קיצורי הלכות לולב

בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.

בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].

הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.

הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.

הלכות לולב (סימנים תרמה-תרסט)

דיני לולב (סימן תרמה)

1. בחג הסוכות יש מצוה ליטול לולב, הדס, ערבה ואתרוג [הק].
2. ביום הראשון של חג הסוכות, המצוה היא מן התורה, בשאר ימי הסוכות, מדרבנן [הק].
3. יש כללים מה כשר למצוה ומה פסול למצוה [הק].
4. קיימים שלושה סוגי פסולים.

        א. “אין שמו עליו”. פסול זה חל, כאשר חדל אחד המינים להיקרא בשמו. והוא שייך בכל שבעת הימים.

        ב. “חסר”. אם אחד המינים אינו שלם, הרי הוא פסול ביום הראשון. אבל בשאר ימים, הוא כשר.

        ג. “הדר” – העדר יופי. לדעת הרמ”א, וכך נוהגים אשכנזים, נוהג פוסל זה, כל שבעת הימים. אבל לפי המחבר, וכך נוהגים הספרדים, פסול זה שייך רק ליום הראשון [הק].

5. לכתחילה מצוה לקחת לולב שעלו צמודות לשדרתו, ואם נפרדו קצת, כשר [א].
6. לולב שנפרצו עליו, פירוש אף שמחוברים לשדרה, אינם זקופים – פסול, כי אינו נקרא לולב [ב].
7. וכן אם נתקו העלין שלא יכולים לאגדן עם השדרה פסול כי לא נקרא לולב [ב].
8. הלולב צומח כשהעלים גדלים שנים שנים, דבוקים בגבם, ומקום החיבור נקרא תיומת [ג].
9. נחלקה התיומת ברוב העלים, הרי זה לולב פסול, כי נקרא חסר [ג].
10. בני אשכנז מחמירים ופוסלים לולב שתיומתו נחלקה בעלה העליון, עד השידרה [ג].
11. לכתחילה טוב לקחת לולב שהעלה העליון לא נחלק כלל, או נחלק רק במקצת [ג].
12. לולב שיבשו רוב עליו פסול, כי אינו יפה [ה]. על כן אין לקחת לולב מהשנה שעברה.
13. אם ראש שני העלים העליונים נחתך, הלולב פסול, כי אינו יפה [ו].
14. לאשכנזים, אם אפשר למצוא לולב אחר, אין לקחת לולב כזה, אפילו אם רק אחד משני עליו העליונים נחתך. אבל בהעדר לולב אחר, אפשר לברך עליו [ו].
15. נפתחה תיומת העלה העליון, ומראהו כשיני מזלג, הרי זה פסול, כי אינו נקרא לולב [ז].
16. אין הלולב חייב להיות ישר כסרגל, אבל אם שדרתו כפופה בצורה משמעותית, או שנוטה לצדדים בצורה משמעותית, הרי זה פסול, כי אינו יפה [ח, ט].

דיני הדס (סימן תרמו)

1. ההדס הוא גבעול שעליו צומחים בקבוצות של שלשה, אחת מעל חברתה, כל שלשה יוצאים בגובה זהה. ומחפים את הקנה, עד שכמעט אינו נראה לעין [הק].
2. אם יצאו שני עלים במקום אחד, והשלישי יצא מעליהם, הרי זה פסול, כי אינו נקרא הדס [ג].
3. הדס שברוב אורכו יוצאים שלושה עלים יחד, הרי זה כשר, אפילו אם במיעוטו יוצאים שני עלים במקום אחד והשלישי למעלה מהם [ה].
4. הדס שנחתך ראשו, כשר [א].
5. לכתחילה, יש לקחת הדס שאין ראשו חתוך [ז].
6. נשרו רוב עלי ההדס, או שיבשו כולם, עד שנעשו חיוורים וצהובים, הרי זה פסול, כי אינו יפה [ו].

