קיצורי הלכות בשר בחלב
שולחן ערוך כפשוטו יורה דעה
קיצורי ההלכות המעשיות שבשו”ע וברמ”א סימנים פ”ז עד צ”ז
הרב שאול דוד בוצ’קו
בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.
בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].
הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.
הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.
דין באיזו בשר נוהג דין בשר בחלב, והיאך נקרא בשול שלא ללוש עיסה בחלב (סימן פז)
- מן התורה, אסור לבשל ולאכול או ליהנות מבשר שבושל עם חלב [א].
- חכמים אסרו כל תערובת בשר וחלב, גם שלא בדרך בישול. ואם התערבו, הרי הם אסורים באכילה, אבל אין התערובת נאסרת בהנאה [א].
- האיסור מן התורה הוא רק בבהמה כשרה, עם חלב של בהמה כשרה [ג].
- מותר לבשל בשר בהמה טמאה, עם חלב של בהמה טהורה. או בשר בהמה טהורה, עם חלב של בהמה לא כשרה [ג]. לרמ”א, אסור לבשלם יחד. אבל אם בשלם, מותרים בהנאה [ד].
- מותר לבשל בשר חיה ועוף, עם חלב בהמה טהורה. והתבשיל מותר בהנאה, אבל מדרבנן, אסור באכילה.
- אפילו לרמ”א, מותר לבשל עוף בחלב. ואם נתבשל, אסור לאכול, ומותר בהנאה [א].
- מותר לבשל בשר דג עם חלב, ולאוכלו [ג].
שלא להעלות בשר על השלחן, כשאוכלין גבינה (סימן פח)
- שני אנשים המכירים זה את זה, אסור שיאכלו באותו שולחן, בשר וחלב. ואפילו בשר חיה ועוף, אלא אם כן עשו איזה סימן היכר, שיזכיר להם, שלא לערבב בין התבשילים [א].
- כשאינם מכירים זה את זה, אין איסור [ב].
שלא לאכול גבינה אחר בשר (סימן פט)
- לאחר אכילת בשר או עוף, יש להמתין שש שעות, בטרם ייאכל מאכל חלבי [א].
- יש נוהגים להמתין רק קצת יותר מחמש וחצי שעות, ויש ממתינים קצת יותר מחמש שעות (ב).
- הרמ”א הביא דעה, שדי בהמתנה בת שעה אחת בלבד [א].
- למעשה, אשכנזים רבים נוהגים להמתין שלוש שעות (י).
- חולה שצריך לאכול חלב, אחר אכילת בשר, יכול להמתין שעה אחת בלבד (י).
- אחר אכילת גבינה, מותר לאכול בשר, אבל צריך לקנח תחילה את הפה. ואם נגעו ידיו בגבינה, יש לרחצם [ב].
- למנהג אשכנז, יש להמתין אחר אכילת גבינה קשה, כשם שממתינים לאחר אכילת בשר [ב].
- גבינה קשה היא גבינה שהתיישנה כחצי שנה, שהיא ממש קשה (כא).
- אין להניח גבינה ובשר על אותה מפה [ד]. ואם אוכלים אותם על צלחות נפרדות, מותר (לח).
- אסור לחתוך גבינה, בסכין שחותכים בו בשר [ד].
- ככלל, צריך להפריד בין הכלים המיועדים למאכלים בשריים, לכלים המיועדים למאכלים חלביים. ואם טעו בדיעבד, המאכלים מותרים (לט).
דיני כְּחָל (סימן צ)
- חלב בהמה שחוטה אסור לאוכלו, מדרבנן, עם בשר [א].
- על כן אסרו חכמים לאכול את הכחל, מפאת החלב הכנוס ובלוע בתוכו [א].
- אמנם לאחר שקרעו אותו, והוציאו את כל החלב שבו, מותר לבשלו ולאוכלו [א].
דין בשר וחלב שנתערבו (סימן צא)
- חכמים אסרו כל ערבוב של בשר עם חלב או גבינה.
- נזכיר כמה מושגים, בדיני בישול. ‘כלי ראשון’, ‘עירוי כלי ראשון’, ו’כלי שני’.
