חזון, תורה, ואמונה מתוך הסערה

"ישראל כמדינת כנסייה"

(תשובה לארתור קסטלר)

העיתון "וולטווך" מיום ה־15 באוקטובר 1948 פרסם מאמר פרי עטו של ארתור קסטלר שנשא את הכותרת הנ"ל, ובו יצא העיתונאי הידוע למאבק נגד סכנת הקלריקליזם היהודי בישראל. הוא מאשים את הרבנים שלדבריו מפעילים "טרור דתי" בארץ ומדבר בלגלוג ובהשפלה על חוקי ישראל הקדושים ביותר. הוא מכנה אותם "מנהגי ימי הביניים" וטוען שברוח הליברלית השוררת בעולם בזמן הזה – אין להם עוד מקום.

הרבה פעמים עקבתי בעניין אחרי המאמרים המעניינים של קסטלר על ארץ ישראל, והניתוחים הפוליטיים הנבונים שלו זכו בכל מקום לתשומת לב רבה. אבל עכשיו נכנס קסטלר לתחום זר ובלתי מוכר לו לגמרי. לצערנו עלינו לשלול ממנו כל סמכות לדון בשאלות ובעיות דתיות של היהדות, שכנראה זרות לו לגמרי, כשם שאין הדיוט רשאי לדון בבעיות צבאיות. כאן חרג העיתונאי המוכשר לגמרי מעבר לתחום ידיעותיו.

את משפטו על העוצמה הגדולה שמפעילים הרבנים בישראל (לפי הבנתו) הוא מבסס על הבנתו הבלתי מבוססת שלפיה היהדות מבוססת אך ורק על התנ"ך והנביאים. החסר בהיסטוריה היהודית מקורו – לדעת קסטלר – ב"עובדה" שאין ליהודים גדולי רוח ולא גיבורים כגון ז'אן ד'ארק, לא כיבוש הבסטיליה, לא וולטייר ולא גתה או לינקולן.

דווקא כאן מראה קסטלר כמה מעט הוא יודע על היהדות האמיתית.

ראשית, נראה כי הוא לא שמע מעולם על קיומו של התלמוד הבבלי, יצירה ענקית בת 22 כרכים גדולים, שעיבודהּ ועיצובהּ הם פרי פעולתם של המוחות הגדולים והגאוניים ביותר שפעלו במלוא כוחם הרוחני והמחשבתי בתקופת בית שני וכמה מאות שנים לאחר מכן, וכל הידע העצום הכלול בהּ מקיף את כל ענפי החיים היהודיים החברתיים, האזרחיים והרוחניים. במשך מאות השנים נוצרו הרים של ספרים המבוססים על התלמוד ומקיפים אלפי יצירות. בספרות הענקית הזאת תופסים ספר "הי"ד החזקה" של הרמב"ם וה"שולחן ערוך" את המקום הראשון והחשוב ביותר, ואלה סידרו את החיים היהודיים לפרטיהם עד היום הזה. היו בגולה אלפי בתי ספר יסודיים וגבוהים שבהם נלמדו ונחקרו ספרים אלה. הם היו לעַם ישראל עמוד אש בתקופות החשוכות ביותר, ומזון לנשמתו הכמהה.

אבל לא רק בתחום התלמודי, אלא גם בפילוסופיה וספרות הייתה יצירה יהודית עשירה ביותר. די להזכיר שמות כמו פילון, הרב סעדיה גאון, אבן עזרא, רמב"ם ("מורה נבוכים"), יהודה הלוי, שפעל גדולות הן בשירה הן בפילוסופיה, אבן גבירול, אברבנאל, מנדלסון, שד"ל, צונץ ומנשה בן ישראל, וכל גדולי הקבלה.

קסטלר מתעלם גם מן הגיבורים היהודים ובהם המכבים ובר כוכבא, הקדושים כגון רבי עקיבא ובני דורו, ו־15,000 הגיבורים שעלו על המוקד בספרד ומתו בקריאת "שמע ישראל".

