חזון, תורה, ואמונה מתוך הסערה

בין מלחמה לשלום

שלום לך גלות!

"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד" (ויקרא כו, ו).

תחושת חוסר ודאות לגבי המצב הקיומי היא הקושי הגדול ביותר שעימו נדרשים עַמים להתמודד. בימי שלום מגייס הָעָם את כוחותיו החומריים והרוחניים כדי להביא את ארצו למצב הגבוהּ ביותר של שגשוג והבראה כלכלית. בתקופה זו צבא הָעָם מכשיר עצמו להיות מוכן למלחמה, אם תתרגש עליו. ולעומת זאת במלחמה כל כוחותיו של הָעָם מגויסים להגן על ארצו מפני האויב ולהסיר את האיום מעליה ומעל יושביה. הצבא – מתגייס להכאת האויב ולהכרעתו, והָעָם שבעורף – שומר על רוח האומה.

החיים ב"אזור הדמדומים" שבין מלחמה לשלום הם מצב בלתי נסבל, מפרך ובלתי אפשרי: הָעָם אינו יכול לעסוק בעבודתו המאפיינת ימי שגרה, ובהּ בעת איננו יכול להמריץ את חייליו הבטלים למלחמה. חוסר הוודאות מְרַפֶּה ידיים, משבית את החיים ומשתקם.  

מצב כזה שורר עכשיו אצלנו. איננו יודעים מה ילד יום, אם מחר תתרגש עלינו מלחמה חדשה או אם יכפו עלינו – אנגלייה והאו"ם שיעמוד לצידהּ – שלום מחפיר. הפכנו לכדור משחק בידי הגויים. הם אינם מבינים את גודל סבלנו, אינם חשים את כאבנו ואינם שומעים את זעקת השבר שלנו. כדור משחק איננו סובל ואיננו משמיע קול. הם אינם יודעים ואינם מוטרדים.

ובכל זאת יש גם יתרון להפסקת הנשימה הזאת: יש לנו זמן להתבונן ולהרהר במטרותינו ובאידיאלים שלנו בארץ ישראל: (א) כיצד אנו מבינים את ארץ ישראל ומה אנו רוצים שיהיה בהּ; (ב) כיצד ובאיזה אופן אנו רוצים או חושבים לבנות את המדינה ועל אילו יסודות, אשר יבטיחו את קיומהּ.

בעיית ארץ ישראל עדיין רחוקה מפתרונהּ. המדינה היהודית עדיין מרחפת באוויר. הרבה מעצמות גדולות, ובהן כל מדינות אירופה, טרם הכירו בישראל, ואפילו במדינה עצמה עדיין חסרות כל ההנחות כדי להוות תבנית איתנה. הכול זמני, בניית הארץ הגיעה רק עד לשלב של שלד זמני, ועד שלא נגיע אל המנוחה, כנראה לא ישתנה מצב זה והארץ לא תתייצב. נראה ששיטת ההתשה הזאת היא חלק מן האסטרטגיה הבריטית.

לכן מן ההכרח לנקוט התבוננות רצינית בבעיית "ישראל" ולהאיר אותהּ מכל הצדדים.

אני מאמין שהמדינה היהודית תתקיים. אני מאמין שהעַמים הרחוקים ממנו עתה – כאשר יראו את מעשי הפלא הצבאיים שלנו ולא אותם בלבד אלא גם את מפעלי הבנייה הגאוניים שלנו – יתחילו להתקרב אלינו. עַמים חסרי אידיאלים אינם מסוגלים להבין רוח אלא מעשים. יראו את מעשינו, ויתחילו להבין וגם להתקרב. 

אני מאמין שיהדות העולם תתרום יותר ויותר לבניין הארץ מתוך תודעה שארץ ישראל היא הפתרון היחידי לבעיית היהודים ההיסטורית. אני מאמין בכוחהּ של ישראל שאין לו סוף ואין כוח שיגבר עליו. אני מאמין שהָעָם אשר הוסיף להתקיים במשך 2,000 שנות גלות קשה ביותר, יהיה מסוגל להקים מדינה במהירות עצומה שתכה את העולם בתדהמה.

ואני מאמין שיהודי ארץ ישראל יבינו ויאמינו עד מהרה, כי כשֵם שאי אפשר לבנות בית אלא על פי תוכנית ברורה של מהנדס יחיד, גם מדינה לא תיבנה אלא ברצון מאוחד ובתוכנית מאוחדת.

יש בליבי הביטחון הזה וגם אמונה עמוקה ואיתנה שיש פתרון לבעיית עמנו. אני יודע שהדרך אל הפתרון ארוכה, מפותלת וזרועה מכשולים, וזאת אנו יכולים לקבוע טוב יותר במבט מן המצפה הנייטראלי מאשר כל האחרים.

לבניית ארץ חדשה אחרי 2,000 שנה נחוצים שבעה דברים:

א.    הרבה כוח פיזי וצבאי, כדי להתגונן מפני אויבים אפשריים;

ב.     הרבה נכונות לפעילות ומודעות של המטרה;

ג.     אמצעים חומריים בלתי מוגבלים;

ד.     כוחות רוחניים חזקים ואדריכלים רוחניים גאונים;

ה.    הרבה ידידים ותומכים;

ו.     היעדר אויבים ומתנגדים מסביב;

ז.     אחדות פנימית ושותפות של כולם במאמצים.

