אור היהדות - פרשת פקודי
תכלית המשכן — הויכוח בין משה ובצלאל
רש״י בפרשת פקודי (לח, כב) מביא חידוש, שמשה קרא את בצלאל למלאכת המשכן ע״פ צווי ה׳ באמרו "בצל א־ל היית". וכיוון אל האמת, כי משה אמר לו שיתחיל בעשיית הכלים, ואמר לו בצלאל: משה, אפשר אדם יעשה כלים ואח״כ יבנה בית? "מנהג עולם לעשות תחילה בית ואחר כך משים כלים בתוכו". והסכים משה לדעתו.
ואמרתי לבאר, כי כל אחד לדבר אחר נתכוין, לכל אחד היה סדר קדימויות אחר.
התורה: הדרך לדבקות בה׳
משה חשב, שעיקר תכלית ומטרת ה׳ בבניין הבית הוא להתקרב ולהתחבר אל ישראל כאמור: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" "ויקחו לי תרומה" כביכול, אותי אתם לוקחים. וידוע המשל של המלך שהיתה לו בת יחידה והשיאה לאיש, וביקש ממנו לייחד לו חדר כשיבוא לבקר את בתו היחידה שנפשו קשורה בנפשה. כן נתן הקב״ה את התורה לישראל ורצונו להתחבר אליה כשהיא ביד ישראל (ראה שמות רבה לג, א).
הקב״ה אמר "השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי" (ישעיה סו, א), אם כן תכלית הבית היא לקשר עצמו יותר ויותר לעם ישראל; בבית הזה ישרה שכינתו על ישראל, ובזאת תתרומם קרן ישראל כמאמר חז״ל: "במה תרום קרן ישראל? ב׳כי תשא׳" (בבא בתרא י,ב) כלומר במצוות מחצית השקל שהיא לעשיית המשכן.
מטרה זו רחוקה מעם ישראל, אחרי ההפסק וההתרחקות שנתהווה בין עם ישראל לה׳ על ידי מעשה העגל, דרוש איזה גשר או אמצעי שעל ידיו יוכל עם ישראל להשיג את המטרה הנעלה הזו. הגשר האמצעי הלא היא התורה, המכשירה את עם ישראל ומקרבת את לבו אל ה׳. אמר משה אחר מתן תורה (דברים ה, כה): "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי… כל הימים". לכן, אפוא, סדר הקדימות הוא לעשות את הארון והכלים ולתת בו את הלוחות, אחרי כן יבנה המשכן בו ישרה ה׳ את שכינתו, יתקרב אל עם ישראל.
האהבה: הדרך לקבלת התורה
אך דעת בצלאל היתה כי המשכן הוא הפרוזדור אל הטרקלין שהוא התורה. דרך הפרוזדור מגיעים אל הטרקלין.
מהי ההכשרה לקבלת התורה? איך אפשר להתקשר עמה לעולמים שנקיימה בכל עת ובכל שעה, בין ביום ובין בלילה, בימים הטובים לנו ובין בימי חושך וצרה?
על זאת נתנה לנו הגמרא עצה טובה: אמרו חז״ל כשבא הגר להלל וביקש ללמוד תורה על רגל אחת אמר לו: "דעלך סני לחברך לא תעביד — זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה, זיל גמור" (מה ששנאוי עליך אל תעשה לחברך, והשאר פירוש הוא, לך למד) כלומר, הדרך המוליכה לתורה היא קשה מאוד, ויש רק דרך אחת להגיע אליה והיא דרך מידת האהבה. אם תוכל לקבל עליך מידה זו, אז הדרך פתוחה לפניך, "ואידך פירושה זיל גמור!"
מטרת המשכן
במדרש (שמות רבה נא, ח) כתוב: בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי ב״אלה אלוקיך", ועכשיו שעשיתם את המשכן ב״אלה", אני מתרצה לכם, הוי "אלה פקודי המשכן". וקשה להבין כוונת המדרש, באיזה אופן אפשר למשכן לכפר על מעשה העגל.
ידוע פירושו של הגר״א למאמר חז״ל (יומא עב,ב): "אמר ר׳ יהושע בן לוי מאי דכתיב (דברים ד, מד) ׳וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל׳, זכה — נעשית לו סם חיים, לא זכה — נעשית לו סם מיתה". וקשה, איך אפשר שאותה תרופה תהיה גם סם המוות?
מתרץ הגאון, דהנה התורה אמרה (דברים לב, ב) "יערוף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי". התורה נמשלה למטר: מה מטר פעולתו לרכך את האדמה, אך רק אם זרע תתן הארץ יבולה; אבל אם לא זרע — מה יועילו לה הטל והמטר? וגם אם זרע יוכל לזכות ליבול טוב רק אם זרע דבר טוב, אבל אם זרע שעורים לא תתן לו הארץ חיטים, ואם זרע קוצים ודרדרים, יקבל רק קוצים ודרדרים.
