חזון, תורה, ואמונה מתוך הסערה

ג

ישראל בגוב האריות

כיום העולם כולו עסוק בבעיות השייכות ל"יום שאחרי המלחמה". כל צד מאמין שהוא יכול לטעון לניצחון. מוצעות תוכניות דוגמת "בוורידג'"[1], ומועלות הצעות מיגור.

מה עושה היהדות?

האם גם אנחנו יכולים לחשוב על תוכניות שיקום כאלה כאשר הגופות של מיליוני אחינו ואחיותינו חרוכות ועשן שרפתן מיתמר השמיימה וכל כולו כתב אישום הזועק ללא קול?! 

האם נוכל לבנות מחדש את בתי הכנסת המפוארים שלנו, את בתי המדרש שלנו ויתר מוסדותינו?

מדינה הרוסה יכולה להיבנות מחדש – לאט אבל בטוח. אבני בניין ולבֵנים אפשר לשקם יחסית מהר. אחרי מלחמת 1914–1918, בתוך כמה שנים, צרפת ובלגייה נבנו מחדש, והמדינות החדשות – ייתכן שהיו יפות מאלו שעל עיי חורבותיהן נבנו.  

האם עַם שהושמד כמעט לחלוטין, נעקר והושחת לבלי הַכֵּר יוכל גם הוא לקום לתחייה? התבוננות בהיסטוריה העולמית מקשה עלינו להאמין שהדבר אכן אפשרי – עמים אדירים של העולם העתיק נעלמו מעל פני כדור הארץ, וזכרם לא נודע: איפה מואב ואדום? איפה יוון העתיקה ורומא העתיקה? איפה בבל ואיפה פרס? כולם שקעו ונעלמו ואבדו לנצח נצחים. מעלתם ומקומם נמחו מהיקום. נעלמו ואינם.

חז"ל תוהים לגבי מזמור פ"ד בתהלים: המזמור בנוי על פי סדר האל"ף־בי"ת, אבל המעיין בו מבחין שבאקרוסטיכון חסרה אות אחת – האות נו"ן. חז"ל תהו לפשר היעדרהּ, ותירצו: האות נו"ן היא האות הראשונה של המילה "נפילה", המאיימת על מפלת היהודים, כדברי הנביא: "נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל" (עמוס ה, ב).

נבואה מייאשת ללא ספק. ואולם חז"ל פירשו את מאמר הנביא שלא כפשוטו, ומצאו בו נחמה לישראל[2]. לדבריהם ישראל יכולים לקוות להתחדשות! ועם זאת, יש להביא בחשבון ששיקום והתחדשות אלו – זקוקים לזמן. בני אדם אינם צומחים מתוך האדמה כמו פטריות אחרי הגשם, ובני אדם גדולים וגאונים – כמו אותם רבים שהיו בעמנו לפני המלחמה – על אחת כמה וכמה. ולא רק בבני אדם הדברים אמורים – גם ביצירתם הרוחנית. אוצרות הרוח והספרות העשירה של עמנו, שהועלו על המוקד ועלו השמיימה באש הכבשנים, אי אפשר להחליף כל כך מהר. תהליך ארוך נדרש לשם כך.

התרוששותנו הגשמית והרוחנית מוחלטת. עבודה נהדרת עשה האויב – הוא שבר אותנו לרסיסים זעירים, טחן אותנו לאבק.

"דכאונו צרים ונתכנו להשמיד הודנו נהפך, נפלנו ואין מעמד" (סליחה).

הבעיות העיקריות שעימן נצטרך להתמודד לאחר המלחמה יהיו כנראה זיהוי המתים הרבים שעדיין לא נקברו שנערמים, והבאתם לקבורה. לא נשאל מי מת, אלא מי עדיין חי. זהו הזמן שעליו מנבא זכריה הנביא בפרק י"ג: "לא יהיה בית או משפחה שלא יהיה להם מת אחד או יותר להתאבל ולבכות עליו…"[3].

האם הורינו העלו בדעתם אי פעם שאסון כזה יפקוד את ילדיהם, אסון העולה בהרבה על כל מה שהכירו עד אז? האם יכלו לדמיין מוות וחורבן שיבואו על האנושות כולהּ? ואפילו לפני עשר שנים, כשחיינו באושר בשקט ובשלווה, האם חשבנו שייתכן שעולם כה יפה – תור הזהב של התרבות והציוויליזציה – ישב במחשכים ויחרוש מזימות כאלה מתוך אותהּ התרבות ממש?! הייתכן שהָעָם – שגאוניו, שאותם העריץ, היו שותפים בבניית אותהּ תרבות – יקום על תרבותו, ובכוח נתעב יעוט עליה ויחריבהּ עד היסוד?! האם היינו מאמינים לפני עשר שנים שאותם אנשים יכולים ללחוץ ידיים באחווה כה רבה ולהתחבק זה עם זה, ובהּ בעת ליצור במחתרת את כלי הרצח המחרידים והקטלניים ביותר?! ולא זו בלבד, אלא שאת הנשק המשוכלל שפיתחו, המסוגל לזרוע מוות והרס שלא נודעו כמותם – יַפנו כנגד בניהם, עצמם ובשרם?! למרבה הצער, מתברר שאותם "פראים קדומים" היו "מלאכים" לעומת "האנשים המתורבתים" של ימינו, ומלחמותיהם, בהשוואה למלחמות ימינו, נראות משחק ילדים טהור, ולכל הפחות מלחמות אנושיות מאוד.

