מקור אמירת הקדיש בתלמוד הוא במסכת ברכות, דף ג ע"א. הגמרא מספרת ש"בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך. מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם". אגדתא זו מתארת את היחסים המיוחדים שבין הקב"ה לעם ישראל כגעגוע נפלא שבא לידי ביטוי באמירת הקדיש. אשר על כן ברצוננו לעמוד על מספר נקודות בעניינו של הקדיש, ומתוך הארת הנקודות הללו נוכל להבין את משמעות התפילה המיוחדת הזו, ולכוון לבנו ביתר שאת באמירת הקדיש ובשמיעתו.