צירוף חילוני לזימון
סימן קצ"ט
1. מבוא
2. חיוב זימון
3. מי אינו מצטרף לזימון?
4. שיטת הראשונים – בזמננו מצרפים עם הארץ
5. דין עם הארץ שאינו קורא קריאת שמע
6. צירוף "רשע" לזימון
7. להלכה
8. הערות
1. מבוא
אחת השאלות השכיחות מתלמידיי בצבא היא האם מותר לצרף חייל שאינו שומר תורה ומצוות לזימון. שאלה זו קיימת כמובן גם בחיים האזרחיים, למשל במפעלים ובמשרדים שבהם עובדים דתיים וחילונים יחד, ושוררת ביניהם מערכת יחסים תקינה ומכבדת.
העיון בשאלה זו מעניין מאוד. בגמרא אנו רואים לכאורה איסור החלטי, העיון בראשונים מראה שינוי גישה מקצה לקצה, ובדורות האחרונים יש הנוטים לסגת משינויים אלו, ויש המאמצים אותם.
במאמר נעיין במקור התלמודי, נציג את דברי הראשונים ונבאר אותם, ובעזרת ה' נביא את הפוסקים ונסכם את ההלכה למעשה לימינו.
2. חיוב זימון
המשנה במסכת ברכות אומרת כי "שלשה שאכלו כאחת חייבים לזמן"[2], והגמרא שם מביאה מקור לדין זה מהפסוק "גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו"[3], וכן מהפסוק "כי שם ה' אקרא הבו גודל לא-להינו[4]. מהפסוק הראשון לומדים על החובה להזמין אחרים להודות יחד לה': "גדלו לה' אתי", ובפסוק השני הדגש הוא על החשיבות להצטרף למי שמהלל את ה': כאשר מישהו מהלל את ה' – "כי שם ה' אקרא" – הצטרפו לכך.
על פי המשנה, רק אם השלושה אכלו כאחת הם חייבים לזמן, אך אם אכלו בנפרד הם אינם מצטרפים לזימון. יש להגדיר מה מהות החיבור שזקוקים לו כדי להצטרף לזימון. ראשית, כפי שמבואר בפוסקים, עליהם לאכול באותו זמן; ודי בכך שיתחילו או שיסיימו ביחד, אבל אם לא אכלו כלל באותו זמן – אינם יכולים להצטרף[5]. שנית, צריך שיאכלו על שולחן אחד כדי ליצור קביעות של אכילה משותפת, אך אם לא אכלו על שולחן אחד – אין הם מצטרפים לזימון[6].
3. מי אינו מצטרף לזימון?
המשנה מונה אנשים שאינם מצטרפים לזימון, כגון גויים או קטנים שאינם מחויבים בברכת המזון, וממילא אינם יכולים להצטרף לזימון. בהמשך, מביאה הגמרא ברייתא האומרת שאין מזמנים עִם עם הארץ. בהגדרת עם הארץ נחלקו התנאים:
…תניא, איזהו עם הארץ? כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים כל שאינו מעשר פירותיו כראוי… תנו רבנן, איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת שמע ערבית ושחרית דברי רבי אליעזר, רבי יהושע אומר כל שאינו מניח תפילין, בן עזאי אומר כל שאין לו ציצית בבגדו, רבי נתן אומר כל שאין מזוזה על פתחו, רבי נתן בר יוסף אומר כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה, אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ[7].
דברי הגמרא טעונים הסבר, ובקריאה ראשונית קשה מאוד להבינם. מדובר ביהודים שומרי תורה ומצוות, שיש דין מסוים שהם אינם מקפידים עליו; וכי מפני זה לא נצרף אותם לזימון? בפרט קשה על שיטת רבי מאיר, שאין מצרפים מי שלא אוכל חולין בטהרה: הרי זו ודאי רק חומרא, ומדוע אין לצרפו לזימון? וכן לשיטת אחרים, שכדעתם מכריעה הגמרא להלכה, מדובר ביהודי היודע תנ"ך ומשניות, ובכללם פסקי הלכה, אך לא שימש תלמידי חכמים – כלומר לא למד גמרא ולכן לא הבין לעומק את פסקי ההלכות; האם משום כך לא נצרף אותו לזימון?
