתקבלו לרצון. ואף שעלינו לדעת כי הקדוש ברוך הוא לא חייב לנו כלום, ואף לא מגיע לנו כלום, הרי אנו בכל זאת מצפים שתפילותינו תתקבלנה.

מתפלל המבקש מאת השם יתברך בקשות שונות, ומטרתו אמיתית וכנה למענו יתברך, מסייע לבקשותיו להתקבל. נסביר זאת על פי משל. הנה כל מפעל או עסק המבקש להפיק את מירב התועלת מעובדיו, מציב להם יעדים, ודורש מהם לעמוד בהם ולהשיגם. אלא שלא תמיד תנאי מתחם העבודה מיטיב עם העובדים. העדר תנאים טובים, גורם לעובדים שלא לנצל את מלוא כוחם, ולא לעמוד בהשגת היעדים.

ברור איפה, שעובד המבקש להיטיב את יכולותיו, ייגש אל בעל הבית, כדי לבקש הטבת תנאים. אלא שלפניו שני דרכים, כיצד להגיש את בקשתו. נצייר לעצמנו עובדי הייטק, היושבים באיזה אולם רחב ידים, כל עובד עם שולחן העבודה שלו, והמזגנים האמורים להשרות אוירה נינוחה ונעימה, אינם פועלים את פעולתם, וחלל החדר מרגיש חנוק ודחוס, חם ומעיק. אם יבוא העובד אל בעל הבית וישיח באזניו על האויר הדחוס והלא נעים, ויבקש תוספת של מזגנים. האחראי ישיב מן הסתם כי כרגע זו הוצאה כבידה עבורו, ובמצב הנוכחי, אינו יודע מתי יוכל למלא את מבוקשו. הרי מזגן חדש, דורש גם טכנאי והתקנה, וזו הוצאה של כסף רב וכרגע אין כסף נזיל… אבל בכל זאת, נשקול את הענין, ונראה מה יהא.

עובד חכם לעומת זאת, יציג בפני המנהל טיעונים שיוכיחו, כי המנהל והמפעל עצמו רק ירוויחו משיפור התנאים. וכך יאמר לו, ראה נא אדוני, הנה בזכות עמלנו ובזכות כישורינו יוצרים אנו פתרונות טכנולוגיים נהדרים לכל הלקוחות, ובכך אנו מייצרים הכנסות גבוהות למפעל, מידי יום ביומו. אבל דע לך, מנהל נכבד, כי החום השורר בחלל אולם הייצור פשוט מאט את קצב העבודה, ומעכב אותנו מלהשיג יותר. מתחייב אני, ימשיך העובד ויאמר, כי אם יותקן מיזוג אויר כנדרש, שיעשה את פעולתו, האוירה תהא נינוחה בהרבה, וכמו מאליו עבודת כולם תפיק רווחים גבוהים בהרבה, ובוודאי ההכנסות יגדלו עשרות מונים. טענות מעין אלה, שבאים לטובת בעל הבית, יותירו רושם כביר על המנהל, ומסתבר מאד, שבו במקום ירים המנכ"ל טלפון לזמן את הטכנאים שיתקינו מיזוג אוויר, שכן זה בעיקר לטובתו.

ברוח זו גם התפילה אל השם, צריכה שתהא למען שמו. וזה מסייע מאד לקבלת התפילה. אף כי חובה להבהיר שאיננו מנסים לשכנע את הקדוש ברוך הוא לתת לנו, כי איננו מנסים לשנות את סדר ההנהגה בשמים ממעל. חלילה. לא זו מטרתנו. אלא את עצמנו אנו עמלים לשכנע, להחדיר אל הווייתנו כי מטרת הבריאות, ושאר צרכינו, אחת היא "כי תהילתנו אתה", מבקשים אנו לחיות חיים מלאי תהילה ושבח להשם יתברך.

~ לסיכום ~

ראשית כל, אומרים אנו כי רפואת הקדוש ברוך הוא, בשונה מרפואת בני אדם, אין בה תופעות לוואי. לכן מבקשים אנו רפאנו השם ונרפא, כלומר אם השם הוא שירפא אותנו, ודאי תהא רפואתנו רפואה.

שנית, בל נשכח כי למרות שהרפואה מושגת באמצעות רופאים ופיתוחים מדעיים, הרי תהילתנו אתה. כלומר, הרעיונות והפיתוחים והיכולות העצומות של העולם הרפואי, כל אלה מקורם בקדוש ברוך הוא, שהוא בורא רפואות ומצמיח ישועות.

דברנו גם על הקשר בין הגוף לנפש. רפאנו השם ונרפא – בגוף, הושיענו ונוושעה – בנפש. ייתכנו חולאים שהגוף נחלה בהם כתוצאה מקשיים נפשיים. לכן גם חשוב מאד לשמור על יחסים תקינים בין אדם לחבירו, להאיר פנים ולעזור אחד לשני, להזהר בכבוד השני, כי פגיעה בכבוד הזולת עלולה לפגוע בבריאותו התקינה ואולי אף להפילו למשכב.

עוד אמרנו שיש צורך שעם ישראל יהא חזק ובריא, כי אנו נושאי דגל עבודת השם בעולם, שם השם נקרא עלינו, ואם נהיה בריאים וחזקים אזי ייגרם מכך "כי תהלתנו אתה". הווי אומר, תהילת השם מתפרסמת כשעם ישראל בריא וחזק.

הדבר האחרון שאמרנו, כשפונים אל הקדוש ברוך הוא בבקשת עזרה, מבהירים אנו כי איננו חפצים בזאת ללא תכלית, אלא כדי שנוכל להודות ולהלל להשם יתברך על כל הטובות.

נסיים בברכה ש"נהיה בריאים", ובכח בריאות זו, בעזרת השם נהלל את השם כמה שיותר.

~~~~

[1]. כך גם נאמר בפסוק (משלי יח יד): "רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה". כלומר אדם השרוי בשמחה ובמצב רוח טוב, אף שיחלה, יכלכל את מחלתו ויתרפא. אבל אם תהא רוחו עצובה ועגומה, ללא מצב רוח, יסור כוחו מעליו, ולא ישיג רפואה. כך מפורש ברבינו יונה (שערי תשובה ד, יב) שכתב וזה לשונו: "כאשר יחלה הגוף, הנפש תסבול חליו… כלומר תעזור לגוף ותסעדהו, כאשר תדבר על לבו ותנחמהו לקבל ולסבול וכו', כי הנפש סועדת הגוף בחליו".

על דרך זו מובא גם בפירוש המלבי"ם (תהלים לח ז-ט) על הפסוק "כל היום קודר הילכתי" וזה לשונו: "הנגוע בגופו ויש לו שלום ברוחו הפנימי, יתחזק ע'ל ידי רוחו ותקווה פנימית, כמו שכתוב 'רוח איש יכלכל מחלהו'".

[2]. כעין זה מצינו בספר החינוך על מצוה רע"ה, שלא יעבוד כהן בעל מום וזה לשונו: "בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו, ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני כל רואיו. ואם יהיה בהפך מזה, פחות בצורתו, ומשונה באבריו, ואם אינו ישר בדרכיו, לא ייאותו פעולותיו כל כך, אל לב רואיו. על כן באמת ראוי להיות השליח שהכפרה תלויה עליו איש חן, יפה תאר ויפה מראה, נאה בכל דרכיו, למען יתפשו מחשבות בני איש אחריו".