קיצורי הלכות תערובות
שולחן ערוך כפשוטו יורה דעה
קיצורי ההלכות המעשיות שבשו”ע וברמ”א סימנים צ”ח עד קי”א
הרב שאול דוד בוצ’קו
בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.
בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].
הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.
הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.
דין איסור שנתערב בהיתר ואופן ביטולו (סימן צח)
- איסור שהתערב עם היתר ונתן בו טעם, אוסרו מן התורה. דין זה נקרא “טעם כעיקר” [הק].
- כאשר יש בהיתר 60 פעמים יותר מן האיסור, אנו מניחים, שההיתר לא קיבל טעם, ולא נאסר [א].
- אם התערבו איסור והיתר, שטעמם שווה, זה בזה, האיסור בטל ברוב מן התורה, על פי הכלל (שמות כג) “אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת”. אמנם חכמים לא התירו אלא, כשיש בהיתר 60 פעמים יותר מן האיסור [א].
- התערבו מין במינו, ואי אפשר לדעת אם יש בהיתר יותר משישים או פחות, אבל ידוע שיש רוב היתר, התערובת מותרת, על פי הכלל “ספק דרבנן לקולא” [ב].
- יש לסייג, כי ניתן להקל בזה מפאת ספק דרבנן, רק אם נשפך חלק מן התבשיל, לאחר שהתערבו האיסור וההיתר, הואיל ולא ניתן עוד להעריך את כמות ההיתר. אבל אין להקל מפאת ספק דרבנן בכל נפילה של איסור להיתר, אף אם לא נודעה כמותו היחסית, כדי שלא יבואו לזלזל באיסור דרבנן [ג].
- איסור שנפל לתוך היתר, והוציאו אותו, אין להתיר אלא אם יש 60 כנגד כל החתיכה, כי בלתי אפשרי להעריך, כמה נפלט ממנה אל התבשיל [ד].
- כלים של זמנם, היו בולעים חלק מן המתבשל בתוכם, ופולטים את בליעתם, לתבשיל אחר שנתבשל בהם. ואם בלעו הכלים איסור, תאסור פליטתם את שיבושל בהם, וצריך 60 כנגד הכלי שלא בלע, כי לא יודעים כמה איסור פלט [ה].
- טעם של איסור שאינו משביח את ההיתר, אלא פוגמו, אינו אוסר [ה].
- פליטת הכלי בחלוף 24 שעות מעת הבליעה, טעמה פגום, והמתבשל בתוכו לא נאסר [ה].
דין העצמות אם מצטרפין לבטל איסור, ושלא לבטל איסור לכתחלה (סימן צט)
- עור ועצמות וגידים של נבלה או של כל בעל חי אסור, הואיל ואינם ראויים לאכילה, אינם אסורים. ואם נפלו לתבשיל כשר, אינם אוסרים אותו [א].
- יש פוסקים שהתירו את הג’לטין, על פי הלכה זו (א).
- חתיכת היתר שבלעה איסור ונאסרה, ונפלה לתבשיל, צריך 60 רק כנגד הבלוע בה. והחתיכה עצמה, גם היא מצטרפת ל-60, למנהג הספרדים. אבל לפי האשכנזים, צריך 60 כנגד כל החתיכה [ג].
- אין לבטל איסור. ואם נפל איסור בהיתר ואסר אותו, אין להוסיף היתר כדי לבטלו [ה].
- איסור דרבנן שנפל (שלא בכוונה), ואסר את התבשיל, מותר להוסיף לתוכו היתר, כדי לבטל את האיסור. אמנם לפי מנהג אשכנז, אסור לעשות כן גם באיסור דרבנן [ו].
- איסור שנפל בהיתר ולא אסרו, כי היה בו פחות מ 1/60, ואחר כך התווסף איסור בתערובת זו, אם אין 60 בסך הכל, התבשיל אסור [ו].
בריה אפילו באלף לא בטיל (סימן ק)
- תבשיל היתר שנפל אל תוכו בעל חי שלם האסור באכילה, כגון נמלה, נאסר אף אם גודל הבריה הוא פחות מ-1/60. דין זה נקרא “בריה אינה בטילה”, והוא מדרבנן [א].
- הבריה אינה אוסרת במשהו, אלא אם היא שלימה. ואסורה מתחילת בריאתה, כגון נמלה. להוציא נבילה [א].
- הוכרה הבריה בתוך התערובת, והוצאה מתוכה, אין פליטתה מוגדרת בריה, ובטלה בשישים [ב].