דיני ערבה (סימן תרמז)

1. הערבה היא צמח ידוע במסורת [הק].
2. ערבה שיבשו רוב עליה פסולה, כי אינה יפה [ב].
3. ערבה שנשרו רוב עליה פסולה, כי אינה יפה [ב].
4. ערבה שנחתך ראשה פסולה, כי אינה יפה [ב].

דברים הפסולים באתרוג (סימן תרמח)

1. אתרוג יבש פסול. על כן אתרוג מהשנה הקודמת פסול, כי אינו יפה [א].
2. אתרוג שניקב ברוחב איסר, שקוטרו כקוטר מטבע השקל, פסול, אף שלא נחסר ממנו דבר [ב].
3. אם ניקב ונחסר ממנו אפילו משהו, פסול [ב]. ובשעת הדחק, כשאין אתרוג אחר, הוא כשר, ומברכים עליו [ב].
4. בראש האתרוג, צומח קנה עץ קטן, מילימטרים ספורים גבהו, ושמו “דַד”. ראשו הקרוי שׁוֹשַׁנְתָּא, מתרחב ככתר ודומה לפרח קטן. גם בחלקו התחתון של האתרוג יש קנה עץ קטן, הנקרא עוקץ, באמצעותו מחובר האתרוג אל העץ (כט).
5. אם נפל הדד מן האתרוג, הוא פסול, כי נעשה חסר [ז].
6. אם לא היה לו דד כלל, כשר [ז].
7. אם נפלה השושנתא בלבד, האתרוג כשר. אלא שלכתחילה ראוי לקחת אתרוג שלא נפלה ממנו השושנתא [ז].
8. ניטל העוקץ – פסול, כי האתרוג חסר [ח].
9. אם ניטל רק חלק ממנו, כשר [ח].
10. לקות מסוימת הגורמת לתפיחה באתרוג, נקראת חזזית. ודרכה לגרום עיפוש וריקבון בפרי, עד שניתן לחוש בו במשמוש (לז).
11. החוטם הוא החלק הקרוב לראש האתרוג, מחצי גובהו העליון, במקום שהאתרוג מתקצר.
12. עלתה חזזית על חוטם האתרוג, אפילו בכל שהוא, פסול [ט].
13. עלתה חזזית במקום אחד, על רוב האתרוג, פסול [ט].
14. עלתה חזזית בשני מקומות פסול, אפילו אם היא רק על מיעוט האתרוג [ט].
15. אם תפח או סרח פסול, כי אינו יפה [טו].
16. נשתנה מראה האתרוג, כגון שנעשה לבן או שחור, דינו כחזזית, ופוסל בחוטמו במשהו, ובמקום אחד ברובו, ובשני מקומות אפילו במיעוטו [טז].
17. אתרוג שכולו ירוק כעשבי השדה פסול, ואם התחיל להצהיב כשר [כא].
18. אתרוג המורכב פסול. לכן יש להקפיד על רכישת אתרוג שיש לו הכשר (סט).
19. ראוי לקנות אתרוג שגדל בארץ ישראל (סט).

דברים הפוסלים בארבעה מינים (סימן תרמט)

1. אין ליטול ארבעה מינים שאולים ביום ראשון של סוכות, כי ביום זה הם פסולים.
2. אין ליטול ארבעה מינים גזולים בכל שבעת הימים, לדעת הרמ”א. ולכל הדעות, אין שום היתר לגנוב גם לצורך קיום מצווה. ואף כאשר יצא ידי חובה מן הפן ההלכתי, אין ערך למצוה זו [ה].
3. ניתן להעניק את ארבעת המינים, ביום ראשון, למי שאין לו, על מנת להחזיר, וההוא יוצא בהם ידי חובה [ה].
4. בשאר הימים מותר לקחת ארבעת המינים גם ללא קבלת רשות מפורשת, ומשום שנוח לו לאדם שתתקיים מצווה בממונו [ה].

שיעור הדס וערבה (סימן תרנ)

1. השיעור המינימלי לגודל ההדס והערבה הוא שלשה טפחים (24 ס”מ). ובשעת הדחק שנים וחצי טפחים (20 ס”מ).
2. אין שיעור מקסימלי לאורך המינים, ובכל גודל שהוא, מן הראוי שהלולב יהיה גבוה מן ההדסים והערבות, לפחות טפח [ב].