אינני יודע אם יש בעולם עוד עַם, שיש לו ספרות עשירה, עמוקה ומקיפה כמו שלנו, שלא איבדה מעולם את הרלוונטיות שלהּ, והייתה אקטואלית מאז יצאה לאור וכך נשארה. איזו ספרות יש להּ עוד ספרי מוסר כאלה כמו ספרי לוצאטו, רבנו בחיי, העיקרים והחפץ חיים?

ההתעלמות מכל ענקי הרוח האלה היא פגיעה קשה ביותר ביהדות. עַם אשר זה מאות רבות בשנים סובל מפני שהוא רוצה לשמור נאמנותו לייחודו. משפט קטלני כזה איננו ראוי להיאמר על הָעָם שהעניק לעולם את התנ"ך. אינני יכול להבין כיצד לא רעדה ידו של העיתונאי היהודי בעת שאחזה בעט והעלתה על הכתב האשמה מבישה כזאת נגד הדת שעַמו שלו התהדר בהּ, ענד אותהּ כתכשיט היקר ביותר, ונשא אותהּ עימו לכל אורך הדרך הקשה במסירות נפש מוחלטת וטהורה. הרי איננו עַם של הדיוטות – אנאלפביתים או מאמינים באמונות תפלות – שרק נותן לרבנים הקלריקליים כלשהם להכתיב לו אורח חיים שאינו נראה לו! אנחנו אינטליגנטים די הצורך כדי ליצור לעצמנו משפט עצמאי וביקורתי, ואם למרות עינויים המוניים או פיתויים של דתות אחרות שמרנו על התרבות שלנו עד היום, הסיבה היחידה להתמדתנו היא שאנו משוכנעים באמיתות הדת שלנו. לכן לא נתנו מעולם לקרוע במו ידינו דגל זה.

ניתן לומר בוודאות שהדת היהודית איננה תבנית מלאכותית. היא לא נוצרה על ידי רבנים או אנשים אחרים, בני דור מסוים או דור אחר. היא מעוגנת היטב זה 3,000 שנה בנשמה היהודית. האמירה בעניין עוצמת הרבנים מפליאה כשלעצמהּ: האם בגלות או בארץ יש להם עוצמה? איזה כוח משטרתי תומך בעוצמה זו?

אם בי' תשרי מדי שנה כל צעיר וזקן, בריא או חולה (מלבד חולה מסוכן) צם במשך 25 שעות ואפילו אינו שותה טיפת מים אחת ושוהה כל היום בבית הכנסת – האם עומדת מאחורי מעשיו אלו עוצמת הרבנים?! האם יש רב שיכול לפרסם צווים חמורים כאלה ולחייב אלפי אנשים לציית להם, והם יקבלו עליהם לפעול לפיהם?! ואם בשמונת ימי הפסח כ־80% מן היהודים אינם מכניסים לפיהם אפילו פירור חמץ – האם עוצמת הרבנים היא שמונעת מהם לטעום חמץ?! ואם 40%–50% מן היהודים אוכלים רק בשר שנשחט בשחיטה כשרה, אינם עושים מלאכה בשבת ואינם מעשנים סיגריה – האם כל אלו הם תוצאה של כפייה חיצונית?!

הדת מושרשת עמוק בנשמתו של היהודי – זו עובדה! אי אפשר להכחישהּ או להתכחש אליה. הדת היהודית נמסרת מאב לבן, מדור לדור, ושלשלת המסירה אינה נפסקת לעולם. החיים הדתיים של ההורים פעלה ופועלת בצורה חינוכית על נשמתם של הילדים. במזרח ובמערב, בצפון ובדרום, בכל מקום שחי חוג של יהודים, הייתה הדת שלטת. אפילו אוניות גדולות רבות המפליגות לארצות הברית, יש בהן מטבח כשר ובית כנסת כדי לספק צורכיהם של הנוסעים היהודים הדתיים.

