חזון, תורה, ואמונה מתוך הסערה

שלוש בעיות

*

*

*

"רב יהודה אומר: הַאי מַאן דְּבָּעִי לְמִיהֲוֵי חֲסִידָא, לִיקַיֵּם מִלֵּי דִּנְזִיקִין. רָבָא אָמַר, מִלֵּי דְּאָבוֹת, וְאַמְרֵי לָהּ, מִלֵּי דִּבְרָכוֹת" (בבא קמא דף ל' ע"א).

לדעת רב יהודה מי ששואף להתקרב לאידיאל היהודי במידה האפשרית הרבה ביותר – להיות חסיד, ידיד אמת של ה' – צריך להעסיק את עצמו בלימוד "נזיקין"; רבא אומר שכדי להשיג מעלה זו עליו להתעמק ב"דבריהם של האבות", היינו בדברי מוסר של חכמי המשנה; ויש הסבורים שעליו לשים לב להלכות ברכות.

קל להבין את הכוח הטמון בלימוד פרקי אבות ומדוע מייחסים לו השפעה שמסוגלת להפוך את האדם לחסיד: באמרותיהם הנשגבות של חז"ל מרוכזים הכללים והמושגים המגדירים מהם חיי מוסר וכיצד להגיע אליהם. אם מתעמקים בלימודן, רוכשים את הכלים הנכונים, וכשעושים בהם שימוש הלכה למעשה, חיים חיי מוסר.

הבה נחשוב, למשל, על אמרתו של עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל: "הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים, וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן" (משנה, אבות ג, א);

על אמרתו של רבי: "אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם? כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם" (שם ב, א);

או על דברי בן זומא: "אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם… אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ… אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ… אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת…" (שם ד, א).

גם את דעת רבא, שלפיה אפשר להתעלות למדרגת "חסיד" באמצעות הברכות – קל להבין: באמירת ברכה האדם מעיד שהכול שייך לה' והכול בא מידו. מתוך אמירת ברכות וביטוי עדות כזאת שוב ושוב – האדם מכיר את הקב"ה בשלמותו.

את הדרך שהציע רב יהודה – להתעלות למדרגת חסיד באמצעות עיסוק בעבירות ובחישוב הפיצויים שיושתו על העבריינים – קשה להבין. הרי המעשים הנידונים בסוגיות אלו הם הפך העדינות שאנו מצפים למצוא אצל החסיד?! ואדרבה ייתכן שההפך הוא הנכון, כפי שמובא בתלמוד:

"אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: אוֹי לִי אִם אוֹמַר, אוֹי לִי אִם לֹא אוֹמַר" (בבא בתרא פט ע"ב).

אפילו שר התורה רבן יוחנן בן זכאי חשש שמא הוויכוחים המפולפלים וההצהרות החריפות שבסוגיות "נזיקין", שבהן נידונים מעשים רעים ועקיפות מתוחכמות שנוקטים הרמאים ולצידם דרכים להתמודד איתם, עשויים להועיל יותר מכול ל… נוכלים: הם יֵדעו ממה להיזהר ואיך להתחכם, ירכשו דרכי עורמה ותכסיסים חדשים, ועולם הפשע ישתכלל וישגשג… ורבן יוחנן בן זכאי מסכם:

"כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הושע יד, י).

אם כך, איך על ידי העיסוק בסוגיות "נזיקין" אפשר להפוך לחסיד?

המהרש"א מציע פתרון:

"נזיקין, אבות וברכות" אינם מנוגדים זה לזה אלא משלימים זה את זה. העיסוק והשקעת המאמץ בכל שלושת התחומים "נזיקין, אבות וברכות", בכוחם אכן להביא את האדם לחסידות, כלומר לשלב הגבוהּ ביותר של ההשגה המוסרית האנושית.

המצוות שבהן טמונים תוכני התורה נחלקות לשלוש קבוצות. אדם שמקיים את כולן הוא חסיד, אדם ויהודי מושלם.

א.    הקבוצה הראשונה עוסקת במצוות שבין אדם לחברו.

בסעיפים השונים של ענייני נזיקין אנו מוזהרים בחומרה שלא לגרום שום נזק חומרי או נפשי לזולתנו.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: "יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ" (משנה, אבות ב, י); רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: "יְהִי מָמוֹן חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ" (שם, יב).

ואם בכל זאת הזיק? עליו לפצות את הניזק על כל נזק ישיר שגרם לו בעצמו וגם על נזק עקיף שגרם רכושו. כל הפוגע בזולתו ומסב לו נזק, פיזי או נפשי, צפוי לעונשים כבדים, ולעיתים יהיה "חייב מיתה".

צדק ומשפט ימשלו בממלכה היהודית!

"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" (דברים טז, כ).

לימוד נכון של הלכות נזיקין נועד להוביל אותנו לרדוף אחרי הצדק.

ב.     הקבוצה השנייה, "ברכות", מאגדת מצוות שעניינן בתחום שבין אדם למקום.

על ידי הברכות היום־יומיות אנו מתקרבים לקב"ה והקשר שלנו אליו מתפתח ומתהדק. לכל צעד בחיים ולכל הנאה – אנו מקדימים אמירת שבח והודיה לבורא. בברכה אנו מבטאים את האמונה שלנו שהוא היחיד שלו אנו חבים את קיומנו ואת חיינו, את מזלנו ואת צרתנו, את רַווחתנו ועוניינו; ואת הכרתנו בסדרי עולם – שיש להם תוכנית קבועה, והעולם פועל לפיה בדייקנות. התלמוד (במסכת ברכות לה ע"ב) מצביע על סתירה. דוד המלך, נעים זמירות ישראל, כתב במזמור אחד: "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהלים כד, א), ובמזמור אחר כתב:

"הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (תהלים קטו, טז).

במזמור האחד נאמר שהארץ כולה בידי ה', ובאחר – שהיא ניתנה לבני האדם. חז"ל מיישבים את הסתירה: לפני אמירת הברכה, הכול שייך לעליון, ואחריה – הקב"ה מוסר את הארץ לאדם. בזכות אמירת הברכות אנו מקבלים מה' את הטובין הארציים.

להכרה זו מובילים אותנו ענייני ה"ברכות".

ג.     הקבוצה השלישית כוללת את המצוות שבין אדם לבין עצמו.

גם אם האדם הפנים את שתי הנחות היסוד שפורטו לעיל, והוא מנהל חיים ראויים שאין להטיל בהם דופי, חובתו להתעמק בעניין השלישי, זה של ה"אבות", העוסק במוסר.

האדם נדרש לתת דין וחשבון תדיר על מעשיו: על הצלחותיו וגם על מחדליו. עליו לנהל חשבונות מדויקים, לבחון את דמותו כל העת ב"ראי המוסר" של התורה הא־לוהית, ולדאוג ששליטתו בחייו תיעשה בקפידה:

"הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין" (משנה, אבות ב, א).

בדרך זו, ההתעמקות ב"פרקי האבות" פועלת בנו: היא מרעננת את הנשמה הא־לוהית שבתוכנו, ומקדמת אותנו לחיים עילאיים, זכים וטהורים.