סימן נ"ז

דין ברכו וענייתו, ובו ב' סעיפים.

אמירת "ברכו" פותחת את החלק השלישי של התפילה[1], שהוא קריאת שמע וברכותיה. "ברכו" נחשב לדבר שבקדושה, ואינו נאמר אלא בעשרה. באמירתו מתחבר כל הציבור לתפילה יחדיו, בכך שהחזן פונה לציבור שיברך את ה', והם נענים.

סעיף א

^אאומר שליח צבור: 'ברכו את ה' המבורך', ועונים אחריו: 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד', ^בוחוזר שליח צבור ואומר: 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד' (א). הגה: ונהגו שהשליח צבור מאריך בברכו, והקהל אומרים 'יתברך וישתבח' וכו' בעוד שהוא מאריך בברכו (ב) (טור).

^אברכות מ״ט ע"ב.  ^ברבנו יונה, והרא״ש בשם ר"י ברצלוני בשם רב סעדיה.  

• לעולם ועד – שליח הציבור חוזר ועונה כדי לא להוציא את עצמו מן הכלל.
• מאריך בברכו – מובא בראשוני אשכנז המנהג שבזמן ברכו משתתף הציבור בהקדשת ה' על ידי אמירת שלושה משפטים של קילוס לה' יתברך. וביארו האחרונים שהאמירה מתאפשרת כיוון שמנהגם היה ששליח הציבור מאריך בניגון "ברכו"[2]. הטור הביא שיש החולקים על מנהג זה, ונראה שטעמם הוא שאמירה זאת נחשבת ל"הפסק", משום שאין למנהג זה מקור בתלמוד; לכן נוהגים הספרדים שלא לאמרם (ולדעת הסוברים שיש לאמרם, הכל כלול בקילוס ה', ואין זה "הפסק"). כיום ברוב קהילות אשכנז שליח הציבור אינו מאריך בברכו, וממילא אי אפשר לאמרם, אלא יש לשמוע "ברכו" מהחזן, ולענות "ברוך ה' המבורך לעולם ועד".

סעיף ב

^גמקום שנהגו לצעוק על חבריהם בין קדיש וברכו ליוצר אור, או לדבר בצרכי רבים, טועים הם (ג). הגה: ועיין לעיל סוף סימן נ"ד.

^גספר המנהיג.

טועים – ראינו למעלה (בסימן נ"ד סעיף ג) שהקדיש מסיים את פסוקי דזמרה, וברכו פותח את ברכות קריאת שמע, ואין להפסיק ביניהם. ועיין שם (ס"ק ג) בדברינו על טעם הדבר. וקל וחומר שאין להפסיק בין ברכו ל"יוצר אור", שהלא כשאמר ברכו התחיל למעשה את ברכות קריאת שמע, כפי שראינו שם.

[1] כפי שראינו, החלק הראשון הוא אמירת התחינות שלפני ברוך שאמר, והחלק השני פסוקי דזמרה.

[2] ראה מג"א ס"ק ג' ומ"ב ס"ק ה.