קיצורי הלכות ברית מילה
שולחן ערוך כפשוטו יורה דעה
קיצורי ההלכות המעשיות שבשו”ע וברמ”א סימנים ר”ס עד רס”ו
הרב שאול דוד בוצ’קו
בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.
בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].
הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.
הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.
מצות עשה למול את בנו (סימן רס)
- מצות עשה למול את בנו וגדולה מצוה זו משאר מצוות עשה.
דין אם לא מל האב את בנו (סימן רסא)
- לא מל האב את בנו, חובה על בית הדין למולו [א].
- לא מלו אותו בית דין, משיגדל הבן, חובה עליו לדאוג למילתו [א].
- אף שהאם אינה מצווה במילה, מנהג העולם שבהעדר אב היא דואגת למול את בנה (ו).
זמן מילה לבריא, לחולה, ולאנדרוגינוס (סימן רסב)
- זמן המילה הוא ביום שמיני ללידתו, וצריך להמתין עד הנץ החמה של יום השמיני [א].
- כל היום כשר למילה, מהנץ החמה עד השקיעה. אבל נכון להזדרז ולמול מוקדם [א].
- גם אם דחו את המילה, אין למול בלילה, אלא רק ביום [א].
- תינוק חולה אין מלים אותו עד שיבריא, ולאחר הבראתו יש לספור שבעה ימים, ומלים אותו ביום השמיני [ב]. ואפילו בימי חמישי ושישי (הערה 6).
- כל זה במחלה רצינית, אבל אם היתה מחלה קלה, ממתינים שיבריא ומלים אותו מיד [ב].
- גם תינוק שנולד בניתוח קיסרי, והוא בריא, מלים אותו ביום השמיני, אם לא חל בשבת [ג].
- נולד בין השמשות נימול בתשיעי ללידתו, אם לא חל בשבת. אם חל בשבת, דוחים עד למחרת [ד].
- בין השמשות הוא הזמן שבין השקיעה לצאת הכוכבים.
- אפילו אם הציבור התפללו ערבית לפני השקיעה, והילד נולד אחרי התפילה אבל לפני השקיעה, לא מתחשבים בתפילה של הציבור [ז].
ילד שהוא אדום או ירוק, ומי שבניו מתים מחמת מילה (סימן רסג)
- תינוק שנולד מהול, יש להטיף ממנו טיפת דם [ד].
- תינוק שמת בטרם מלו אותו, נוהגים למול אותו ללא ברכה. וקוראים לו שם לפני קבורתו [ה].
מי ראוי למול, ובמה מלין, וכיצד מלין (סימן רסד)
- אף שגם אישה וקטן כשרים למול, המנהג הוא לבחור מוהל איש וגדול [א].
- אין לבקש מגוי למול, אבל אם נעשתה המילה בידי גוי, התינוק נחשב מהול [א].
- תינוק שגוי מל אותו, לדעת המחבר, אין צורך להטיף ממנו דם, ולדעת הרמ”א צריך להטיף ממנו דם ברית [א].
- הרוצה למול, ילמד אצל מוהל מומחה וצדיק (כד).
- יש ארבעה שלבים במילה: א. מילה – חיתוך העורלה; ב. פריעה – חיתוך או הפשלה לאחור של קרום העור שתחת לעורלה, לצורך חישוף העטרה בקצה האיבר, המתחילה משפת הבליטה והשיפוע, עד סוף האיבר; ג. מציצה – למניעת סכנת הנימול; ד. חבישת הפצע [ג].
- תינוק שבוצעה בו מילה ללא פריעה, נחשב ערל כפי שהיה [ד].
- אם נותרו “ציצים” (נימי עור) המכסים את רוב העטרה, אפילו במקום אחד ממנה, הוולד עדיין ערל [ה].
סדר ברכת המילה, ודין מילה ביום התענית (סימן רסה)
- לפני המילה המוהל מברך את ברכת “על המילה”, ולאחריה, בין המילה לפריעה, יברך האב “להכניסו בבריתו של אברהם אבינו” [א]. ומיד אחריה, את ברכת “שהחיינו” [ז]. האשכנזים בחוץ לארץ לא נהגו לברך שהחיינו [ז]. חלק מקהילות הספרדים נוהגים לברך את ברכת “להכניסו” וברכת “שהחיינו” לפני שהמוהל מברך על המילה. אם שינו, אין זה מעכב, כי כל המנהגים טובים (ב).
- בעת הברכות, צריכים האב והמוהל לעמוד [א].
- אם האב לא נמצא, נוהגים שהסנדק המחזיק את התינוק מברך, והוא יברך כשהוא יושב (א).
- נוהגים שכל הציבור עומדים בזמן המילה [א].
- מיד אחרי ברכת האב, מברך הציבור את האב ומאחל לו: “כשם שהכנסתו לברית, כך יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים” [א].
- רבים מהספרדים אומרים כאן י”ג מידות של רחמים (י).
- אחרי המילה, מכבדים אחד מן הציבור לברך “בורא פרי הגפן”, ו”כורת הברית”. ולאחר מכן מברך את התינוק, וקורא לו שם [א].
- יש נוהגים שהמברך שותה לפני ברכת התינוק ונתינת שם, ויש שותים בסוף.
- בהרבה מקומות נהגו גם לברך על הדס [א].
- אם אבי הבן מל את בנו, יברך “למול את הבן”. אמנם האשכנזים נהגו שגם אב המל את בנו מברך “על המילה”.