- כלי ראשון: הוא כלי, העומד על האש. יש כוח בתבשיל שבתוכו, לבשל מאכל המוכנס אליו. גם לאחר הסרת הקדירה מן האש, החום גדול כל כך, כי דפנותיו חמים מאד, ועדיין יש בו כוח בישול.
- עירוי מכלי ראשון: שפיכת תבשיל או נוזל מכלי ראשון, על מאכל צונן. חום העירוי אינו דומה לחומו של כלי ראשון. ויכולתו לבשל את המאכל, עליו הוא נשפך, מוגבלת יותר.
- כלי שני: תבשיל מכלי ראשון, שהועבר לכלי שלא עמד על האש. חומו של תבשיל זה, מועטת אף יותר מן העירוי, ואין בו כח לבשל, הלכך דינו כצונן.
- בשר וגבינה צוננים, שנגעו זה בזה, צריך להדיח את מקום המגע [א].
- בשר צונן שנפל לתוך חלב צונן, מדיח את הבשר. והחלב, כולו מותר. כי טעם הבשר, התבטל בתוך החלב [ד].
- צריך להיזהר לבל יגע הלחם בבשר, כדי שלא יבוא לאוכלו עם גבינה. וכן להיפך, שלא יגע בגבינה, כדי שלא יבוא לאוכלו עם בשר [ג].
- בשר צונן שנפל לתוך חלב רותח, גם הבשר וגם החלב אסורים (אם אין אחד מהם גדול ממשנהו יותר מ-60, כי אז המועט אסור, והגדול מותר) [ד].
- בשר רותח שנפל לתוך חלב צונן, צריך לקלוף את הבשר, בכל מקום שנגע בחלב. והחלב מותר (כי אי אפשר לקולפו, והבשר המועט שבא במגע עם החלב, לא נתן טעם בחלב) [ד].
- כאמור, כל תערובת בשר בחלב אסורה, אפילו בצונן. ואם שהה בשר בתוך חלב למשך 24 שעות, הרי הוא “כבוּשׁ בחלב”. וכן אם שהה בציר מלוח, אפילו לזמן קצר. לא די בהדחתו, אלא כולו נאסר באכילה, מדרבנן. אבל מותר בהנאה [ח].
דיני אם נפל חלב לקדירה של בשר (סימן צב)
- טעם כעיקר: איסור שנתן טעם להיתר, או בשר שנתן טעם לחלב, או חלב שנתן טעם בבשר, הרי זו תערובת אסורה. והאוכל אותה, עובר על איסור. עקרון זה נקרא “טעם כעיקר מן התורה”. למעשה, אין אנו סומכים על טעימת התערובת, אלא צריך תמיד 60 פעמים מן ההיתר, יותר מן האיסור, ואז מניחים שהאיסור אינו נותן טעם [א].
- ביטול ברוב: בתערובת של איסור והיתר שטעמיהם שווים. מן התורה, אם יש רוב היתר, הכל מותר. אבל חכמים קבעו, שההיתר צריך להיות 60 פעמים יותר מן האיסור, ואז הכל מותר. [ב].
- חתיכה עצמה נעשית נבלה – בבשר בחלב: בשר שקיבל טעם חלב ונאסר, נעשתה החתיכה כולה איסור, ואם בושלה בתבשיל בשרי, התבשיל אסור. אלא אם כן היה בו 60 פעמים, כנגד החתיכה כולה. ולא די ב-60 כנגד החלב, הבלוע בחתיכה [ג].
- חתיכה עצמה נעשית נבלה – בשאר איסורים: תבשיל כשר שנאסר לאחר שנפל איסור אל תוכו, ונתן בו טעם, אין צריך 60 אלא כנגד הבלוע בו, ולא כנגד כל התבשיל. למנהג אשכנז, גם בשאר איסורים אומרים חתיכה נעשית נבלה, וצריך 60 כנגד כל התבשיל [ד].
- לדעת השולחן ערוך, אם נפלה טיפת חלב על דפנות הקדירה מבחוץ, אם מיקומה הוא כנגד התבשיל, הכל מותר, כי הטיפה התבטלה בתבשיל. אמנם בזמננו, הואיל והטיפות אינן עוברות מצד לצד, מן הראוי להכשיר את הקדירה. וכן אם נפלה הטיפה שלא כנגד התבשיל, מן הראוי להכשיר את הקדירה [ה].