האם יש עוד עַם בהיסטוריה, שכמו היהודים, הפקיר עצמו לשנאת הגויים וכעסם בגלל דתו, ובגללהּ גם הרווה את אדמת הארצות בדמו ובדמעותיו? הלא די היה לו למתוח קו חד בינו ובין העבר, להתנתק ממנו לחלוטין, להשתחרר מכל המחסומים ולהתבולל בין מעניו. אילו עשו היהודים כן, הרי היו זוכים בצדק אנושי וחירות מלאה, והיו מתייחסים אליהם כאל אחים ואף מכבדים אותם. ומדוע לא עשו זאת ולא הפקירו את אמונתם? כי העדיפו את הרדיפות ואת מות הקדושים על פני חיים ללא אמונה. מבחינתם – חיים כאלה אינם חיים. 

כמו שאמא נאמנה לעולם לא תפקיר את ילדהּ היחיד, כך לא יכלו בני ישראל להפקיר את דתם שהיו קשורים בה בכל נימי ליבם. הם העדיפו למות מות הקדושים מלחיות חיים של חרפה. לא התליין הספרדי טורקמדו ולא רודפי דת אחרים יכלו לגרום לישראל להתנתק מאמונתם, לוותר עליה. הדת היהודית אינהּ מורכבת מאותיות מתות. היא "עצם החיים ודחף החיים" של היהדות. אין דרך אחרת להסביר את העובדה שעַם שהיה תמיד מפוזר בכל ארצות העולם, ללא ארץ משלו וללא לשון משלו, המשיך להתקיים מאות רבות של שנים. קיומו נמשך הודות לכוח הסודי של הדת: היא הייתה החוט אשר קשר את יהודי כל הארצות לאגודה אחת. בכל תקופות ההיסטוריה היו היהודים מודעים למקור קיומם. היה ברור להם שכל עוד יחזיקו באמונתם, יוכלו להתקיים בתור עַם. דתם היא מקור חיותם. כשם שדג אינו יכול להתקיים בלא במים, הָעָם היהודי אינו יכול להתקיים בלעדי היהדות.

הָעָם היהודי הוא עַם פלאי. כשם שאיננו יודעים מאיזה כוח טמיר ונסתר שואב השמש את כוחו, גם איננו יודעים מי מגן על עַם ישראל מפני כל אויביו בעולם, שכבר מזמן חרצו את דינו למיתה וגם והכינו את הכלים להשמדתו. אבל תמיד קורים ניסים: החבל כבר כרוך על צווארם של היהודים, עניבת החנק הולכת ומתהדקת, וברגע האחרון – מתחולל נס ומצילם. 

אנחנו יודעים כי ה' הוא שמגן עלינו ועושה את הניסים היום־יומיים בחיי היהודים, ובמיוחד במלחמה הנוכחית על ארץ ישראל. 40 מיליון ערבים משבע מדינות המקיפות אותנו, נלחמים נגדנו יחד, בפיקוד אנגלי, ואף על פי שיתרונם נראה ברור, בכל זאת עד היום יצאנו תמיד מנצחים וידנו על העליונה. המאבק הסתיים בניצחוננו, בדיוק כפי שהיה בתקופת המכבים. ואילולא כפו עלינו את שביתת הנשק, היו כוחותינו כובשים את ירושלים, לטרון וכל נקודות המפתח בארץ. כל זה מחזק אותנו באידיאל האמונה שלנו וקושר אותנו בכוח מגנטי אל חוקי היהדות כפי שנתפרשו במקרא ובגמרא.

אני שואל את מר קסטלר: "מי עוד, אם לא המקרא, מבטיח את זכותנו ואת תביעתנו על ארץ ישראל? הרי ה' הבטיח אותהּ לבני ישראל לנצח" (בראשית טו, יז).

אבל אם נכחיש את ערכו הא־לוהי של המקראות וננתק עצמנו בכוח מהירושה הרוחנית של אבותינו הרי אין לנו כל זכות לשוב ולכבוש את הארץ.

