אור היהדות - פרשת כי תצא

מלחמת היצר

התורה אומרת לנו "כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה׳ אלקיך בידך" וגו׳ (דברים כא, י), ולפי דעת הספרי (דברים קצ) במלחמת רשות הכתוב מדבר. וקשה, לפי דברי חז״ל (קידושין כא,ב) לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, ולפי דעת המפרשים (עי׳ כלי יקר ומאור ושמש על אתר) כוונת הגמרא היא שכל המלחמה היא מלחמת היצר, ואיך שייך לומר עליה שהיא מלחמת רשות?

והנה במלחמה, אם יעלה ביד מחנה אחד להכות את אויבו ולנצח, מתמלא הוא אומץ ואוזר כוח ועוז לעשות חיל, והמחנה המנוצח בורח מן הקרב בערבוביה וברוח נכאה ויאוש מר. ואפילו אם יש לו כוח רב, ואף מספר יותר גדול של אנשי צבא, אבל כיון שרוחו נשברה בקרבו ונמס לבבו, אין לו עוד שום תקוה. הכל תלוי, איפוא בקרב הראשון. כמו כן במלחמתנו נגד היצר. אם עלה בידנו, בימים הראשונים של חודש אלול, ללחום ביצר ולנצחו במידה ידועה, ממריץ אותנו הנצחון הזה להמשיך ולהיאבק בו עד לכניעתו הסופית. אבל מי שקול השופר בימי חודש אלול לא עוררו משנתו, קשה מאד לקוות שיקיץ בעוד מועד.

הרבה מדריגות במלחמה — מלחמת היצר: לוחם ומנצח, לוחם ומנוצח, ובורח מן הקרב. הלוחם ומנצח הנו הראשון במעלה, ונקרא גיבור שכבש את יצרו. הלוחם ומנוצח אף הוא מילא תפקידו, אבל מה יעשה אם לא עלה בידו לנצח — לפחות הוא נקרא לוחם. אבל הבורח מן הקרב נקרא בוגד, כי אין לו שום רגש לאומי. ועל כולם עומד מי שלחם, ולאחר שהכניע את אויבו, התחייב הלה לא להתקיף אותו עוד לעולם. חובתנו, איפוא, ללחום ביצר, ואף אם אין בידנו ובכוחנו להתגבר עליו מיד, אין להתיאש; עלינו להתחיל והקב״ה יעזור לנו, כדברי חז״ל (עי׳ שיה״ש רבה ה, ב): "אמר הקב״ה, פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם". וזה שאמרה תורה: כי תצא וגו׳, חובתך היא לצאת למלחמה, ואז: "ונתנו ה׳ אלוקיך בידיך", כלומר בכוח ידיך, ומה הוא כוח ידיך — התורה!

כי חז״ל אמרו במס׳ סוכה (נב,ב): "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש״; ובמשנה ר״ה (כט,א): "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" (שמות יז, יא) — "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה"? אלא זה מכוון כלפי התורה, כמו שאמרו חז״ל (סנהדרין קו,א) על הפסוק (שמות יז, ח) "וילחם עם ישראל ברפידים", שריפו ידן מדברי תורה.

ומדוע נקראת מלחמה זו מלחמת רשות? חז״ל אמרו (יבמות כ,א), "קדש עצמך במותר לך", ואין לך להמתין עד שיבוא היצר ויסיתך לעבור על האיסור, אלא עשה לך סייגים וגדרים ו״לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב" (בבא מציעא צב,א). ואפילו אם תעבור ח״ו על איזה סייג, עברת רק על האיסור שלך ולא על איסור תורה ממש. וזאת כוונת המשנה (אבות ו, ד) באמרה: "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל" וכו׳, כלומר, הנהג עצמך בהסתפקות ובביטול התאוות, אפילו המותרות, ואז לא תבוא לידי עבירה.

וזהו ״כי תצא למלחמה על אויבך״ — על אותו היצר הבא להסיתך לעבור על הסייגים והגדרים שסייגת וגדרת לעצמך, וזוהי מלחמת רשות.

וזאת, כנראה, כוונת חז״ל באמרם (עבודה זרה יט,א): "׳אשרי איש ירא את ה׳ (תהלים קיב, א) — אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש". לפי דברינו כוונת חז״ל, אשרי מי ששב בתשובה בהיותו איש, לפני שחטא, על כוונת היצר להסיתו לעבור על הגדרים והסייגים.

ואפשר שלכן אומרים אנחנו ביום הכיפורים הרבה "על חטא שחטאנו" אף על עבירות שלא חטאנו כלל, אלא "על חטא שחטאנו ביצר הרע" המבקש להסיתנו. יצר הרע מבקש להסית אותנו לעבור על כל העבירות שבעולם, וחובתנו להקדימו בתשובה על חטאים שלא חטאנו עדיין, והיא — התשובה — תגן עלינו מפניהם.