אורחות חיי היהדות מורכבים מפסיפס רחב של כללים והוראות הבנויים על דיני תורה שנתפרשו בתרי"ג מצוותיה, עשה ולא תעשה, ושאר ערכיה המפורשים. ומדברי חכמים, שחלקם מגלים ומבהירים את דיני התורה שלא נתפרשו בה, כגון המלאכות האסורות בשבת, והתפילין הלא הן האותות המונחים על היד והראש, וכדומה. פסיפס רחב זה מורכב גם מן הגזירות שהטילו חכמים על פעולות מסוימות, לבל ניכשל באיסור תורה. כמו גם מצוות שהוסיפן ותיקנו, לפי רוחב בינתם, כל אלו הם מצוות מדרבנן.
במאמר זה מבקש אני להבהיר את תוקפם ואיתנותם של דברי חז"ל, ומה הם הכללים ההלכתיים על פיהם פוסקי ההלכה מקילים בהם, או להיפך, מחמירים בהם, מאחר ועשו חיזוק לדבריהם, עד שפעמים דוחים דברי חכמים אפילו את דיני תורה.