- ירקות שמצויות בהם חרקים או תולעים, חייבים בבדיקה לפני בישולם. ואם נמצאו בתבשיל שלושה תולעים, אחר הבישול, חזקה שלא בדקו יפה, על כן התבשיל כולו אסור [ד].
דין חתיכה הראויה להתכבד (סימן קא)
- “חתיכה הראויה להתכבד”. כלומר, חתיכת מאכל חשוב, שמפאת גודלה וטיבה, ראוי לכבד בה אורח, אינה בטלה בשישים, וזו חומרה של חכמים [א].
- דין חתיכה הראויה להתכבד חל על חתיכה האסורה מפאת עצמה, ולא על זו שאסורה בגלל שבלעה איסור [ב].
- ספק אם החתיכה נחשבת ראויה להתכבד או לא, יש להקל בה כבכל ספק דרבנן [א].
- חתיכה הראויה להתכבד שנחתכה או נקצצה, אינה אוסרת בפחות משישים [ו].
דין דבר שיש לו מתירין (סימן קב)
- דבר שיש לו מתירין הוא דבר שעכשיו אסור, ובהמשך ייהפך להיתר. כגון טבל, שאפשר להפריש עליו תרומות ומעשרות, ולהתירו באכילה.
- דבר שיש לו מתירין, אינו בטל, וזה איסור דרבנן{א}.
- אפילו ספק דבר שיש לו מתירין, אינו בטל [א].
- דבר שהיתרו תלוי בטרחה רבה, אינו נחשב דבר שיש לו מתירין [ב].
- כלי שנאסר והתערב עם אחרים, אינו נחשב דבר שיש לו מתירין ובטל [ג].
- דבר שיתקלקל עד שיבוא היתרו, אינו נחשב דבר שיש לו מתירין [ד].
דין נותן טעם לפגם (סימן קג)
- המושג “נותן טעם לפגם” פירושו, מאכל איסור שאינו ראוי למאכל, ונפל להיתר ופגם את טעמו [הק].
- כל דבר שטעמו פגום, אינו אוסר תערובתו [א].
- פגם זה אין צריך שיפגום לגמרי, עד שיהא קָץ לאכלו. אלא אפילו פוגם קצת, אינו אוסר תערובתו [ב].
- בריה אם נפגמה לפני שהתערבה, בטלה בתערובת. אמנם אם לא נפגמה, אלא זה שרץ שבני אדם לא אוכלים, אינה בטלה [א].
- טעם איסור הבלוע בכלי, נפגם לאחר 24 שעות, ואינו אוסר [ה].
דין איסור שנפל לתוך היתר (סימן קה)
- להבנת הסימן, נחוץ להסביר אי אלו מושגים.
- כלי ראשון – פירושו, תבשיל העומד על האש, או שהורד מן האש, אבל עדיין חם מאוד [הק].
- כלי שני – פירושו, כלי שהועבר אליו תבשיל, מן הכלי בו התבשל [הק].
- עירוי כלי ראשון – פירושו מזיגה מכלי ראשון, על גבי מאכל הנמצא בכלי אחר [הק].
דינם של איסור והיתר שנגעו זה בזה, משתנה לפי המציאויות השונות:
- נאסר כולו [הק].
- נאסר כדי נטילה – נדרשת הסרת שכבה בת 2 ס”מ מן ההיתר, במקום מגע האיסור [הק].
- נאסר כדי קליפה – די בהסרת שכבה דקה, במקום המגע [הק].
- נדרשת הדחה – די ברחיצת מקום הנגיעה [הק].
דין כבוש כמבושל
- איסור שֶׁנִּשְׁרָה עם היתר מעת לעת בצונן, נקרא כָּבוּשׁ, והרי הוא כמבושל ונאסר כולו. אבל בפחות מזה, די בהדחה [א].
- אם האיסור כבוש בתוך ציר או בתוך חומץ, ושהה בתוכו כמה דקות, נאסר כולו; ובפחות משיעור זה, לא נאסר אלא כדי קליפה [א].
דיני כלי ראשון, כלי שני ועירוי מכלי ראשון
- איסור שנפל לתבשיל שעל האש, או כזה שהורד מן האש ועדיין חם מאוד, אוסר את כולו (אם אין בהיתר 60 כנגד האיסור), בדומה לזה, היתר שנפל לתוך תבשיל אסור, נאסר כולו [ב].