כך גם לבו של אדם. מי שיש לו לב טהור, התורה תחיה את בעליו, ועל־ידי התורה יזכה לשלימות ולמעלת האדם, לעלות לראש פסגת האנושיות ולחיי העולם הבא. אבל אם ח״ו יש לו לב קשה ומחשבות בלתי טהורות, אז ככל שילמד יותר יבוא לידי טעויות ושגיאות זדון, כמו שאמרו חז״ל שלאנשים מסוימים התורה אינה סם חיים.
ואולי זוהי גם כוונת חז״ל (חולין קלט,ב): אסתר מן התורה מניין? "ואנכי אסתר אסתיר" (דברים לא, יח). וקשה להבין, איזו שייכות יש לפסוק זה עם הנס של אסתר?
אלא שהגמרא תמהה מדוע אמרה אסתר "לך כנוס את כל היהודים… וצומו עלי" (אסתר ד, טז), וקראה לתשובה, במקום לאחוז באמצעים של חזקיהו של לימוד תורה ברבים, והרי מפני שמנו של חזקיה שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ניצלו מחרבו של סנחריב (עפ״י סנהדרין צד,ב). וזו היתה שאלתם, אסתר מן התורה מניין, איפה מצאה בתורה רמז ללכת בדרך זו שבחרה היא, ולא ללכת בעקבות חזקיהו, שעל ידו נעשה לעם נס גדול? והשיבה הגמרא, "ואנכי אסתר אסתיר פני״ — כי פנו אל אלוהים אחרים, ובפסוק זה מצאו התשובה לתמיהתם.
אכן, בזמן חזקיהו האמינו בני ישראל בה׳ אלא שהתרשלו מלימוד התורה, בא חזקיהו וחיזק אותם והרביץ תורה והדליק את נרה בתוך מיליוני אנשים, ומזה בא הנס. ברם, בדורה של אסתר כבר נתרשלו באמונתם, השתחוו לצלם, נהנו מסעודת אחשורוש ופרקו מעליהם עול מלכות שמים — לא התביישו אחד מפני חברו לאכול נבלות וטריפות בפרהסיה, ומה יועיל לימוד התורה אם כבר בארזים נפלה שלהבת. האם אפשר לכבות אש גדולה בכמה טיפות מים? אם העיקר חסר מן הספר ואינם מאמינים עוד בה׳ — הלא יעשו תורתם פלסתר, ואז תיהפך להם התורה לסם המוות, והסניגור ייעשה קטיגור. לכן בחרה אסתר דרך אחרת, דרך קיצונית ורדיקאלית, דרך התשובה, שישובו אל ה׳ ואל אמונתם, ואז תיהפך להם מידת הדין למידת הרחמים. היא מצאה לזה סמוכין בפסוק "ואנכי אסתר אסתיר פני", כלומר לא אראה ולא אשמע אפילו אם יעסקו בתורה, כי פנו לאלוהים אחרים, ומה לי תורתם אם מבזים את דבר ה׳. אז אין עצה אלא תשובה.
ומעין זה רואים במעשה העגל. באמת לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה, המתאים לילדים ולא לאנשים מבוגרים.
אבל הכל משמים היה כדי להורות תשובה לרבים. חז״ל אמרו שדוד לא היה ראוי לאותו מעשה, ורק מן השמים זימנו לו כדי להורות תשובה לרבים, כמו שהגמרא מספרת באריכות בפרק חלק (סנהדרין קז,א). דוד התרעם מדוע אין אומרים "אלוקי דוד", ואמר הקב״ה הראשונים עמדו בנסיון, אמר דוד בחנני נא ונסני, אמר לו הקב״ה, הראשונים לא ידעו שייבחנו ובמה ייבחנו, ולך אגיד במה תיבחן: בדבר ערווה; ובכל זאת לא עמד בנסיון, עיי״ש. ומה׳ יצא הדבר להורות תשובה לרבים, כי מי עשה תשובה כבירה כדוד המלך, ובתהלים פרק נא שפך את כל לבו לפני ה׳, עיי״ש.
והנה דוד רק הראה לעולם, שאם יחיד חטא ישוב ה׳ וימחל לו. אבל מניין לנו שאם רבים חטאו ופשעו לה׳ וחיללו שם שמים — שגם להם תועיל תשובה? לכן זימן הקב״ה לדור המדבר את מעשה העגל; לא שמן השמים עזרו להם לחטוא ח״ו, אלא כפי שחז״ל אמרו (שבת קד,א): הבא לטמא פותחין לו, ולפעמים אם יש לו איזו זכות, גודרים עבורו, מונעים אותו מן החטא, כמו בעניין דר׳ מאיר בסוף כתובות. אבל פה לא עיכבו אותם מן השמים, כדי להורות לעולם, שגם מפני רבים לא ננעלו שערי תשובה.