ואמנם הראשונים כבר כתבו שבזמננו מצרפים עם הארץ, אך לפני שנדון בדבריהם חובה עלינו להבין את דברי חז"ל ולברר מדוע בזמנם לא היו מצרפים עם הארץ, ומתוך כך נוכל להבין מה השתנה במשך הדורות.
נראה שהמפתח להבנת הסוגיה נמצא בדברי המאירי, וזו לשונו:
עם הארץ גמור מדין הלכה אין מזמנין עליו, אלא שהדברים נאמרו באותם הימים שהיו נזהרים מלישב במעמד עמי הארץ, כמו שאמרו אל יסב אדם בחבורה של עמי הארץ, אבל מימות התלמוד ואילך לא ראינו מי שהקפיד על כך… ואפילו מי שרוצה לנהוג כדין האמור בהם נראה שעמי הארץ מזמנין לעצמן אם היו שלשה, כדין נשים ועבדים… כל מקום שנאמר בו עם הארץ, לא מפני שאינו בן תורה לבד אלא מפני שאינו מתנהג כראוי ולא בדרך שיהא ראוי לתלמיד חכם להתחבר עמו ולישב בקבע בסעודה שלו.
המאירי כדרכו מאיר את עיני הלומדים בהבנת הסוגיה. לדבריו, עם הארץ המדובר אינו פטור מזימון כשהוא לעצמו, והגמרא מדברת רק על החיבור של תלמיד חכם לעם הארץ. בזמן התלמוד החכמים היו נזהרים, מכל מיני סיבות, שלא להתחבר לעמי הארצות, ואם כן אין כאן שלושה שאכלו "כאחת". כדי להתחייב בזימון צריך שהאכילה תהיה ביחד, וכפי שראינו לעיל, אם האכילה לא הייתה באותה שעה ועל שולחן אחד אין מצטרפים. וכמו כן, אם יש סיבה שלא לחבר בין האנשים היושבים הם אינם מצטרפים לזימון, כיוון שהאכילה צריכה להיות ביחד, לא רק מצד עצם האכילה אלא גם מצד החיבור בין האוכלים.
עתה נבין טוב את דברי התנאים. רבי מאיר אומר שהאוכל חולין בטהרה אינו יכול להצטרף לעמי ארצות שאינם אוכלים חולין בטהרה, משום שהם יטמאו את המאכלים שלו. לכן לדעתו המקפיד לאכול חולין בטהרה אינו יכול לזמן עם מי שאינו מקפיד, משום שזה אינו 'יחד'. המאירי מוסיף כי ישנה הנהגה טובה לתלמידי חכמים שלא ישבו עם עמי ארצות, מפני שעמי ארצות מדברים דברים בטלים בהוויות העולם הזה. לעומתם, תלמיד חכם שואף להיות בחברת תלמידי חכמים, ולדבר עמם בדברי תורה. על פי הבנה זו, מחלוקת התנאים הייתה מי הוא עם הארץ שראוי לתלמיד חכם שלא לשבת עמו בסעודה, וממילא גם אם ישבו יחד אינם אלא כשני אנשים זרים שאין חיבור ביניהם, ואינם מצטרפים לזימון.
4. שיטת הראשונים – בזמננו מצרפים עם הארץ
כפי שראינו לעיל, המאירי כתב שמימות התלמוד ואילך לא ראינו מי שהקפיד שלא לצרף עם הארץ לזימון, וכן כתב הרשב"א:
וכתב הגאון רב האי ז"ל דהשתא רבנן לא זהירי בה בהא מילתא וקא מקילי בה.
אם כן, עוד בתקופת הגאונים לא נזהרו בכך, והיו מקלים לצרף עם הארץ. ויש להבין מה נשתנה, ומדוע התירו מה שהתלמוד אסר.
התוספות[8] מבססים את ההיתר מסוגיא במסכת חגיגה[9], המביאה את דעת רבי יוסי שעמי הארצות נאמנים לומר על שמן ויין שהם טהורים, ואפשר לקנות מהם יין לנסכים ושמן למנחות. טעם ההיתר הוא כדי שלא יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו ומקטיר לשמים, ומוסיפה הגמרא שמטעם זה אנו מקבלים עדות היום גם מעם הארץ[10]. סוגיה זו מדגישה את הסכנה שבהרחקת מי שאינו נראה מושלם בעינינו, שגישה כזו מחלקת את העם לשניים.
