חזון, תורה, ואמונה מתוך הסערה

ישראל על פרשת דרכים

הינה הגיע רגע היסטורי גדול עבור עַם ישראל. עד היום זכות הקיום של המדינה היהודית עמדה בארצות שונות בסימן שאלה. מדינות גדולות וקטנות באירופה היססו בהכרה זו ואנגלייה העמידה בדרכהּ בגלוי ובסתר מכשולים פוליטיים וצבאיים, שהשתרעו מקפריסין ועד לעקבה. כל זה שייך לעבר. המתנגדים מאתמול שואפים כבר היום לזכות בידידותנו, וכולם השלימו עִם קיומהּ של המדינה היהודית.

בתוך המדינה הוחלפה הממשלה הזמנית בקבועה והכול התחיל לתפקד בצורה נורמלית. במהירות הבזק, בחוכמה ובכישרון, יתאים עצמו מנגנון השלטון לחיים, כאילו הוא קיים זה עשרות שנים. כל העולם מתפלא על כך, ומאמין ביכולת הקיום שלו. אפילו צ'רצ'יל מנבא שהמדינה תוכל להתקיים אפילו 3,000 שנה. יראת כבוד כזאת ואמון מוסרי יכולנו להשיג בעולם הודות לניהול החכם של מבצעי הצבא, ומדי יום מעסיקה בעיית ישראל את העיתונות העולמית.

אנו כמעט ואיננו מסוגלים להעריך את חשיבותהּ ומשמעותהּ של השעה הזאת. זיכרון יציאת מצרים הנציח את עצמו בירושלים, ומדי יום – שחרית, מנחה וערבית – אנו מזכירים אותו בתפילה. אבל כיום אנו חווים יציאה מכל קצווי תבל, משבעים ארצות כבר הגיעו עולים הנה בשנה הזאת.

עזרא ונחמיה התקשו להניע את היהודים לשוב מבבל לארץ ישראל. אפילו היה צורך להטיל עונשים על הלוויים העקשנים שיעלו לארץ. אבל היום מצפים אלפים למקום באונייה או במטוס והנסיעה מלווה בשמחה וצהלה. ביציאת מצרים נאלץ הקב"ה לייבש את ים סוף כדי לאפשר לישראל לעבור בו, ובימינו קרו ניסים רבים בימים רבים כדי לאפשר לישראל לעבור בהם. 'גשרים אוויריים' הוקמו כדי לספק לצבאנו את הציוד הדרוש. מובן שכל זה היה יכול להתרחש רק בעזרת ה'. בווין, שחזה תוהו ובוהו, התגלה בסופו של דבר כנביא שקר טיפש. הספקנים והפסימיסטים הגדולים ביותר הכירו בהישגים העל־טבעיים של עַם שהיטלר צמצם כל כך ורצה להשמידו לחלוטין. סוף־סוף הכירו כל הגויים בישראל, וגיבורינו יחזרו מן החזית בתרועת ניצחון, אל ביתם. החרב והרובה יוחלפו בכלי הבניין והחקלאות, ובעזרת ה' המדינה היהודית תפרח ותצמח. ישראל תפוצה על כל סבלותיה במשך אלפי השנים ופצעיה יגלידו במהרה.

עכשיו תתחיל ישראל במנוחה את עבודתהּ כדי לפתור את כל בעיותיה הכלכליות והרוחניות. כל המדינה תתארגן, ועל כל ענייני הארץ יוטבע החותם היהודי.

אם כן אנו עומדים עכשיו לפני הכרעות חשובות שיקבעו את גורל ישראל לטווח ארוך. במקום ראשון עומדת השאלה: איזה אופי תישא המדינה היהודית? ובמילים אחרות: איזו צורה ילבשו חוקי המדינה?

איננו יכולים לערוך כאן השוואות עִם עַמים אחרים ועִם מדינות אחרות, כי אנו כפופים לחוקי התורה לנצח, ואלה מקיפים את כל החיים האישיים והחברתיים, האזרחיים והמדיניים. חוקי השבת, למשל, חודרים אל כל חלקי החיים היהודיים, והממשלה היהודית חייבת להכריע אם היא רוצה ללכת בדרך הישנה, המסורתית, או בדרך החדשה. במקרה הראשון היא מחויבת לכבד את חוקי התורה בדרך הטובה ביותר, בנוגע לשבת, כשרות, חיי המשפחה ומערכת החינוך. אבל אם תרצה להינתק מכל הקשרים ההיסטוריים, להתייחס אל חוקי התורה כאל "משהו מיושן שאינו מתאים לתקופה", ולהפנות עורף לישראל הישנה, של צאצאי אברהם יצחק ויעקב ולהציג עצמהּ בפני העולם כיהדות חדשה לגמרי, היא תכניס עצמהּ בהכרח לשלב מלחמה חדש לגמרי. במקום חזית ההגנה הישנה תקום חזית מלחמה פנימית חדשה, שתגרור את כל הארץ לסערת מלחמה מרה ביותר.