קדירה שבִּשל בה בשר לא יבשל בה חלב (סימן צג)
- נותן טעם לפגם: איסור שאינו משביח את התבשיל, אלא פוגם אותו, אף שהוא עדיין אכיל, אינו אוסרו [הק].
- נבלע איסור בקדירה, וחלפו 24 שעות מהבליעה, הרי הוא פוגם את התבשיל שיתבשל בה [הק].
- אסור לבשל תבשיל חלבי, בקדירה בשרית. ובדיעבד, אם בישל בטרם חלפו 24 שעות, התבשיל נאסר. אבל אם חלפו כבר 24 שעות, התבשיל מותר. אבל הקדירה, צריכה הכשרה [א].
- לכתחילה, חובה להקצות קדירה נפרדת לבשר, ואחרת לחלב. רק בדיעבד, אם בישלו בה כעבור 24 שעות, התבשיל יהא מותר. אך הקדירה, כאמור, נאסרת [א].
דין התוחב כף חולבת בקדירה של בשר (סימן צד)
- בזמנם, היו דפנות הכלים שבישלו בהם תבשילים, בולעים קצת מן התבשיל [הק].
- כפי שהם בולעים, ככה הם פולטים [הק].
- הטעם הנפלט בתוך 24 שעות מוגדר, “טעם משובח”. והנפלט לאחר 24 שעות גדרו, “טעם פגום” [הק].
- על כן, המכניס כף חלבית, שבלעה חלב בתוך 24 שעות, לתוך תבשיל בשרי רותח, הוא פולט חלב, העלול לתת טעם משובח לבשר [א].
- אין דרך לדעת, כמה פלטה או בלעה כף זו.
- כדי להוציא מידי כל ספק, יש לאמוד את כמות התבשיל כנגד הכף כולה. אם אין בתבשיל 60 פעמים, כנגד הכף החלבית, התבשיל כולו נאסר. והכף כמו גם הקדירה, צריכים הכשרה [א].
- אם יש בתבשיל זה 60, כנגד הכף כולה, התבשיל והקדירה מותרים, והכף צריכה הכשרה [ג].
- אף שהכלים של ימינו בולעים כמות מזערית בלבד, וגם כמעט אינם פולטים דבר, ההנהגה המקובלת היא, להמשיך לנהוג כמו בעבר.
דגים וביצה שנתבשלו בקדירה של בשר אם מותר לאכלן עם גבינה (סימן צה)
- נותן טעם בר נותן טעם: קדירה שבישלו בתוכה בשר, ובטרם חלפו 24 שעות, בישלו בה מאכל נֵיטְרָלִי, כגון ירקות. טעם הבשר הבלוע בה, נפלט ונספג בירקות. אמנם הוא נחלש פעמיים. ראשית, בעת בליעתו בדופני הסיר. שנית, כאשר נפלט ונספג בירקות. נמצא, כי טעמו קלוש מאד. לכן מותר איפה, לאכול ירקות אלה עם חלב. כי הטעם הבשרי קלוש כל כך, ואין בכוחו לחולל איסור בשר בחלב. זה מנהג ספרד [א].
- לדעת הרמ”א, אסור לכתחילה לערבב ירקות אלו אם חלב, וזהו מנהג אשכנז. אמנם אם בדיעבד ערבבם עם חלב, התבשיל מותר [ב].
- לדעתו מותר גם להניח ירקות על כלים חלביים. ולא אסר לכתחילה אלא לערבבם ממש עם חלב [ב].
- אם הקדירה אינה בת יומא, גם לרמ”א מותר לאכול ירקות אלה עם חלב [ב].
- אם אין לאדם כלים חלביים, מותר לבשל לכתחילה, מאכלים שאינם בשריים בכלי זה, כדי לערבבם אחר כך עם חלב [הערה 4].
- גם לרמ”א שהחמיר, האוכל מאכלים אלה, אינו נעשה בשרי, ואינו צריך להמתין לפני אכילת מאכלים חלביים [ב].
- אין להדיח כלים חלביים עם כלים בשריים, במים חמים יחד, באותו כיור. אבל זה אחר זה, מותר [ג].
