"עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית 

יִשְׂרָאֵל וְעַל זִקְנֵיהֶם וְעַל פְּלֵטַת בֵּית סוֹפְרֵיהֶם וְעַל 

גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ ה' א־להינו, וְתֵן

 שָׂכָר טוֹב לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵנוּ

 עִמָּהֶם, וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטַחְנוּ, וְעַל חַסְדְּךָ

הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת נִשְׁעָנְנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' מִשְׁעָן וּמִבְטָח

לַצַּדִּיקִים".

תפילה על הצדיקים

הנה מבקשים אנו כי יהמו רחמי הבורא יתברך, על הצדיקים וכו'. אך לא נזכר על איזה ענין מבקשים רחמים. הווי אומר, יש חסרון מסוים, אותו מבקשים אנו למלא, אך הוא אינו נאמר במפורש. וצריך הסבר, איזה חסרון מבקשים שהקדוש ברוך הוא ימלא?

כמה הסברים ניתנו לכך. הרב שרקי כתב, כי במעברים שבין גלות לגאולה, נדרשת עזרה רבה לצדיקים ולחסידים, ולצורך כך מתפללים עליהם. עבודת השם המתבצעת בגלות אינה דומה לזו הנערכת בגאולה. דווקא האנשים האידיאליסטים ביותר, אחר שהורגלו בסגנון עבודת השם מסוימת, שומה עליהם לשנות את דרכם, ולחדש את סגנון עבודתם. זהו שינוי דרסטי. לצורך כך, אנו מתפללים עליהם, שיצליחו להביא זאת לידי מימוש.

הרב מניטו הסביר באופן דומה, ובדבריו חילק בין דור האבות לדור הבנים. כלומר, הצדיקים בדורות שקדמו לנו, נשארו תואמים לתקופה הקודמת. וחלקם לא הבין שעבודת השם הפרטית בגלות הסתיימה. וכעת אנו עוברים לעבודת השם הכללית בארץ ישראל. לכן מבקשים ומתפללים שיבינו את דבר השם, כי הם מנהיגי הדור. ואם חלילה תיפול שגגה תחת ידם, יכולה היא להוביל למשגים ותקלות, ואף לטעויות גדולות. לא רק על הצדיקים והחסידים מבקשים בברכה זו, אלא על העם כולו. ואף שהיא מתחילה בצדיקים ובחסידים, הרי מיד אומרים "וְעַל שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל", ומוסיפים גם "וְעָלֵינוּ", משמע כל עם ישראל. ומבקשים עליהם "יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ ה' א־להינו".

וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶאֱמֶת

והנה ממשיכים ומבקשים "וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶאֱמֶת", כלומר, תן שכר טוב לצדיקים שהשיגו דרגה של מדת הבטחון, וסומכים על הבורא. ומלבד זאת, "וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם". כלומר, גם מי שלא זכה, ומדת בטחונו בקדוש ברוך הוא עדיין איננה שלימה, מבקש לזכות גם הוא למעלת הצדיקים, הבוטחים בהשם יתברך.

אלא שבקשה זו אינה מובנת, מדוע מבקשים שכר טוב עבור הצדיקים, הרי ברור כשמש שהצדיקים יקבלו שכר טוב. ומה הטעם לבקש על כך?

ישוב הדבר הוא, כפי שהסביר הרב איתן זנבר, שלא מדובר על בקשת השכר לזמן העתיד לבוא, אלא שכבר בעולם הזה יקבלו שכר טוב, וכפי שהאריך להסביר. הנה דבר מצוי הוא, שיש אנשים, צדיקים גדולים, המקיימים רצון השם יתברך, ולמרות זאת לא שפר עליהם מזלם, בלשון המעטה. זאת לעומת רשעים גדולים, שנוהגים הפוך לגמרי מרצון הבורא יתברך, ובכל זאת שפר עליהם מצבם, בכל המישורים.

למעשה, זהו דיון בשאלות כגון "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" אשר הוא עתיק יומין. משה רבינו כבר הקשה ושאל את הקדוש ברוך הוא שאלות אלה, כמובא בגמרא (ברכות ז, א):

"'הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ' (שמות לג, יג), אמר (משה) לפניו, ריבונו של עולם מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו. יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו".

ואכן ברבות השנים, היו צדיקים רבים, ובכללם תנאים ואמוראים, אשר למרות שיעור קומתם הרוחנית האדירה, לא שפר עליהם גורלם. אדרבה, היה רע ומר, כפי שהאריך הרב זנבר שיחיה בדוגמאות רבות.