מר קסטלר מצטער מאוד על שבמסעדות בארץ אסור להגיש בשר חזיר עם גבינה. אני יכול להבטיח לו כי היהודים המתגעגעים לארץ ישראל אינם מעוניינים בבשר חזיר וגם לא במנה אחרונה של גבינה. אלה מאכלים שהקיבה היהודית אינהּ רגילה להם. על ארץ הקודש להישאר קדושה, וירושלים לא תהיה פריז או שיקגו ארץ־ישראלית. מי שמתגעגע לבשר חזיר ורוצה לטייל בשבת במכונית – מוטב לו שיישאר בגולה. אנשים כאלה אינם שייכים לחלוצי ארץ הקודש.

מר קסטלר חושש מאוד שארץ ישראל תחזור אל חוק ימי הביניים בענייני נישואין וגירושין, ולא תתיר נישואין אזרחיים, כפי שהיה בימי המקדש.

אבל באמת, מר קסטלר, האם בתקופת הבית, כאשר נהגו חוקים ישנים אלה, לא היו היהודים מאושרים בהרבה מאלה שניתקו עצמם מכל השפיטה הדתית, כפי שנהוג היום בכמה ארצות מערביות ומזרחיות? אילו שמעו היהודים תמיד בקול הנביאים ושעו לאזהרותיהם, הארץ לא הייתה נחרבת מעולם, והיהודים לא היו נאלצים להתחנן לפני האו"ם ולבקש מהם חסדים, וגם ניהול המשא ומתן המשפיל – שמקומו בשוק – היה נחסך מהם. הגורל המר של הָעָם היהודי שעבר ניסיונות קשים איננו מעניין שום עַם, גם לא את העַמים הדמוקרטיים. אומנם הם מרבים לדבר על חוק ומשפט, אבל כל דבר אחר, יקר לליבם יותר מגורל היהודים.

ועכשיו לסיום, מר קסטלר, אני רוצה לשאול אותך: האם ביקרת בירושלים או בתל אביב את מאות בתי הכנסת וראית את המוני האדם הממלאים אותם מפה לפה? האם הרבנים הם שקיבצו אותם לשם?! אתה מאמין בזה?

האם ראית את הילדים השוכבים בשבתות על הכבישים בירושלים כדי לעצור בגופם את המכוניות? האם הרבנים הקלריקלים הם שציוו עליהם לעשות זאת?!

התקווה שאתה מביע שהנוער הגדל לפי רוח ישראל החדשה יקרע במשך שנים מעטות את שרשרות הדת, אינהּ אלא אשליה, מחשבה מוטעית מיסודהּ. יש בארץ מאות בתי ספר דתיים וישיבות ובהם מתחנך הנוער לדתיות ולשמירת המסורת. נוער זה יטביע את חותמו גם על ישראל החדשה.

גם קביעתך שלפיה היסודות הדתיים בארץ מהווים 13% לכל היותר – אין לה יסוד. לאחרונה אירע מעשה המוכיח את ההפך מטענתך:

שני טבחים יהודים סירבו לבשל בשבת ביחידה הצבאית שלהם והועמדו לדין. בית משפט הצבאי גזר עליהם שלושה חודשי מאסר וגילוח שער ראשם. גזר הדין עורר סערה בכל הארץ. אלפים הפגינו ברחובות ומחו כנגד המשפט המעוות. כמה שרים יהודים, ובהם גם השר השמאלני גרינבוים, התפטרו, וראש הממשלה בן־גוריון נאלץ, בלחץ ההמונים, ולא הרבנים, לבטל את גזר הדין.

עובדה זו מדברת בעד עצמהּ ומוכיחה, שבוודאי לא רק 13% מהָעָם היהודי בציון שומרי מצוות. מר קסטלר, אנא היזהר להבא במילותיך ובקביעותיך הקשורות לשאלות דת.