נטילת הלולב וברכתו (סימן תרנא)

1. כל אחד צריך ליטול את הלולב, ואין אדם יוצא בנטילת חברו [א].
2. את המצוה מקיימים בנטילת לולב אחד, אתרוג אחד, שלושה הדסים ושתי ערבות [א].
3. מן התורה, יוצא אדם ידי חובה גם בנטילתם אחד אחרי השני, כשכולם מונחים לפניו (ב).
4. אלא שתקנו חכמים לאגוד את הלולב עם ההדסים והערבות, ולאחוז את האתרוג בצמידות אל האחרים, בזמן המצוה [א].
5. את המינים הנאגדים צריך לאגוד טרם כניסת החג. אם לא עשה כן, יאגדם בחג אבל ללא קשר אמיתי, אלא יעשה כעין עניבה, או יכרוך עלה מסביבם, ולא יקשור [א].
6. נהגו להוסיף שלושה קשרים סביב גוף הלולב, מלבד הקשר האוגד [א].
7. את הלולב יאחז ביד ימין, ואת האתרוג בשמאל. אם שינה, יצא ידי חובה [ב].
8. למנהג הספרדים, גם איטר יעשה כן. אבל האשכנזים נוהגים שהאיטר נוטל בימין שלו, שהוא שמאל כל אדם [ב].
9. אחיזת ארבעת המינים צריכה להיות כבדרך גידולם, כלומר ראשם פונה מעלה [ב].
10. יאחז הלולב בימין, ולפני נטילת האתרוג, יאמר את הברכה, וירים את האתרוג. או שיהפוך את האתרוג בעת הברכה, ובסיומה ייטלו וראשו כלפי מעלה [ה].
11. בפעם הראשונה שנוטל לולב, יברך שהחיינו, מיד אחר הברכה על נטילת לולב [ו].
12. בתום הברכות, ינענע מיד את הלולב, כשבידיו אחוזים הלולב והאתרוג [ח].
13. עניין הנענוע הוא להשליט את ה’ על כל המציאות (נא).
14. מלבד הנענועים אחר הברכה, ינענע גם בהודו ובאנא ה’ הושיעה נא, כל אחד לפי מנהגו [ח].
15. סדר הנענועים לשיטת המחבר – ראשית ינענע לצד שלפניו, אם הוא במערבה של ירושלים, ינענע מזרחה. לאחר מכן דרומה מערבה צפונה, למעלה ולמטה (אין הכוונה להפיכת ראש הלולב כלפי מטה, אלא הורדת ידיו לכיוון מטה). למעשה, כשיטה זו נוהגים חלק מהאשכנזים [י].
16. אמנם הספרדים נהגו, וכך גם חלק מהאשכנזים, לנענע לפי סדר שונה, שמקורו בתורת הסוד. תחילה מנענעים דרומה, אחר כך צפונה, משם מנענעים מזרחה, מעלה ומטה, ובסיום, לצד מערב (ס).
17. הנענוע עצמו, מנהגים רבים לו, וכולם טובים [ט].
18. יש ליטול לולב אחד ואתרוג אחד. שני הדסים ושלש ערבות. יש הנוהגים להוסיף הדסים או ערבות [טו].

זמן נטילת לולב (סימן תרנב)

1. זמן קיום המצוה הוא מהזריחה עד השקיעה [א].
2. טוב להזדרז ולקיים את המצוה מיד בבוקר, בעת אמירת ההלל [א].
3. בשעת הדחק, אפשר לקיים את המצוה מעלות השחר (כ- 72 דקות לפני הזריחה), ואפשר לברך [א].
4. אם כבר שקעה החמה, יטול את הלולב, אבל לא יברך (א).
5. מותר לאחוז את ארבעת המינים בעת התפילה [א].
6. אסור לאכול לפני קיום המצוה [ב].
7. אם צריך לכך, מותר לטעום משהו (ז).