לפי סוגיה זו, אומרים בתוספות, אפשר גם לזמן עם עם הארץ. התוספות במסכת חגיגה[11] הביאו סיבה נוספת להקל, והיא חשש לאיבה, היינו שלא תתעורר שנאה בין עמי הארצות לתלמידי החכמים, כמבואר בסוגיה שם. עיקרון זה שייך גם לגבי זימון, שאם לא נצרף את עם הארץ יהיה חשש לאיבה[12]. הראשונים שהקלו בזימון התבססו אפוא על סוגיה בתלמוד שמדגישה את החשיבות שבאחדות העם.
אגב, מכאן רואים כמה חוכמה יש בדברי חכמינו, שיודעים להבחין מתי יש לרחק ומתי לקרב כדי לא לגרום לריחוק מסוכן. הריחוק גורם לאנשים להקים מוסדות אלטרנטיביים. יש לי תלמיד המשמש כרב בקהילה בחוץ לארץ, במקום שבו ישנם נישואי תערובת באחוזים גבוהים, כרוב המקומות בחוץ לארץ. בקהילה שלו ישנו בימי ראשון תלמוד תורה המקבל את התלמידים הלומדים בבתי ספר כלליים, ועלתה שאלה אם לקבל ילדים ממשפחות מעורבות. ואמנם לעתים האם גויה ולכן הילד אינו יהודי, אולם ההורים רוצים שהילד ילמד בתלמוד תורה. המדיניות הייתה שלא לקבל את הילדים האלה, והיא גרמה בסופו של דבר לכך שקהילה רפורמית תקום באותה עיר. לעומת זאת יש מקומות שמקבלים ילדים כאלה ודוחפים אותם להתגייר, ואכן זה מה שייעצתי לו לעשות. קשה לקבוע מסמרות של התנהגות, כי כל מקרה לגופו, ומכל מקום אפשר לראות את החוכמה הגדולה של הגאונים והראשונים.
זו הייתה גם הסיבה שהרב קוק זצ"ל התנגד לדרכו של רש"ר הירש זצ"ל. הרב הירש ייצר בגרמניה קהילות אורתודוקסיות דתיות ששומרות מצוות, וכדי להיות חבר בקהילה היה צריך להיות שומר שבת. הרב קוק יצא נגד הרב הירש על זה, מפני שסבר שיש לקבל גם יהודים שאינם שומרים שבת. אמנם בגרמניה הייתה מציאות מיוחדת, ומי שהכיר את המציאות היה יכול להבין מדוע נהג כך הרב הירש, שבמעשיו הציל את יהדות גרמניה מהתבוללות. על כל פנים רואים מדברי חכמינו שהם רואים סכנה בהרחקת ציבורים שלמים מן הכלל. ואכן, השולחן ערוך פוסק באופן חד משמעי שמצרפים היום עם הארץ לזימון, כדברי הגאונים:
"עם הארץ גמור מזמנין עליו בזמן הזה"[13].
5. דין עם הארץ שאינו קורא קריאת שמע
בגדולי מפרשי השולחן ערוך ישנה נסיגה מההיתר הכולל לצרף עם הארץ לזימון, כפי שנראה להלן.
המגן אברהם מביא מחלוקת אם גם עם הארץ שאינו קורא קריאת שמע מצטרף לזימון[14], ומכריע שבמקרה כזה לא שייך הטעם שכל אחד ילך ויבנה במה לעצמו, משום שרוב עמי הארץ קוראים קריאת שמע, וליחידים לא חוששים, ולכן אין מצרפים עם הארץ שאינו קורא קריאת שמע.
אמנם כיום קשה להבחין בין סוגי עמי הארץ, ורבים הם שאינם קוראים קריאת שמע. לכן נראה שאין לזוז מפסיקת השולחן ערוך שעמי ארצות מצטרפים לזימון.