אומנם מאז חורבן בית קודשנו ניתנה הנבואה לשוטים, ועם זאת ברור לי כבר היום שאם השמאל ינצל את כוחו העצום לכפות את רוחו על ארץ ישראל ולתפוס בהּ את השלטון, המדינה לא תוכל להתקיים לאורך זמן. היסודות הדתיים יתקוממו ויתנגדו מרה, ובסופו של דבר, כפי שמלמדת ההיסטוריה, תשתרר אנדרלמוסיה. רק סולידריות ואחדות וחיים משותפים בהרמוניה ובשלום יוכלו לחזק את עמוד השדרה שלנו וליצור את הנסיבות הנחוצות לָעָם כדי שיצליח, אחרי 2000 שנות גלות, לייסד מדינה בטוחה ויציבה.

אחד מחכמינו אמר פעם: "יתיה ולא אחימנה" שמשיח יבוא אבל שלא אראה אותו, אינני רוצה להיות עד לדורות הנלחמים לפני בוא המשיח (תלמוד סנהדרין צח, ב).

חס ושלום שנבטא מחשבות עגומות ומייאשות כאלה בציבור ונתיש את כוחם של המתלהבים. ועם זאת מי שמכיר את ההיסטוריה היהודית, מאז ימי בר כוכבא ועד ימינו, יודה בוודאי שלא די בהתלהבות כדי לבנות מדינה.

ארץ ישראל איננה אמריקה או אוסטרליה, שָם מוכנים לנו אוצרות גדולים. "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג, יט). ארץ ישראל לא תהיה ארץ תעשייה או מסחר, הקולטת לגמרי את האדם הפיזי והרוחני, והנתונה לעליות ולירידות העונתיות, אלא בעיקר ארץ חקלאית, אשר בהּ כל איכר מעבד את חלקת האדמה שלו, ובתום עבודת יומו נותר לו זמן לפעילות רוחנית. איננו הולכים לשָם כדי להתעשר אלא כדי להעניק לארץ את כוחנו הפיזי והרוחני וליצור בהּ אווירה, שבזכותהּ תהיה ראויה להיקרא "ארץ ישראל". אסור שהארץ תאבד את אופייהּ התנ"כי. התורה כתבה את חוקי השמיטה רק בשביל ארץ ישראל, כדי שמדי שבע שנים לא נעבד את שדותינו אלא נקדיש כל זמננו ללימוד התורה. רוח נבואה תתפשט מן הארץ לכל העולם, ואור התורה יזריח וחשכת העולם תואר כולהּ.

כדי לזכות שאדמה תיתן יבול מבורך – יש להקפיד לעבד אותהּ ולעשות את כל הפעולות הנחוצות לפי הסדר הנכון: לחרוש, לזבל ולזרוע, ואז להמתין לגשם, ואחרי שירווה את האדמה, היא תישא פרי. כך גם ארץ ישראל – היא זקוקה לנו: עלינו לעמול למענהּ בכל כוחנו, להקדיש להּ מאמצים רבים ולהתאזר גם בסבלנות. בזמן הנכון היא תגמול לנו בפרי משובח.

על דורנו נגזר להקריב את הקורבנות. ייתכן שהדור הבא יזכה לקצור את פרי עמלנו, וייתכן שרק הדור שיבוא אחריו. השכר לעמלנו בוא יבוא, אבל איננו יכולים לדעת אימתי. בל נשלה את עצמנו שכבר מחר או מוחרתיים העצים של ישראל יצמחו וענפיהם יגיעו עד לשמיים. מעצמות גדולות ובהן גרמניה, אוסטרייה, צרפת ואפילו אנגלייה עוברות היום משברים קשים. הנוכל לצפות שדרכנו תצלח ללא מאמץ וללא קושי? הסובר שכך יהיה שוגה באשליות. ועם זאת, אסור לנו לתת לקושי להניא אותנו מלהקריב את הקורבנות. זה מה שנדרש מאיתנו היום, ואותו ניתן. אם לא נתחיל היום, מתי יהיה הזמן הנכון להתחיל? "אם לא עכשיו – אימתי?" (משנה, אבות א, יד).

זה המצב כפי שאני רואה אותו, ואהיה מאושר אם הדברים יתפתחו בצורה טובה יותר ויתברר שטעיתי. ניסים תמיד אפשריים, אבל כדי שיתרחשו, עלינו להיות ראויים להם. לכן צו השעה הוא, ראשית כל לאחד ולחזק את החזית הפנימית, שאירועים טרגיים כאלה כמו מאבקים בין "ההגנה" ל"ארגון" לא יחזרו על עצמם. אסור שדם יהודי יישפך על ידי ידיים יהודיות, והאשם בכך הוא פושע כלפי הָעָם. גם ה"אגודה" ו"המזרחי" אסור שיהיו עוינים זה את זה. ואז יש להניח את היסוד של ישראל בצורה כזאת, שימצא חן בעיני הקב"ה. הוא חייב להיווסד על טהרה, קדושה ומקוריות יהודית אמיתית ומתוך שמירה קפדנית על מצוות התורה. זו הדרך היחידה להבטיח את ביטחוננו. ואז ייפתחו לנו שערי הניסים משמיים, ונצעד בדרך הסלולה לפנינו, והיא תוביל אותנו אל האושר, ואנחנו נרגיש מאושרים שהיינו חלוצי הארץ הזאת ובעזרת ה' בנינו למען ילדינו – במרץ, בנכס ובדם – בית בטוח וחופשי, שבו יוכלו לחיות ללא פחד.