הדס אסור בהנאה (סימן תרנג)

1. אין להריח את הדסי ארבעת המינים, בכל ימי הסוכות [א].
2. צריך להימנע גם מהרחת האתרוג [א].
3. האיסור חל מעת שהשתמש בהדס או באתרוג למצוה [ב].

שיכול להחזיר הלולב במים ביום טוב (סימן תרנד)

1. מותר להחזיר את הלולב אל המים ביום טוב, ומותר גם להוסיף מים אל האגרטל [א].
2. יש הידור מצוה בהחלפת הערבות מידי יום, בגין כמישתם המהירה [א].

שצריך לחזור אחרי הידור מצוה בקניית האתרוג (סימן תרנו)

1. דרשו חז”ל (שבת קלג, ב) זה א־לי, ואנוהו – התנאה לפניו במצות; עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין [הק].
2. על כן לא ירכוש את ארבעת המינים הקטנים ביותר, או הזולים ביותר [א].
3. אם מתלבט בין שני אתרוגים כשרים, שהאחד יפה מן השני, ראוי להוסיף עד חצי ממחיר הראשון, כדי לקנות את המהודר יותר [א].

חינוך ילדים במצות לולב (סימן תרנז)

1. חכמים הטילו חובה על כל אב בישראל, לחנך את ילדיו לקיום המצוות כולם, בין של תורה ובין של חכמים. כמובן שהחינוך צריך להיות מותאם לגילו, התפתחותו, וחכמתו של הילד. תקנתם זו כלולה בחובה מן התורה ללמד תורה לילדים, כמו שאנו אומרים מידי יום “וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ” [הק].
2. על האדם לחנך את בנו במצוות לולב, מרגע שמסוגל להחזיק ולנענע לבד [א].
3. ראוי לקנות לו ארבעה מינים שיהיו שייכים לו, ולא להסתפק בהעברת המינים שלו לידי בנו [א].

דיני לולב ביום טוב ראשון (סימן תרנח)

1. מצות לולב ביום טוב ראשון, היא מן התורה [א].
2. בשאר ימים, זו מצוה מדרבנן [א].
3. מצות לולב נדחית בשבת, אפילו אם חל יומו הראשון של החג בשבת [ב].
4. אין לטלטל את הלולב בשבת [ב].
5. ביום ראשון, אין אדם יוצא בלולבו של חברו ידי חובה [ג].
6. אבל יכול בעל הלולב להקנות את לולבו לזולת, על מנת שיחזירהו לו [ד].
7. נתנו לו סתם, הרי זה כאילו נתנו על מנת להחזירו [ה].
8. אין לתת לולב לקטן, אפילו על מנת להחזיר, טרם קיים הנותן את המצוה [ו].
9. לולב שנרכש בשותפות שני אנשים, אין המצוה מתקיימת בו עד שיתן כל אחד את חלקו לחברו, על מנת להחזיר [ז].

סדר היקף הבימה (סימן תרס)

1. בזמן שהיה בית המקדש קיים, נהגה בימי הסוכות מצוה נוספת במקדש, מלבד נטילת הלולב. בכל יום מימות החג, הובאו ענפי ערבות מרובים וארוכים, בהם הקיפו את המזבח כל יום פעם אחת, וביום השביעי שבעה פעמים [הק].
2. לזיכרון מצוה זו, תיקנו חכמים שנערוך כל יום הקפה, יחד עם הלולב, סביב לבימה, כשעליה מונח ספר התורה. וביום השביעי, מקיפים שבעה פעמים [א].
3. אף אדם ללא לולב, רשאי להקיף. אמנם המנהג הנפוץ הוא, להקיף עם לולב, ומי שאין לו לולב אינו מקיף [ב].