הפתרון לכך, מונח בתובנה על שורש כל אותם קשיים. כי באמת, הגלות היא שעומדת בבסיס כל הצרות הבאות על הצדיקים. וכל השאלות נופלות כשאנו רואים את אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, שבתחילת דרכם התמודדו, כל אחד מהם, עם קשיים גדולים, כגון רעב עקרות וכדומה. ובכל זאת השתנה מצבם לטובה, עלו לגדולה והצליחו בכל. כי בהמשך נעשו עשירים, וישבו בבית השם לאורך ימים, ואף זכו לכבוד רב מאת הגויים.

נמצא כי המענה לכל השאלות מונח בגזירת הגלות, כלומר במצב של הסתרת פנים, שבא לידי ביטוי בסילוק השראת השכינה. כי מצב של "הסתר פנים" יוצר סתירה בין הצדיק לשכרו הטוב. כל כך גדול הוא הסתר הפנים, עד שניתן לבוא לידי טעויות מרות ונמהרות, כפי שטעה התנא אלישע בן אבויה. כי הנה מובא בגמרא (חולין קמב, א):

"מאי חזא, איכא דאמרי כי האי מעשה חזא, ואיכא דאמרי לישנא דרבי חוצפית המתורגמן חזא, דהוה מוטלת באשפה. אמר, פה שהפיק מרגליות, ילחוך עפר?"

מבואר כי אלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה, בעקבות מקרים מסמרי שיער שראה בעיניו, בהם התייסרו צדיקים, למרות שקיימו את רצון הבורא. כגון אב שביקש את בנו לטפס על עץ, כדי לקיים מצוות שילוח הקן, והלה טיפס על סולם רעוע ומת. או שראה את לשונו של רבי חוצפית המתורגמן, שהיתה מוטלת באשפה, ויצא וכפר.

מה באמת ההסבר לכך, הרי קיימו את רצון הבורא, וכיצד זה ארעו להם דברים נוראיים כל כך? אכן כבר ביארה הגמרא שם, שאף על פי שמגיע לצדיקים שכר מצוות, הוא אינו ניתן בעולם הזה, אלא בעולם הבא. מהותה של תשובה זו היא התוצאה של "הסתר פנים" המאפיין את הגלות. כלומר השכינה מסתלקת, ומסתרת את השגחתה. וכשזו נסתרת, אין כל חפיפה או התאמה, בין מעשי הצדיקים לשכר הראוי להם.

זהו הסבר דברי הכוזרי (הובאו גם לעיל בברכת רפאנו), שפנה רק לחכמי הנצרות והאיסלם, כדי לברר על דתם. תחילה היה סבור, כי רק הנוצרים או המוסלמים רצויים לפני הבורא. אך דרכם של היהודים ודאי איננה נכונה, ולכן לא העלה בדעתו לשאלם, כי עובדת היותם מיעוט בעולם, והכל מואסים בהם, ושונאים אותם מוכיחה כי ההשגחה העליונה אינה מלווה אותם (כוזרי מאמר א אות ד). כיצד אכן ניתן להסביר שמאמיני דת האמת מושפלים וסובלים כל כך? התשובה היא, כאמור, ככל שהנהגת השם בעולם יותר בהסתר פנים, כך הם יותר מתייסרים ודואבים. וזו מהותה של תשובת הגמרא, שהשכר והעונג לצדיקים ניתנים רק בעולם הבא.

דורות רבים היו הכאב והתלאובה בני לוייה קבועים של עם ישראל. ולמרות שכיום אנו מצויים בעידן נפלא, אין בכך כדי להמעיט ולו במעט מכמויות כוסות התרעלה ששתו בני עמנו, או להקטין את מצרי השאול שעברו עליהם.

על כך בדיוק נתקנה ברכה זו. אומרים לקדוש ברוך הוא כי איננו משלימים עם מציאות בלתי נסבלת זו, שמהותה סותרת את שכרם הטוב של הצדיקים, אלא מבקשים כי עוד בעולם הזה יתגלה שכרם הטוב. במילים אחרות ניתן לומר, כי בקשה זו במהותה מבקשת על גילוי השכינה, כי רק התגלותה תגרום לגילוי השכר הטוב בעולם שלנו.

לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם

הנה עָבַר קָצִיר, כָּלָה קָיִץ, וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשָׁעְנוּ. למרות התפילות הרבות, משך אלפי שנים, עדיין קיימת מציאות כזו, שצדיקים נתקלים בחייהם באתגרים וקשיים רבים. נוכחותם הבלתי פוסקת של המצוקות, גוררים עמם בהכרח ייאוש מכל תקווה שהיא. וכאן המקום בו אנו חייבים להתמלא בביטחון בקדוש ברוך הוא, הן האדם עצמו והן הסובבים אותו. וכשאנו אומרים שגם הסובבים צריכים להתמלא ביטחון כוונתנו, שפעמים רבות אדם מן הסביבה הקרובה שרוי במציאות קשה. וזה הזמן לחזק אותו, לבל יאבד תקווה. צריך לגשת ולומר לו, כי התקופה הקשה חלוף תחלוף. והיא עצמה התקווה שמילאה את ליבותינו, שנים רבות כל כך. אכן לא נענו כל תפילותינו, ובכל זאת היתה אמונה ותקווה, שלמרות המצוקות, התקופה עוד תחלוף בעזרת השם.