בכך נבין למה משה שבר את הלוחות והקב״ה הסכים על ידו: כדי להורות להם שלא יטעו לחשוב שעל ידי שילמדו פרק בתורה, יתקנו את מה שעיוותו. הרי הם חטאו חטאה גדולה בעזבם את ה׳ — "סרו מהר מן הדרך", דרך האמונה — ומה יתן ומה יוסיף להם לימוד התורה אם חסר להם העיקר, אמונת ה׳? לכן שבר משה את הלוחות, כדי שיראו ויבינו כי בתורה בלבד לא יתקנו מה שקילקלו, אלא זקוקים למיפנה חד — תשובה!
אם רופא בא לחולה שחש בלבו, יתן לו זריקות פעם ושתים, אבל הרי אין הרופא נמצא תמיד בבית החולה. לכן נותן לו הרופא סמי רפואה שיהיו בביתו תמיד, וכשירגיש כאב בלבו, יקח תיכף את הסמים ויוטב לו.
כן עשה משה לבני ישראל. הוא נתן להם "זריקות" פעם ושתים, אבל מה יהיה אחרי מותו, אם יסורו מן הדרך? לכן ציווה להם לעשות המשכן, והמשכן עם כל עבודת הקרבנות והטפת המוסר של הכהן לכל חוטא — אלה יעוררו את האדם לתשובה.
לזה התכוונו חז״ל באמרם (עפ״י שמות רבה נא, ח), חטאו ב״אלה" ויתכפרו ב״אלה": בגלל מעשה העגל היה משה מוכרח לתת להם מצות המשכן, שבו ימצאו תרופה תמידית לחולשתם ותיקון לנשמתם.
ענן ואש
"כי ענן ה׳ על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" (שמות מ, לח). וקשה, למה היה צריך הקב״ה לשני עמודים, ענן ואש?
והנה כשנסתכל בדברי ימי עמנו נראה דברים מוזרים. מי זה היה באמת שהביא את ישראל להר סיני ולארץ ישראל? פרעה! מצאנו במדרש: ובני ישראל פרו וישרצו, שעשו מעשי שרצים והתקרבו אל המצרים, ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וממיעוט הבנה. "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם" (במדבר יא, ה). ולא רק לדגים, גם לבצלים ולקשואים ולאבטיחים היו להם געגועים — כל כך היו בני ישראל שקועים בהתבוללותם. עד שבא פרעה וגזר עליהם עבדות, ואז — "ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה" (שמות ב, כג). ולאט לאט חדרו דברי משה אל לב אחיו והתחיל לדבר עמהם ע״ד הגאולה. ולמרות כל הנסים והנפלאות מאן חלק גדול מישראל לצאת משם — "וחמושים עלו בני ישראל ממצרים״ (שמות יג, יח): רק אחד מחמשה יצאו (רש״י שם).
כמו כן — מי גרם לכך שבני ישראל יחזרו ויקבלו את התורה מחדש? עמלק והמן! עמלק — דכתיב: "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" (שמות יז, ח), שרפו ידיהם מן התורה ובא עליהם להפחידם. המן — אמרו חז״ל: גדולה הסרת טבעת [מאחשורוש להמן] יותר ממ״ח נביאים … שקמו להם לישראל. ובמס׳ שבת (פח,א) אמרו חז״ל על הפסוק "ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט, יז) — מלמד שכפה הקב״ה עליהם הר כגיגית וכו׳. "אמר רבא, אעפ״ב הדור קבלוה בימי אחשורוש" וכו׳.
והנה רופא כשעושה ניתוח לחולה אינו שומע לצעקת החולה ואינו רשאי להפסיק הניתוח ולגמרו אחר זמן. אבל יש יוצא מן הכלל. אם הרופא מרגיש ורואה שכוחות החולה הולכים וכלים, אז הוא מוכרח להפסיק הניתוח. משה ראה שעם ישראל אינו מוכשר עדיין לתפקידו, והקב״ה אמר לו "אהי׳ אשר אהי׳" וגילה לו שהעם יהיה מוכרח לעבור עוד גלות אחרת. לכן סירב משה ללכת אל פרעה באמרו בלבו, מוטב שיישארו במצרים עוד חמשים שנה ובלבד שה״ניתוח" ייגמר בכי טוב.
אבל רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום. הקב״ה ידע שאין בכותם של ישראל לסבול עוד הצרות, והיה מוכרח להפסיק ה״ניתוח" של הגלות עוד בטרם שפעלה את פעולתה. ועל כן הוצרך ישראל בסופו של דבר לחזור לגלות על מנת לקבל את התורה מחדש.
ואלו שני העמודים שהביאו את בני ישראל לקבלת התורה: עמוד הענן ביום, כלומר עמוד השכינה בעת של התגלות; ועמוד אש לילה, כלומר תנור עשן ולפיד אש הבאים על ישראל בעת של הסתר פנים של חשכת הגלות