אנו מצידנו מרגישים שמרחפת מעלינו סכנה לאבד את התכשיט היקר שלנו, שנשאנו איתנו במשך אלפי שנים עִם כל כך הרבה קורבנות, דם, זיעה, ודמעות דרך האש והמים, וכמובן נתגייס בכוח הגדול והחזק ביותר כדי להגן על החיים הרוחניים. אם את כל מה ששמרנו עליו בכל מסעי ה"נע ונד" בתקופת הגלות הארוכה – נאלץ להפקיר בארצנו דווקא, זו תהיה הטרגדיה הגדולה בהיסטוריה: כמה אירוני יהיה הדבר אם את כל מה ששום אויב לא הצליח לגזול מאיתנו – יבואו ידיים יהודיות ויגזלו מאיתנו בכוח.  

נתבונן בעיניים פקוחות בסיטואציה הזאת כדי שלא להשלות את עצמנו. לא נשתכר בגלל הניצחון הצבאי והדיפלומטי, ונתבונן בבעיית ישראל בעיניים מפוכחות.

אנו חיים היום בתקופה דמוקרטית, וכל החלטה מתקבלת לפי הכרעת הרוב. את זאת צריכה הממשלה להביא בחשבון בכל מהלכיה ושיקוליה.

לאחרונה חגגנו לראשונה את עצמאותהּ של מדינת ישראל. כל יהדות הגולה השתתפה בחגיגה זו ובכל ליבהּ השתתפה בשמחתנו. יהדות העולם מאושרת לראות איזה נס גדול התרחש בשנה האחרונה ואילו בעיות נפתרו מהר כל כך ובהצלחה מעוררת השראה. 

אבל בשמחתנו אסור לנו לשכוח גם את המאמצים הנדרשים מאיתנו כדי להבטיח ולחזק את קיומהּ של מדינת ישראל. היסוד הונח, אבל בניית המבנה, נדבך על נדבך, רק אמורה להתחיל. ואחת הדאגות היא הבעיה הדתית, שהטיפול בהּ לוקה בחסר (ושמא מוזנח מעט). חובתנו להעמיד בעיה זו בראש סדר העדיפויות ולהבהיר את דרישותינו.

תמיד פעלתי בהתלהבות גדולה למען מדינת ישראל, יותר מכל האחרים, ויש קיצונים שאפילו ביקרו אותי הרבה כמי שמרחיק לכת יותר מדי. לכן אני מצטער במיוחד לשמוע שהיסודות השמאלניים מקשים עלינו עד מאוד את החיים הדתיים.

לא רק אנחנו, גם השמאלנים מעלים טענות. הם מרגישים שנשקף מאיתנו איום לחירותם, ומאשימים אותנו שאנו רוצים לכפות עליהם "דיקטטורה קלריקלית". לא נתווכח עכשיו על כך, אם באמת אפשר לקרוא לזה חירות, אם מקבלים על עצמם במקום "הכבלים הדתיים" כבלים אחרים, כבלים של תאוות, שבלעדיהם הם מרגישים מוגבלים, כמו המכור למורפיום שמונעים ממנו את הסם שלו.

אבל העובדה היא שנצטרך להיאבק קשות עִם מפלגות השמאל. ומאחר שנציגי ה"אגודה" ו"המזרחי" מהווים רק 14%–15% בכנסת, הסיכויים שלנו חלשים ביותר. מצבנו קשה עוד יותר, מפני שאיננו מסוגלים לוותר על נקודות מסוימות בחוק: לשמור את התורה פירושו לשמור את כולהּ. מי שמוציא מן החשבון אפילו מצווה אחת מוציא למעשה את כל תרי"ג מצוותיה. אנחנו סובלנים, ואיננו רוצים לכפות על איש לשמור שבת כהלכתהּ או לחיות חיי כשרות כנגד רצונו, כשֵם שהקב"ה עצמו לא כפה את העולם לקבל את התורה. יחיה כל אחד לפי אמונתו ורצונו. אומנם קשה לנו לראות את אחינו הרבים הרושמים עצמם כ"חסרי דת", נוסעים ומעשנים בשבת ואוכלים טרפות, אבל לרגע לא עולה בדעתנו להטיל עליהם עונשים וממילא אין בכוחנו לעשות זאת, ואפילו היה בכוחנו – אין זה רצוננו. 