סדר הושענא רבה (סימן תרסד)

1. יומו השביעי של חג הסוכות קרוי הושענא רבא [א].
2. בתפילת שחרית אומרים מזמורי תהילים, כמו ביום טוב [א].
3. את ההקפה עם הלולב סביב הבימה, עליה מונח ספר התורה, עורכים שבעה פעמים [א]
4. הנהיגו הנביאים שכל אחד יטול ערבות, ביומו האחרון של סוכות, ויחבוט בהם על הקרקע [הק].
5. מעיקר הדין די בערבה אחת, שנותר בה עלה אחד [ד].
6. אין להשתמש עם הערבה שבלולב [ו].
7. המנהג הוא ליטול חמשה ערבות יפות, שאורכם שלשה טפחים, והוא בערך 24 ס”מ [ד].
8. יש לחבוט עם הערבות על הקרקע פַּעֲמַיִם אוֹ שלושה. ומנהג אשכנז לנענע טרם החיבוט [ד].
9. אין מברכים על מנהג זה [ב].
10. שעת החיבוט היא, כפי שהתקבל הן אצל אשכנזים והן אצל ספרדים, בסוף התפילה. אמנם יש אשכנזים הנוהגים לחובטם תיכף אחר אמירת ההושענות (מה).
11. קיים מנהג עתיק, נפוץ מאד, להיות ערים כל הלילה, ולקרוא סדר מיוחד המובא בספרי “תיקון ליל שבועות”. ויש שקוראים בציבור ספר דברים (ללא ברכות). סיבת המנהגים הללו היא קדושתו הנשגבה של יום זה, והיותו סיום תקופת הסליחה לישראל. אמנם אין מנהגים אלה חובה [הק].

דין סוכה ביום שביעי (סימן תרסו)

1. אין לסתור את הסוכה ביום השביעי, אלא ימתין עד מוצאי יום טוב [א].
2. אחר הסעודה האחרונה, יש להכניס אל הבית את השולחנות הכיסאות והכלים שהובאו אל הסוכה, ונצרכים לסעודת יום טוב, שתיאכל בבית [א].
3. הרוצה לאכול בסוכה ביום טוב, צריך לפתוח בגג הסוכה פתח בגודל ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, באמצעות הסרת הסכך לבל ייראה כמוסיף ימים על שבעת ימי המצוה [א].

סוכה ונויה אסור כל שבעה ימים (סימן תרסז)

1. ההנאה מהסוכה ומִנּוֹיֶיה, אסורה עד אחר שמחת תורה [א].
2. יש נוהגים לומר בסעודה האחרונה שמקיימים בסוכה, בהושענא רבה, יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִישֵׁב בְּסֻכָּה שֶׁל לִוְיָתָן [א].

סדר תפלת ליל שמיני ויומו (סימן תרסח)

1. בשמיני עצרת אומרים בתפילת העמידה “יום שמיני עצרת הזה”, במקום יום חג הסוכות הזה. ואם טעה, לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולהתפלל [א].
2. בקידוש אומרים שהחיינו, כי שמיני עצרת הוא חג בפני עצמו [א].
3. אם טעה בחוץ לארץ ביום הראשון של החג, אינו צריך לחזור ולהתפלל. אבל ביום שהוא שמחת תורה, צריך לחזור [א].
4. ביום השמיני בחוץ לארץ, יושבים בסוכה, אם אין בכך טרחה גדולה. אבל לא מברכים על הישיבה בה, וגם אין נוטלים לולב [א].

סדר יום שמחת תורה (סימן תרסט)

1. בחוץ לארץ מברכים ברכת שהחיינו גם ביום שני של יום טוב.
2. בשמיני עצרת בארץ, ובחוץ לארץ ביום המחרת, קוראים את הנדרש לחג שמחת תורה. וכיון שזו הפרשה האחרונה של התורה, מרבים בשמחה. ותיכף בתום הקריאה, מתחילים בקריאת התורה מחדש, בפרשת בראשית [א].
3. כדי להביע כבוד לתורה, נוהגים לזמן את הנוכחים כולם ולכבדם בעליה לתורה [א].
4. נוהגין לרקוד לשמחתה של התורה, ולהקיף את הבימה בשירה ובמחולות, הכל לכבודה של תורה, כל מקום כמנהגו [א].