6. צירוף "רשע" לזימון
לגבי רשע פסק המגן אברהם באופן חד משמעי שאינו מצטרף לזימון:
ופשוט דמי שהוא רשע בפרהסיא ועובר עבירות וכל שכן מומר דאין מזמנין עליו, דלא גרע מעם הארץ בזמן התלמוד[15]
כלומר שאפילו בזמננו, שמצרפים עם הארץ גמור כדי שלא יפרשו מהציבור, היינו דווקא בסתם עם הארץ; אך אדם רשע המפריש עצמו מהציבור, אין לנו לקרבו[16].
הפרי מגדים הקשה על המגן אברהם מכך שנפסק בסוף אותו הסימן, בסעיף יא, שאין מצרפים מנודה לזימון; ומשמע דווקא המנודה בפועל, אך מי שלא נידוהו – אף על פי שעובר עבירות – מצרפים אותו לזימון. ומתרץ הפרי מגדים שיש לחלק בין עובר עברה אחת, שדווקא אם נידוהו אין מצרפים, לבין העובר עברות רבות, שגם אם לא נידוהו אין מצרפים אותו לזימון.
הביאור הלכה[17] הביא תירוץ נוסף, שיש לחלק בין שאר דברים שבקדושה, שבכל אופן מצרפים אליהם כל יהודי כל עוד לא נידוהו, לבין זימון, שהעובר אפילו עברה אחת במזיד אין להתחבר אליו, וממילא אין לצרפו לזימון. בהמשך מצדד הביאור הלכה שדווקא לעניין שלושה אין לצרפו, אך לעשותו סניף לעשרה – אפשר[18], כי כאשר מצויים עשרה יהודים יחד השכינה שורה, ולכך אפשר לצרף כל יהודי.
אמנם אפילו אם נקבל דברי המגן אברהם שאין לצרף רשע לזימון, נראה שזה אינו שייך ביהודים שאינם שומרי מצוות בימינו. וכבר דנו האחרונים ואמרו[19] שמחללי שבת בימינו אין להם דין מזיד אלא באומר מותר, ודינם כתינוקות שנשבו. ועיין בהרחבה בעניין זה במאמר "צירוף חילוני למניין", שבו הבאנו מקורות נוספים לסוגיה זו.
7. להלכה
בשו"ת בצל החכמה[20] כתב שאין לצרף לזימון מחללי שבת בזמננו, משני טעמים:
א. לעניין זימון, אין הוא טוב מעם הארץ בזמן התלמוד. ועוד שבזמננו לא שייך הטעם שיבנה במה לעצמו, כיוון שהוא כבר בנה במה לעצמו בכך שאינו שומר מצוות כלל ומחלל שבת.
ב. טעם נוסף לחלק הוא שדווקא אלו שגדלו במסורת שגויה, כגון בני הקראים, שחשבו שהם הצודקים ומה שאבותיהם לימדו אותם הוא הנכון, נחשבים כתינוקות שנשבו; אבל מי שיודע שאבותיו לא קיימו את התורה והוא ממשיך לא לקיים אותה, אדרבה, דינו חמור יותר מפני שאוחז במעשה אבותיו. ואם כן בזמננו, שברוב המקומות ובפרט בארץ ישראל כל חילוני יודע מהו יהודי שומר תורה ומצוות ובכל זאת הוא אינו מקיים מצוות, דינו כמזיד ואין לצרפו לכל דבר שבקדושה.
ונראה לומר הפוך מדבריו, שבימינו אנו חיים יחד במדינתנו ודואגים יחד לעתידה, הן הכלכלי והן הביטחוני, ומשתפים פעולה בצבא, בכלכלה ובכל מקום. יותר מבעבר אסור לנו להרחיק אדם שאוכל אתנו ובכך לסכן את הלכידות החברתית שלנו ואת אחדות האומה. ויש בכך גם להרחיק מן היהדות, ודברי הראשונים בעניין שייכים גם כיום.