כל אחד רשאי לבחור לו את דרכו האהובה ולנהל את חייו לפיה. אנחנו איננו "שוטרי הדת" ולא נכפה על איש לאמץ את דרכנו כנגד רצונו. כל שאנחנו מבקשים הוא שגם את חירותנו שלנו לא יקצצו אפילו כקוצו של יו"ד: שיניחו לנו לחיות בירושלים או בתל אביב ולנהל את חיינו הדתיים כפי שנהגנו לנהלם בגולה, ולא יאלצו את ילדינו ללמוד במערכת חינוכית אשר עלולה ליצור פער בין הורים לילדיהם ובין א־לוהים ובין ישראל.

כבר ארתור קסטלר התנבא, שבתוך חמש עד עשר שנים הנוער החדש יתנתק לגמרי מן הדת – "נבואה" זו אין לזלזל בהּ וגם לא להתעלם ממנה. ראינו למשל, שמכמה מאות הסטודנטים היהודים בישראל, שלמדו בשוויצריה, רק מעטים היו באמת בעלי נטייה דתית.

אנו רואים שסכנה זו מתקרבת אלינו, ועלינו להיערך לקראתהּ. הרי אי אפשר לצפות מאיתנו שנזנח עכשיו את תורתנו, אחרי שבמשך 3,000 שנה הגנּו עליה בכל מאודנו ובחירוף נפשנו.

מתעוררת אפוא השאלה: באילו אמצעים נילחם כדי להגן על היקר לנו ביותר? תשובתנו ברורה: בעקשנות, עקיבות, אחווה והחלטיות וחזית חרדית סגורה ומאוחדת. חזית זו, שהכירו בהּ ויצרו אותהּ לקראת הבחירות כאמצעי חירום, חייבת להתקיים, כי הפרצה הקטנה ביותר בחזית זו עלולה להעמיד בסכנה את כל המפעל שלנו.

בשלוש דרכים עלינו לפעול:

א.    על ידי הוראה בעל פה ובכתב, כדי להבהיר לתמימים ולחנך את הנוער כך שבשום אופן לא ייתפסו במלכודת המסוכנת של השמאל.

ב.     על ידי מאבק החלטי, להגן על עמדותינו בכל כוחנו ובכל האמצעים העומדים לרשותנו.

ג.     על ידי ייסוד קיבוצים ובתי ספר חרדיים חדשים.

אין אנחנו מחרחרי ריב, ויותר מכל האחרים אנו מקדשים את השלום ומייקרים אותו. אבל התורה קדושה לנו עוד יותר!

אומנם אנו חלשים במספרנו, אבל לעומת זאת הנשק שבידנו חזק במיוחד – האמת. כשֵם שבחזית הצבאית נפלה ההכרעה למען היהדות כי נלחמנו למען נושא צודק, וזכינו בהכרה מצד כל העולם; כך גם במאבק הדתי – טיעון זה יחזק אותנו ויגביר את סיכויינו.

בסופו של דבר יכירו גם היסודות השמאלניים שעיני העולם ואוזניו פקוחות אלינו ולמה שמתרחש כאן. במשך אלפי שנים סיפרו לעולם את האגדה של "אתה בחרתנו", שאנו עַם התנ"ך, ואילו הייתה לנו ארץ משלנו וטיפחנו את תרבותנו, היה העולם זוכה ולומד מהי רוח יהודית ומוסר יהודי.

הטרור הזיק לנו הרבה בעולם. אבל יש לסלוח עליו, מפני שהיה תנועת מחתרת לאומית נגד כובש, שניזון מרגשות לאומיים. אבל כעת, כשנהיה בינינו לבין עצמנו, אנו חייבים להראות לעולם תמונה אחרת ודוגמה אחרת ולהבהיר מה פירושהּ של יהדות. עלינו להדליק שלהבת שתאיר גם מחוץ לארץ ולהישאר נאמנים לסיסמה: "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָיִם" (ישעיה ב, ג).