- אב המל את בנו יברך את שתי הברכות לפני המילה, ומקדים את ברכת “למול את בנו” לפני ברכת “להכניסו”. והנוהגים לברך ברכת להכניסו לפני ברכת המילה, כך יעשו גם כשהאב מל את בנו [ג].
- כשמטיפים דם ברית, אין מברכים [ג].
- ביום כיפור ובתשעה באב, לא מברכים על הכוס [ד].
- בתשעה באב, לא מברכים על ההדס [ד].
- בשאר צומות, אם היולדת נוכחת בברית, מברכים על הכוס, והיא תשתה [ד].
- למנהג אשכנז, מברכים על כוס בכל הצומות, וכשהיולדת לא יכולה לשתות, ישתה קטן ששמע את הברכות. אם אין קטן, נותנים מעט מן היין לתינוק [ד].
- אם אפשר, מכנסים מנין אנשים למילה [ו].
- אין צריך לכסות את ערות הקטן בעת הברכה, אבל נוהגים לנקות את צואתו [ח].
- אבי הבן ממנה את המוהל כשלוחו [ט].
- נוהגים לשים את העורלה בעפר וחול, ובשבת, צריך להכינו לפני כן [י].
- נוהגים להניח את התינוק על כסא ולומר “זה כסא של אליהו מלאך הברית” [יא].
- המחזיק את התינוק בזמן המילה נקרא “סנדק”, וזכות גדולה היא לקיים מצוה זו [יא].
- רבים נוהגים שלא לכבד אדם בסנדקאות ליותר מבן אחד [יא].
- נהגו לעשות סעודת מצוה אחרי הברית, והיא נחשבת סעודת מצוה [יב].
- בית הכנסת שנערכת בו ברית מילה, אין אומרים בו תחינות (תחנון), ואם הוא יום תענית, אומרים את הסליחות המיוחדות ליום התענית [יג].
סדר הברית בקצרה
- מביאים את התינוק, ומוסרים אותו לאב.
- המוהל מושיב את התינוק על כיסא, ואומר: “זה הכיסא של אליהו הנביא מלאך הברית”.
- האב ממנה את המוהל כשליח.
- הסנדק יושב על הכיסא, ומניחים עליו את התינוק.
- המנהג הוא, שהאב אומר פסוקים, כמובא בסידורים.
- לפי מנהג אשכנז, ולחלק מהספרדים, המוהל מברך על המילה, ואחר שמל, בין המילה לפריעה, האב מברך שתי ברכות: להכניסו ושהחיינו.
- לפי מנהג הספרדים, האב מברך “להכניסו” ו”שהחיינו”. וגם המוהל, לפני שימול, מברך “על המילה”.
- ומל ופורע ומוצץ.
- אחר ברכות האב ולפני ברכת המוהל, אומר הקהל “כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה לחופה ולמעשים טובים”.
- רבים מהספרדים אומרים כאן י”ג מידות של רחמים.
- אחר המילה מברכים על היין “בורא פרי הגפן”, ויש לוקחים הדס ומברכים עליו. אז מברכים את ברכת “אשר קידש ידיד מבטן”, ומברכים את התינוק וקוראים לו שם.
- יש שותים מן היין בסוף כל הברכות, ויש שותים אותו מיד לאחר ברכת “אשר קידש”.
- ויושבים לסעודת מצוה.
איזה מילה דוחה שבת ויום טוב (סימן רסו)
- מילה המתקיימת בזמנה, כלומר ביום השמיני, דוחה שבת ויום טוב [ב].
- לא רק המילה עצמה, אלא כל טיפול הכרחי לרפואת התינוק, גם אם נעשה לאחר המילה, דוחה שבת [ב].
- הכנת המילה, כגון הבאת סכין למקום המילה, אינה דוחה שבת ויום טוב [ב].
- תינוק שנולד בבין השמשות, אין מלים אותו בשמיני, אלא רק למחרת. כגון: אם נולד בבין השמשות שבין יום שלישי לרביעי, מלים אותו ביום רביעי [ח].
- מילה שנדחית, אינה דוחה שבת ויום טוב, ואף לא יום טוב שני של גלויות [ב].
- תינוק שנולד בבין השמשות שבין שישי לשבת, אין מילתו דוחה שבת [ח].
- בין השמשות הוא פרק זמן של כ-20 דקות בין השקיעה ללילה [ט].
- בקיץ, כיוון שהימים ארוכים, צריך להוסיף ולחשב לפי שעות זמניות. וכל זה, לפי זמני ארץ ישראל. במקומות אחרים בעולם, צריך לחשב לפי המציאות המקומית (מח).
- תינוק שנולד בניתוח קיסרי, אין מילתו דוחה שבת ויום טוב [י].
- נולד מהול, אין הטפת דם ברית דוחה שבת ויום טוב [י].
הלכות ברית מילה
סימן ר”ס – מצות עשה למול את בנו
סימן רס”א – דין אם לא מל האב את בנו
סימן רס”ב – זמן מילה לבריא, לחולה ולאנדרוגינוס
סימן רס”ג – ילד שהוא אדום או ירוק, ומי שבניו מתים מחמת מילה
סימן רס”ד – מי ראוי למול, ובמה מלין, וכיצד מלין
סימן רס”ה – סדר ברכת המילה ודין מילה ביום התענית