- כלי שני נחשב מעיקר הדין כצונן. הלכך היתר שנפל לכלי שני של איסור, אינו נאסר אלא צריך הדחה. ולכתחילה, אם אין זה שעת הדחק, אוסר כדי קליפה [ב].
- תבשיל בכלי שני, שנפל אל תוכו איסור, אינו נאסר. ולכתחילה, אם אין זה שעת הדחק, צריך 60 כנגד עובי “כדי קליפה” [ב].
- היתר חם שנפל לתוך איסור צונן, אינו אסור אלא כדי קליפה [ג].
- נפל איסור חם לתוך תבשיל צונן, אם יש 60 כנגד הקליפה, הכל מותר [ג].
דיני צליה
- איסור שנפל על צלי, אוסרו כדי נטילה [ד].
- אם מדובר באיסור או היתר שמנוניים, הכל נאסר [ה].
- למנהג אשכנז צריך שישים, גם אם לא ידוע שיש שומניות מרובה, וגם אם יש שישים, ההיתר נאסר כדי נטילה [ה].
- כאשר האחד מהם צונן והוא למטה, לא יאסר ההיתר אלא כדי קליפה. ואם החם למטה, ההיתר נאסר כולו, בין אם הוא למטה, ובין אם הוא נפל על האיסור, הכל אסור. דין זה נקרא “תתאה גבר” [ו].
מליח כרותח
- דבר מלוח שיש בו ריבוי מלח, ואינו נאכל ללא שטיפה, נחשב כחם. ואם נגע איסור מלוח בהיתר, הוא אוסר את ההיתר כדי קליפה. ואם הוא שומני, ייאסר ההיתר כדי נטילה. ובמקרה שהאיסור הוא חֵלֶב, כלומר שכולו שומן, ייאסר ההיתר כולו, אם אין בו שישים [ט].
- אין לייצר גבינה מלוחה, בכלים שבלעו איסור. אמנם בדיעבד, לא חל איסור על גבינות אלה, כי למרות הגדרת המלוח כמאכל חם, אין חומו רב כל כך, שמפליט את האיסור הבלוע בכלי [יב].
- מלח או תבלין המונחים בכלי בשרי, לא הפכו לבשריים, כי אין פליטה בדברים יבשים [יג].
דין היאך מבטלין בששים (סימן קו)
- חתיכה שבלעה איסור ונאסרה, ונפלה לתוך תבשיל היתר, למנהג ספרד די בשישים כנגד האיסור הבלוע בחתיכה, אבל החתיכה עצמה נשארת אסורה. ולמנהג אשכנז צריך שישים כנגד כל החתיכה, והחתיכה נותרת באיסורה גם לדעתם [א].
- איסור נוזלי שנפל לתוך תבשיל, שלא היה בו שישים ונאסר. ולאחר מכן התווסף עוד מן ההיתר, עד שנהיה שישים כנגד האיסור שהתערב, חזר התבשיל כולו להיתרו [א].
דין המבשל ביצה, ודבר מיאוס הנמצא בתבשיל (סימן קז)
- ביצה המתפתחת לאפרוח, אסורה באכילה מן התורה, ככל שרץ [א].
- ביצה אסורה המתבשלת עם חברותיה, מחדירה את טעמה בביצים האחרות, אם התבשלו יחד. ואין הקליפה מונעת את יציאת הטעם האסור [א].
- זבוב וכיוצא בו מדברים המאוסים, שנפשו של אדם קצה בהם, אם נמצא בתבשיל, זורקן והתבשיל מותר, כי אין פליטת דברים פגומים כמותם אוסרת [ב].
- אמנם אם לא נמצא הזבוב, התבשיל כולו נאסר, בגלל שבריה אינה בטלה (יג).
שלא לאפות היתר ואיסור בתנור אחד (סימן קח)
- אין לאפות או לצלות בתנור אחד, באותו זמן, בשר ותבשיל חלבי. ואם האחד מהם מכוסה, הדבר מותר [א].
- בדיעבד, אין לאסור [א].
- מנהג אשכנז להחמיר גם בדיעבד, כאשר האחד מהם מאכל חריף [א].
- כמו כן, אין לאפות בו זמנית לחם ובשר באותו תנור. אם בכל זאת נאפו יחד, אין לאכול את הלחם, עם מאכלי חלב [א].
- מותר להשתמש באותו תנור לבשרי ולחלבי, בזה אחר זה. ונכון להחמיר, שהאחד מהם יהיה מכוסה תמיד. בפרט אם צולים בתנור זה, מאכלים שומניים [א].