- מותר להשתמש במדיח כלים אחד לחלבי ולבשרי. ומן הראוי, להדיחם בזה אחר זה, ולא ביחד. ואם הדיחם יחד, הכלים מותרים (כט).
- לכתחילה, יש להימנע מהנחת תבשיל חלבי, סמוך למלח, אם שניהם מגולים. שמא יפול מן החלב, אל המלח, ולא ישים לב. וישתמש במלח זה, לתבשיל בשרי. אבל בדיעבד, המלח מותר לכל שימוש [ה].
- מותר ליתן מאכלים בשריים וחלביים, זה על יד זה [ו]. אמנם למנהג אשכנז, אם יש מקום פנוי, טוב להיזהר לכתחילה, שלא לעשות כן. ואם האחד מכוסה, לא נדרשת זהירות זו, אפילו לכתחילה [ג].
דין מאכל חריף שנחתך בסכין של בשר (סימן צו)
- סימן זה דן לגבי ההחמרה בדינים, כשהמאכל האסור, הוא דבר חריף [הק].
- לדעת המחבר, אם המאכל חריף, לא ניתנה ההקלה של “נותן טעם בר נותן טעם” [הק].
- לדעת הרמ”א, מלבד הסרת קולא זו, החריף גם הופך טעם פגום בלוע, לטעם משובח [הק].
- על כן צנון או סלק, שהם דברים חריפים, אם נחתכו בסכין בשרית, צריך להסיר מהם שכבה בעובי אצבע, במקום החתך. ורק אז, מותר לאוכלם עם חלב [א].
- למחבר, נאמר דין זה דווקא אם בלע הסכין טעם בשר, בתוך 24 שעות אחרונות [א].
- לרמ”א, הוא נאמר, אפילו אם כבר חלפו 24 שעות, מעת בליעת הבשר [ג].
- במקרה בו טעם את הצנון, ונודע כי אין בו טעם בשר, מותר לאוכלו עם חלב [א].
- אף שנזכר בהלכה צנון, הוא הדין דברים חריפים נוספים, כגון בצלים, שומים, כרישין, ודג מלוח מאד [ב].
- חתך קישואים או שאר ירקות שאינם חריפים, בסכין בשרית שלא קינחוה יפה, צריך לגרד מהירק את מקום החתך, ומותר לאוכלו עם חלב [ה].
- במאכלים תעשייתיים, אין לחשוש לפליטה של איסור, אפילו במאכלים חריפים, ואפילו לרמ”א. כי דרכם לייחד כלים שונים, לכל דבר נפרד [ד].
שלא ללוש עיסה בחלב (סימן צז)
- יש מאכלים שמותרים באכילה מן הדין, אבל חכמים אסרום, מחשש שיבואו לאכילת בשר בחלב [הק].
- אין ללוש עיסה בחלב, שמא ייאכל הלחם, עם מאכל בשרי [א].
- אם מדובר בכמות קטנה, שנאכלת מיד, ולא נשארת לארוחה אחרת, מותר [א].
- אם יש סימון על המאפה, המבהיר שהוא חלבי, כגון צורה מיוחדת, או מדבקה עם המילה “חלבי”, מותר [א].
- אין לאפות מאפה בתבנית שמרחו בה שומן בשרי, מלבד אם יסמנו עליו שהוא בשרי [ב].
- אין לאפות מאפה בתנור, בשעה שצולים בתוכו בשר. אלא אם כן, היה אחד מהם מכוסה [ג].
הלכות בשר בחלב
סימן פ”ז – דין באיזה בשר נוהג דין בשר בחלב, והיאך נקרא בשול
סימן פ”ח – שלא להעלות בשר על השולחן כשאוכלים גבינה
סימן פ”ט – שלא לאכול גבינה אחר בשר
סימן צ’ – דיני כְּחָל (בשר עטיני פרה)
סימן צ”א – דין בשר וחלב שנתערבו
סימן צ”ב – דיני אם נפל חלב לקדירה של בשר
סימן צ”ג – קדירה שבִּשל בה בשר לא יבשל בה חלב
סימן צ”ד – דין התוחב כף חולבת בקדירה של בשר
סימן צ”ה – דגים וביצה שנתבשלו בקדירה של בשר אם מותר לאכלן עם גבינה
