פרשת וארא

פרשת שילוח עבדים

עשר מכות ניחתו על המצרים בשל רוע לבבם וסירובם לשחרר את בני ישראל, שבע מתוכן מנויות בפרשתנו. סוף סוף יכלו העבדים המסכנים לצפות לשינוי במצבם ולחלום על היום שבו יהיו חופשיים לנפשם. בקריאה שטחית של הפרשה נראה שישראל לא נצטוו בשלב זה במצוות, אך לדברי חז"ל כבר בציווי הראשון שנצטוו ישראל, עוד בהיותם משועבדים, טמונה מצווה:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ו, יג).

משה מצווה את פרעה בדבר ה' לשחרר את ישראל, אך מהו הציווי שהוא מצווה את בני ישראל? מפרשים רבים ראו בפסוק זה בקשה מבני ישראל להתכונן לגאולתם, אולם חכמינו זיכרונם לברכה ראו בו הוראה ברורה לבני ישראל שאחרי שישתחררו ממצרים לא ישעבדו עבדים בעצמם לעולם:

"ואתיא כהיא דאמר רבי שמואל בר רב יצחק: וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל, על מה ציום? על פרשת שילוח עבדים. ואתיא כהיא דאמר רבי הילא: לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים, הדא הוא דכתיב מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי וגו'" (ירושלמי ראש השנה פ"ג ה"ה).

בדרכו של עולם ישנה סכנה שהעבד של אתמול יתנהג כפי שהתנהגו איתו כשיהפוך בעצמו לאדון, ועל כן כשציווה ה' את משה ואהרון לגאול את ישראל הוא הודיע להם: אומנם הגיע העת לשחרר את ישראל, אך השחרור מותנה בקבלה שיקבלו עליהם ישראל – שלא לעשות לאחרים מה שעשו להם ולא לנצל איש את אחיו.

כאלף שנה מאוחר יותר התרה הנביא ירמיהו בישראל שהם יצאו לגָלות בגלל שהם משעבדים את אחיהם:

"וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר. כֹּה אָמַר ה' אֱ־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר. מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ וְלֹא שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם. […] וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת שְׁמִי וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם ה' אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ" (ירמיהו לד, יב-יז).

ברוך ה' בימינו, כשגאולת ישראל נותנת את אותותיה בכול, אין עבדות בישראל, אך אנו מצווים לזכור שפעם היינו עבדים במצרים. עלינו להקפיד שלא להתנשא איש על רעהו – ולבנות חברה שדואגת לכולם, חזקים כחלשים. כך נזכה בעזרת ה' לגאולה שלמה.

"צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה"^[1].

[1]. ישעיהו א, כז.