שולחן ערוך כפשוטו

הלכות סוף התפילה

סימן קל"ג – דין ברכו בשבת, ובו סעיף אחד

סעיף א

אבשבת ויום טוב אין אומרים 'ברכו' אחר קדיש בתרא (א). הגה: אפילו במקום שנהגו לאומרו בימות החול, שמא לא היו יחידים בבית הכנסת כשאמרו 'ברכו' (ב), מכל מקום בשבת ויום טוב אין לאומרו, דהכל באין לבית הכנסת קודם 'ברכו' (ג) (ב"י בשם ריב"ש).

אתשובת הריב״ש.

 

  • אחר קדיש בתרא – אמירת ברכו בסוף התפילה למען המאחרים נקראת "פורס על שמע", והתבארה בסימן ס"ט.
  • כשאמרו 'ברכו' – הרמ"א רומז לכך שיש שאינם נוהגים לומר "ברכו" בסוף שחרית בימות החול, אלא אם כן יש שם אנשים שאיחרו לתפילה והפסידו "ברכו". ומכל מקום לא יאמרו "ברכו" בסוף תפילת מוסף, אפילו אם יש מאחרים.

קודם ברכו – כי אף אם המאחרים לא היו ב"ברכו" שלפני ברכות קריאת שמע, הם שמעו "ברכו" של קריאת התורה. ולמעשה, הבית יוסף הביא ראשונים הנוהגים לומר "ברכו" גם בשבת, וכן הביאו אחרונים בשם האר"י שהקדיש בסיום התפילה הוא דרגה אחרת של קדיש, ולא בא משום המאחרים בלבד. ולכן במנהג ספרד ובחלק מקהילות אשכנז יש שאומרים תמיד "ברכו" בסיום התפילה, על אף דברי המחבר והרמ"א.

דילוג לתוכן