- גם במיקרוגל מותר להשתמש, בזה אחר זה, לחלבי ובשרי. ובלבד שהאחד מהם יהא תמיד מכוסה [א].
- רשאים המועסקים במקומות עבודה להשתמש בתנור או במיקרוגל, הנמצא במקום עבודתם. גם אם מועסקים אחרים משתמשים בהם למאכלים לא כשרים, ובתנאי שיכניסו את מאכלם כשהוא מונח בכלי סגור (כ).
- מותר להריח ריח של מאכל אסור, אבל הטעימה ממנו, אסורה [ה].
- מאכלים האסורים בהנאה, כגון ערלה וכלאי הכרם, אסור להריח את ניחוחם לשם הנאה [ז].
- אבל ריח ערלה או כלאי הכרם העולה מתוך שדה, ואינו מתכוון להריח, אינו אסור (מח).
דין יבש ביבש שנתערב (סימן קט)
- כתוב בתורה אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת (שמות כג, ב). מכאן למדנו במסורת[1], שגם בדיני איסור והיתר שהתערבו יחד, אם האיסור לא נבלל עם ההיתר, ולא נתן בו טעם, דינו להיות בטל ברוב. דין זה הוא דין תורה, וגם חכמים לא גזרו בזה [הק].
- אמנם כל זה דווקא, אם חתיכת האיסור אינה חתיכה חשובה, הראויה לכבד בה אורחים [א].
- מלבד זאת, אל לו לאדם אחד, לאכול את כל החתיכות, כי ודאי יאכל איסור [א].
- כמו כן, על אף שהאיסור התבטל, אין לבשל את החתיכות כולן יחד [ב].
- אבל מותר להוסיף חתיכות היתר נוספות, לפני בישולם, כדי לבטל את האיסור בשישים [ב].
דין ספק טריפות שאירע בבשר (סימן קי)
- דבר שבמנין אינו בטל: דברים חשובים מאוד, אינם בטלים.
- לפי המחבר, לא נכללו ב”דבר שבמנין” אלא דברים חשובים במיוחד, באותו מקום ובאותה עת. נמצא כי לדעתו, רוב הדברים אינם מוגדרים “דבר שבמנין” ובטלים [א]. ולפי הרמ”א, כל דבר שנמכר במניין, נחשב דבר חשוב, ואינו בטל. [א]
- דבר חשוב שהתערב בין אחרים, ומתוך הקבוצה הזו נפל אחד לתוך קבוצה שניה, הקבוצה השניה עדיין אסורה. ואם נפל אחד מהקבוצה השניה, לקבוצה שלישית, הקבוצה השלישית מותרת [ח].
- ספק דאורייתא לחומרא: פירושו, מעשה שיש ספק אם הוא אסור מן התורה, אסור לעשותו. לדעת המחבר, זהו איסור דרבנן. שגזרו כן, כדי שלא יבואו לזלזל באיסור תורה [הק].
- לדעת הרמ”א, ספק דאורייתא לחומרא, הוא מן התורה [הק].
- ספק דאורייתא לחומרא כשנקבע האיסור: אם יש שתי חתיכות, וידוע שאחת מהן ודאי אסורה, אסור לאוכלן מן התורה גם לדעת המחבר.
- אם יש חזקת איסור: כלומר נודעה חתיכה כאיסור, ויש ספק אם הותר איסורה, אסור מן התורה גם לדעת המחבר.
- ספק דרבנן לקולא: פירושו, מעשה שברור שאין בו איסור תורה, אבל יתכן שיש בו איסור דרבנן. מותר לעשותו, כי חכמים לא הטילו איסור, במצב של ספק [הק].
- ספק דרבנן לקולא: גם במקרה שקיימת חזקת איסור, וגם במקרה שיש לאיסור דרבנן זה עיקר מן התורה (פד).
- ספק ספיקא לקולא: אם יש שתי סיבות לחשוב שאין כאן איסור תורה, מותר לעשות מעשה זה [ט].
- למחבר, מקילים בספק ספיקא, גם אם נודע הספק הראשון, בטרם נולד הספק השני [ט].
- לרמ”א, אין להקל בספק ספיקא אלא כאשר נודעו שתי הספיקות בעת ובעונה אחת [ט].
- כָּל דְּפָרִישׁ מֵרֻבָּא פָּרִישׁ: דבר שנמצא ואוּתר, אלא שאין יודעים אם הוא מותר או לאו. אם מרבית הסיכויים (הסתברויות) מורים שהוא מותר, יש להתירו. אבל אם רוב הסיכויים שהוא אסור, הרי זה אסור מן התורה, כמו איסור ודאי. וזה דין תורה, שנלמד מהפסוק “אחרי רבים להטות”.