תקופת הקורונה יכולה להוות המחשה מעולה לכך. רבים הבריות שנבעתו מפני גלי הקורונה. היו גם מי שהגדילו לעשות ונמס ליבם בקרבם, מרוב ייאוש. המשאב שבכוחו להעניק חיזוק, לעמידה איתנה, מלבד הגברת האמונה וביטחון בקדוש ברוך הוא, הוא ההבנה שהקושי בסוף יתמסמס ויימוג, למרות שעכשיו זה ממש לא קל.

כנגד היאוש, אנו מבקשים להיות מאלה שבוטחים בו יתברך. ואף שהצדיקים עצמם עמוסים באמונה כזו גדולה וחזקה, וימשיכו להאמין בכל מקרה שהוא. הרי אנו, שעדיין לא השגנו דרגת בטחון ראויה, בלתי אפשרי להמשיך במציאות קשה כזו, ואנו רוצים מציאות מתוקנת. ואם יש לאדם את דרגת הביטחון הזו, שכל הקשיים יחלפו כלא היו, הרי הוא מלא בכוחות נפש, שיסייעו בידו לעבור את המשברים.

וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטַחְנוּ, וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת נִשְׁעָנְנוּ

אחת השאלות שגרמו חילול השם היתה "אתם היהודים, ומדוע אתם כל כך מושפלים". המענה לקובלנה זו היא בקשתנו, הואיל ואנו נשענים ובוטחים בחסדך הגדול, איננו רוצים להתבייש. אלא, גלה את השגחתך בעולם, כדי שתהיה לנו תשובה, הנה ראו נא, הקדוש ברוך הוא לא עזב אותנו.

מייסד הישיבה בארץ, הרב משה בוצ'קו זכר צדיק לברכה, היה נפגש עם אנשים נוצרים, עמם נהג להתווכח. ידוע שביסוד אמונת נצרות עומדת האמונה שעם ישראל נענש, בגלל שלא קיבלו את אותו האיש, והנוצרים הם שהפכו להיות עם סגולה. במפגש אחרי מלחמת ששת הימים, אמר להם הרב: הנה הנביא ישעיהו אמר (ישעיהו מ, א) "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי"". תגידו לי, מי זה עמי? והם נותרו ללא מענה בפיהם. ובכך באה לקיצה סדרת מפגשים זו על עניין זה. תוקנה בקשה זו, לבל נתבייש, אלא נראה את חסדו הגדול מתגלה.

עומדים אנו בפתחם של ימי חודש אדר, ובסידורים נוסח אשכנז יש פיוט בשם שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, שם מופיעות המילים "לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ". מילים שהפכו גם לשיר מוכר. במילים אלה מובעת הבקשה שכל מי שיש לו תקווה בקדוש ברוך הוא, לא יתבייש. כיצד הן קשורות לסיפור של פורים, אליו מתלווה בכל שנה שמחה גדולה, פורצת גבולות. הטעם לכך הוא, שדווקא באותה תקופה, עם ישראל שרוי היה בחשיכה גדולה של גלות והסתר פנים גדול, שונאינו וצוררנו ביקשו לעשות כלה ושואה, להשמיד להרוג ולאבד. אבל במציאות, ארע ההיפך הגמור. ונהפוך הוא, רבים מעמי הארץ מתייהדים, כי ראו את גילוי ההשגחה העליונה של השם יתברך, שנמצא תמיד, ומשגיח על עם ישראל, בניו האהובים.

חג זה מהווה תזכורת גדולה אודות המציאות האמיתית, שלא משנה מה עובר עלינו, הקדוש ברוך הוא תמיד עמנו. גם אם חלילה יעברו עלינו תקופות קשות, צריך לזכור תמיד שהן רק זמניות. ולכן הגילוי הגדול שארע בימים ההם, עת התגלתה נוכחותה של ההשגחה התמידית, בבירור ובבהירות, גורר שמחה גדולה כל כך.

נאחל שנזכה להמשיך לראות, בין בכלל בין בפרט, בכל המצבים הקשים, את השכר הטוב. שהקדוש ברוך הוא ייתן אותו כבר בעולם שלנו, כלפינו וכלפי הצדיקים, וכי ילכו גילויי ההשגחה ויתגברו עוד ועוד, עד שנגיע לגאולה השלמה, בעזרת השם.

~~~~