סימן ק"ל – תפילת "ריבונו של עולם" שאומרים בשעת נשיאת כפים, ובו סעיף אחד

סעיף א

^אמאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא, ניקום קמי כהני בשעה שעולים לדוכן ונימא הכי (א): 'רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך' וכו' (ב), ויכוין דלסיים בהדי כהני, דעני צבורא אמן (ג); ואי לא (ד), לימא הכי: 'אדיר במרום שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום, יהי רצון שתשים עלינו שלום'. הגה: ובמקום שאין עולין לדוכן (ה), יאמר כל זה (ו) בשעה שהשליח צבור אומר 'שים שלום', ויסיים בהדי שליח צבור, שיענו הקהל אמן (רבנו יונה פ' הרואה).

^אברכות נ״ה ע"ב.

• ונימא הכי – בסעיף זה הביא המחבר את לשון הגמרא, ולכן הוא בארמית. תרגום המשפט עד לכאן (הערותינו בסוגריים): הרואה חלום ואינו יודע מה חלם (והדבר מטרידו. וכל שכן אם זוכר את החלום ומודאג ממנו), יקום לפני הכהנים בשעה שעולים לדוכן (כלומר: בעת ברכת כהנים), ויאמר כך…
• וחלומותי שלך וכו' – נוסח התפילה במלואה: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי שֶׁלָּךְ וַחֲלוֹמוֹתַי שֶׁלָּךְ. חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה הוּא. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱ-לֹהַי וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁיִּהְיוּ כָּל חֲלוֹמוֹתַי עָלַי וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה, בֵּין שֶׁחָלַמְתִּי עַל עַצְמִי וּבֵין שֶׁחָלַמְתִּי עַל אֲחֵרִים, וּבֵין שֶׁחָלְמוּ אֲחֵרִים עָלַי. אִם טוֹבִים הֵם – חַזְּקֵם וְאַמְּצֵם, וְיִתְקַיְּמוּ בִי וּבָהֶם כַּחֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק. וְאִם צְרִיכִים רְפוּאָה – רְפָאֵם כְּחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מֵחָלְיוֹ, וּכְמִרְיָם הַנְּבִיאָה מִצָּרַעְתָּהּ, וּכְנַעֲמָן מִצָּרַעְתּוֹ, וּכְמֵי מָרָה עַל יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ, וּכְמֵי יְרִחוֹ עַל יְדֵי אֱלִישָׁע. וּכְשֵׁם שֶׁהָפַכְתָּ אֶת קִלְלַת בִּלְעָם הָרָשָׁע מִקְּלָלָה לִבְרָכָה, כֵּן תַּהֲפוֹךְ כָּל חֲלוֹמוֹתַי עָלַי וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה, וְתִשְׁמְרֵנִי וּתְחָנֵּנִי וְתִרְצֵּנִי".

ואין באמירה זו הפסק או פחיתות כוונה בברכת כהנים, כי מתפלל כתקנת חז"ל.

• אמן – תרגום: ויכוון לסיים יחד עם הכהנים, כשעונים הציבור אמן. וכן מסיים במילה 'שלום', בסמיכות להמשך התפילה "שים שלום".
• ואי לא – אם לא סיים את תחינתו יחד עם הכהנים, אלא סיים לפני כן, יאמר גם את "אדיר במרום" – תחינה קצרה המסתיימת אף היא במילה "שלום". ברוב הסידורים לא נדפסה תחינה זו, כפי שלא נדפסה התפילה על החלומות, שהן אינן שייכות לנוסח הרגיל של ברכת כהנים. ויש שנהגו לומר תחינה זו לאחר ברכת הכהנים אף אם לא אמרו "ריבונו של עולם".
• שאין עולים לדוכן – בחוץ לארץ זו מציאות נפוצה, כיוון שמנהגם לשאת כפיים רק בתפילת מוסף של חג.
• כל זה – עוד נהגו בחוץ לארץ להאריך הרבה בברכת כהנים, בייחוד בסוף כל פסוק, ותוך כדי כך מתפלל כל הקהל תפילה זו, ואף מי שאינו נזקק להטבת חלום. ויש שנהגו לומר תפילה זו פעמיים, בסוף שני הפסוקים הראשונים של ברכת הכהנים, ובברכה האחרונה לומר במקומה תפילה על הפרנסה. ובארץ ישראל אין מתפללים תפילה זו אלא אם ברצונו להטיב חלום, ואומר את תפילת "ריבונו של עולם" פעם אחת.