וטענתו שכולם מכירים את היהדות, ואין זה שייך לדבר כיום על תינוקות שנשבו, גם בזה אין אני מודה לו[21]. בדרך כלל הדת מצוירת אצל החילונים כדבר זר ומנוכר, ולצערנו הרב, רבים הם חילולי השם שנעשים על ידינו הדתיים, ולא תמיד מתקיים בנו "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". עלינו לקדש שם שמיים בחיים על פי התורה באופן מלא, ובקירוב לבבות בלב שלם, ואז בעזרת ה' כולם יכירו את האמת. אם כן עדיין יש לחילונים דין של תינוק שנשבה, שצריך לקרבם בעבותות אהבה, וסברת רבותינו הראשונים שאין לפרוש מהם קיימת גם כיום. ואדרבה, צריך לקרבם ככל האפשר, ובפרט בצבא, שמשרתים כתף אל כתף בהגנת העם, ולכן יכולים להצטרף בין לזימון[22] ובין לשאר דברים שבקדושה[23].
נסכם ונזכיר כי כל עניינו של הזימון הוא להזמין את חברינו שעמם אנו אוכלים, להצטרף עמנו כדי להודות ולהלל לה' יחדיו. מהות מצווה זו בצירוף, ורק יחד נוכל להודות לה' בצורה שלמה.
[1] תודה לרב אליהו וינגורט על חלקו בעריכת המאמר
[2] ברכות מה, א.
[3] תהילים לד, ד.
[4] דברים לב, ג.
[5] עיין שולחן ערוך או"ח קצג, ב ובמפרשים שם.
[6] עיין שם ובסימן קסז, יא. אמנם בישיבה וכדומה, שאין אפשרות לכולם לשבת באותו שולחן אך רוצים להצטרף יחד, יכולים להצטרף. עיין משנה ברורה ס"ק יח, שבעל הבית עם בני ביתו מצטרפים אפילו בלא שולחן אחד.
[7] ברכות מז, ב.
[8] שם ד"ה אמר רב הונא.
[9] כב, א.
[10] לעומת דעת חכמים במסכת פסחים מט, ב, שאין מקבלים עדות מעם הארץ. ועיין בראשונים כאן ובפסחים שדנו אם יש מחלוקת בין הסוגיות, או שכל סוגיה דיברה על עם הארץ מסוג אחר.
[11] שם ד"ה כמאן.
[12] ועיין שם בתוספות טעם נוסף: "והר"י מפרש דלא כל הרוצה ליטול את השם להחזיק לעצמו כתלמיד חכם שלא לזמן על עם הארץ בידו ליטול, ואין אנו מחזיקים עצמנו כתלמיד חכם לענין זה". ועיין בפרי מגדים אשל אברהם, סימן קצט ס"ק א, שהביא נפקא מינה בין הטעמים.
[13] קצט, ג.
[14] דעת השלטי גבורים היא שבזמננו סומכים על התנא שסובר שעם הארץ הוא מי שאינו קורא קריאת שמע, ואם כן אי אפשר לצרפו. לעומת זה, דעת התוספות שהמגן אברהם הביא קודם, שהטעם שמקלים הוא שלא יפרשו מהציבור ויבנו במה לעצמם, אם כן טעם זה שייך גם במי שלא קרא קריאת שמע.
[15] שם ס"ק ב. והעתיקוהו בשולחן ערוך הרב סעיף ג, ערוך השולחן סעיף א והמשנה ברורה ס"ק ב.
[16] כן פירש מחצית השקל את דברי המגן אברהם.
[17] שם, ד"ה עם הארץ גמור.
[18] עיין שם בהרחבה
[19] עיין שו"ת בנין ציון סימן כג, שו"ת אחיעזר ח"ג סימן כה, שו"ת מלמד להועיל ח"א סימן כט, חזון איש יו"ד סימן ב ס"ק כח.
[20] חלק ה סימן עח, עיין שם בהרחבה.
[21] ועיין רמב"ן על התורה במדבר טו, כב ואגרות הראיה א, קלח שמסבירים שמי שטועה בגלל השקפה מוטעית הינו שוגג או אפילו אנוס
[22] וכן כתב בספר 'וזאת הברכה', עמ' 132, בשם הגרש"ז אויערבך והגרח"פ שיינברג זצ"ל, והוסיף שהביאור הלכה כתב שהטעם שאין מצרפים רשע הוא משום שפשע שלא למד, וזה אינו שייך בתינוק שנשבה.
[23] עיין במאמר צירוף חילוני למניין, שם הבאנו מקורות נוספים לסוגיה זו.