- דין כל דפריש מרובא פריש חל גם על חתיכה הראויה להתכבד, וגם על “דבר שבמנין” [ה].
- כל קבוע כמחצה על מחצה דמי: נרכש מאכל במקום מסוים, ולא ידוע אם המקום כשר אם לאו. או נשכח אם נרכש במקום המוכר מוצרים כשרים אם לאו, אסור לאוכלו, אפילו אם רוב המקומות כשרים. כי מחשיבים מקרה זה, כאילו יש בו ספק שקול. והאיסור לאכול, הוא איסור מן התורה [ג].
- בשר שנרכש באטליז, שהוא מקום קבוע, ולאחר הרכישה התברר שאחת הבהמות במקום היתה טריפה, הבשר שכבר נרכש מוגדר “פריש”, ומותר באכילה [ה].
- חתיכה של ספק שנאסרה מדין “כל קבוע כמחצה על מחצה, ואחר כך התערבה בין חתיכות היתר, הרי היא בטלה ברוב, לדעת המחבר, אפילו אם היא ראויה להתכבד. ולדעת הרמ”א, אינה בטלה [ד].
- תערובת שנאסרה בגלל חתיכה הראויה להתכבד, ולאחר מכן, אחת החתיכות יצאה מאליה, הרי היא מותרת, כדין “כל דפריש מרובא פריש”. אבל אם ארעה פרישתה לנגד עינינו, הרי היא אסורה [ו].
- נאכלה אחת מן החתיכות בשוגג, או אבדה מן העולם מאליה, יש להתיר את שאר החתיכות. ובלבד שייאכלו שתי חתיכות ביחד. מלבד זאת, אדם אחד אינו רשאי לאכול את כולם [ז].
- חתיכה של ספק, שהתערבה בין חתיכות היתר. אם הספק שלה היה רגיל, כגון שבאה מתערובת שתי חתיכות, האחת איסור והאחרת היתר, והתערבה בין חתיכות אחרות, לדעת מרן, התערובת מותרת. ולדעת רמ”א, אפשר להתיר את התערובת השנייה רק אם נודעו שתי הספקות בזמן אחד (כלומר, רק אם נודע הספק הראשון בעת שנודע הספק השני) [ד].
- ספק בגופו, כגון חתיכה שיש ספק אם היא טריפה או לא, למרן אינה בטלה. ולרמ”א היא יכולה להתבטל, אם נודעו שתי הספיקות ביחד. ואם נודע הספק הראשון לפני שהתערבה, אינה בטלה [ט].
דין כלים טריפות שנתערבו בכשרות (סימן קיא)
בסימן זה הובאו דוגמאות על העיקרון “ספק דרבנן לקולא”.
כגון, שתי קדירות, באחת נמצא תבשיל כשר. ובשנייה תבשיל לא כשר. ולפניהם שתי חתיכות, אחת של היתר, והשנייה של איסור. ידוע שאחת נפלה בקדירה אחת, ואחרת נפלה לקדירה שנייה, ולא יודעים אם האיסור נפל בקדירה הטריפה או בקדירה הכשרה. אם חתיכת האיסור היתה אסורה מן התורה, חוששים שחתיכת האיסור נפלה לקדירה הכשרה. אך אילו היתה אסורה מדרבנן, לא חוששים לאיסור, והקדירה הכשרה נשארת בהיתרה [א].
[1]. חולין יא, א.
הלכות תערובות
סימן צ”ח – דין איסור שנתערב בהיתר ואפן ביטולו
סימן צ”ט – דין העצמות אם מצטרפין לבטל איסור, ושלא לבטל איסור מלכתחילה
סימן ק’ – בריה אפילו באלף לא בטיל
סימן ק”א – דין חתיכה הראויה להתכבד
סימן ק”ב – דין דבר שיש לו מתירים
סימן ק”ד – דין עכבר שנמצא ביין או שכר
ק”ה – דין איסור שנפל לתוך היתר
סימן ק”ז – דין המבשל ביצה, ודבר מיאוס הנמצא בתבשיל
סימן ק”ח – שלא לאפות היתר ואיסור בתנור אחד
סימן ק”ט – דין יבש ביבש שנתערב
סימן ק”י – דין ספק טריפות שאירע בבשר