כמו תמיד, אנו היהודים שילמנו את המחיר הגבוהּ ביותר בתקופה בלתי אנושית זו. עבורנו, החיים המייסרים של היום אינם אלא חיים בגוב האריות…

האחד מכה אותנו; השני רומס אותנו מתחת לרגליו וגלגלי מרכבותיו; השלישי מענה אותנו עד ליציאת נשמתנו; הרביעי "איש התרבות" אינו מלכלך את ידיו, ומסתפק בשנאתנו; והחמישי, הרואה בעצמו ג'נטלמן, עוצם את עיניו ואוטם את אוזניו כדי שלא יצטרך לראות ולשמוע מאומה. אם יראה או ישמע, עלול להתעורר בו רגש רחמים, חלילה, ואותו הרגש יחייב אותו לפעול – להושיט יד לעזרה ואולי אפילו לפתוח את שערי מדינתו לקליטת יהודים נרדפים… לעשות את כל אלו – הוא איננו מעוניין. מבחינתו, מוטב שכל מאות אלפי הקילומטרים הרבועים שלו יישארו לא מפותחים כפי שהם, ובלבד שלא ייכנסו יהודים נרדפים בשערי ארצו וימצאו בהּ מקלט. כדי למנוע מעצמו עשיית אותן פעולות כנגד רצונו – הוא מקיף עצמו בחומה אטומה: הוא עוצם עיניו ואוטם אוזניו. אם לא יראה ולא ישמע – לא יצטרך לעשות. מעשיו דומים להתנהגותו של אותו קמצן שתלה על דלתו פתק: "אני ישן, נא לא להפריע". איזה קבצן יהין לבוא ולדפוק על דלת כזאת?!   

מצפון העולם ישן, החמלה האנושית ישנה, האנושות עצמהּ והצדקה ישנות, גם במקום שאולי עדיין לא נחנק באיבו. אבל הם שקועים בתרדמה העמוקה ביותר, והם יתעוררו רק כאשר עזרתם תיראה חסרת תועלת. אוי ואבוי לנו אם רק האנשים והעמים האלה היו תקוותנו ועזרתנו!! אוי למי שיחכה לצדקתם של העמים האלה!!  

האם עדיין קיימים בעולם חוק וצדק? מתברר שעולם שאינו מקבל עליו להיות כפוף לריבונותו של הא־לוהים ואינו מודה שחוק האֵ־ל הוא החוק האמיתי ורק לו יש לציית – אין לו חוש צדק. "מה שנכון להם הוא מה שמיטיב עם המדינה", אמר נביא נאצי ידוע.

יתר העולם זעם מאוד על אידאולוגיה זו, החדשה כביכול, וראה בהּ הפרה בוטה של החוק ומתקפה על זכויות אדם מקודשות. אבל ההתרגשות שביטא הייתה כלפי חוץ בלבד, מפוברקת ושקרית. תוכן ההכרזה של "החכם הנאצי" היום, נוהג זה כבר בעולם, אם כי ייתכן שבקנה מידה צנוע למדי. לשיטה הדוגלת בגישה "שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי"[4] יש מסורת ארוכת שנים בעולם המתעתע; התאורטיקן הנאצי לא חידש מאומה. כל שעשה היה – חשיפה, גילוי. את מה שהדיפלומטים שקדמו לו חשבו ובו האמינו ורק לא העזו לבטא בגלוי, הוא לא ראה צורך להסתיר עוד. הוא חשף את ה"סוד". את הקלָפים שהעולם החזיק צמודים לחזה, הוא הניח על השולחן כשפניהם כלפי מעלה; הגילוי הזה העניק להם לגיטימציה. הם זכו למעמד רשמי – הם נחשבים תאוריה, והתאוריה מתהדרת בכתר ובחותם חדש: היא נקראת "אמגוט"[5].  

[1]. ויליאם הנרי בוורידג' היה כלכלן ומתקן חברתי בריטי. עיקר פרסומו בא לו בשל חלקו בהקמת מדינת הרווחה בבריטניה: בשנת 1942, בעוד מלחמת העולם השנייה מחוללת הרס, הוא פרסם, לבקשת ממשלת בריטניה, את "דו"ח בוורידג'" (הקרוי על שמו), שהציג מודל של מדינת רווחה. ממשלת הלייבור שקמה בבריטניה אחרי המלחמה, יישמה את הדו"ח, והמודל שנבנה האריך ימים ופעל במשך כשלושה עשורים, עד לסוף שנות השבעים, ובמידת־מה אף לאחר מכן (ויקיפדיה).

[2]. ברכות ד ע"ב: "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִפְּנֵי מָה לֹּא נֶאֶמְרָה נוּ"ן בְּאַשְׁרֵי? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַפַּלְתָּן שֶׁל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ה): 'נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל'. בְּמַעֲרָבָא מְתַרְצֵי לָהּ הָכִי, נָפְלָה וְלֹא וֹסִיף לִנְפֹּל עוֹד, קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל".

[3]. לא מצאתי (הערת המתרגם).

[4]. משנה אבות ה, י.

[5]. הפירוש היחיד שמצאתי לביטוי הזה הוא:Allied Military Government in Occupied Territories (AMGOT). איני בטוח כלל שלזה התכוון הרב.