תיאטרונים, קולנוע, בארים, אולמות ריקודים וקברטים יש לרוב בפריז, לונדון וניו יורק. על הקמת מוסדות כגון אלו בארץ – לא תהיה תפארתנו. כל שנצליח להציג יהיה חיקוי עלוב ותו לא. לא לעולם ולא לנו יש צורך באלו. תפקידנו ליצור משהו חדש, מקורי, יהודי ונבואי, דבר שהעולם יכול ללמוד ממנו. זוהי דרישת החזית הדתית, זוהי מטרתהּ, ולמען מטרה זו היא תילחם עד הניצחון.

אנו קוראים לכל היהודים הנאמנים לתורה, שדעתם כדעתנו, שבליבם עוד חי ניצוץ יהודי: התאספו, בארץ או בגולה, הושיטו ידיים זה לזה – "אגודה", "מזרחי" ובלתי מפלגתיים המעוניינים בקיום התורה. גייסו את כוחותיכם, הבינו את התפקיד הקדוש המוטל עליכם ועשו כל שביכולתכם למלאו על הצד הטוב ביותר.

ישראל עומדת על פרשת דרכים. גורל עתידנו נקבע עכשיו, ומאחר שאנו מאמינים שארץ ישראל תישאר שלנו רק בזכות כיבוד התורה, אין זו רק שאלה דתית, אלא שאלה קיומית, שאלה של תחייה יהודית, או חס ושלום, של היעלמותהּ מבימת העולם.

אם נתבונן בכך, נדע מה עומד על הפרק ומה עלינו לעשות.

אנו, בני המזל שזכינו להימלט ממלתעות האריות ומזוועות מחנות הריכוז, חייבים לשמור על המורשה של עמנו. אנו חייבים זאת לקב"ה, להיסטוריה ולמיליוני הקדושים, שלמענהּ חיו וגם עונו למוות. אנחנו רוצים ארץ ישראל ולא פלשתינה. אנחנו שואפים לכך שארץ ישראל לא תוכר רק על ידי העַמים החברים באו"ם אלא גם על ידי ה'. אבל כדי לזכות בהכרת ה' – נדרשת מאיתנו הכרה בו ובממלכתו הא־לוהית.

אנו קוראים אל אחינו מהשמאל: אחים, הצלחת הארץ ופריחתהּ היא האינטרס המשותף לכולנו – לכם וגם לנו. איש מאיתנו איננו חפץ שהיא תהפוך לזירה של מריבה ומחלוקת. חס ושלום שיקרה להּ מה שקרה לישראל הישנה בשל מלחמות האחים. הושיטו לנו את ידכם, הבינו אותנו, ויחד נקצור את הפירות המתוקים.

רבנות הקהילה של הרב דושינסקי הכריזה על חרם ואיסור נגד הבחירות. אני כבר נקטתי עמדה נגד השיטה הזאת בעיתונות בפריז ובעיתונות היהודית באנגלייה ובארץ ישראל. אסור להעביר לארץ ישראל את שיטות המחלוקת של גרמניה והונגריה. בארץ ישראל אנו רוצים יהדות מאוחדת ולא מפולגת. ייתכן שבפילוג טמון רווח מסוים, אבל ההפסד הטמון בו – עולה עליו עשרת מונים. המחלוקת מדרדרת אל החורבן, והאחדות מצעידה קדימה ולמעלה – אל הגאולה. המילים האחרונות של יעקב אבינו אל בניו לפני פטירתו היו: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט, א). הוא הרגיש כי המחלוקת ביניהם ורגשות השנאה בין יוסף לאחיו הם שהביאו אותם למצרים.

גם הנביאים ישעיה ויחזקאל לא יכלו לפנות אלא אל רגשות האחדות, שרק בהם הם ראו את ישועת ישראל. "בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ" (ישעיה נז, יג).

על ידי מריבה ומחלוקת נדחה מאיתנו את השמאל עוד יותר, ומאחר שהם שולטים בארץ, אנו מסתכנים לאבד את הכול.

היום עלינו לנקוט את השיטות הנבונות של הרב קוק זצ"ל המרחיק ראות ולהתייחס אל השמאלנים בחומרה אבל גם באהבה וטוב לב. עלינו לדבר אליהם בהחלטיות אבל ברוח אחווה כדי לפנות אל המצפון היהודי שלהם, וכך יש סיכוי שיטו לנו אוזן. אבל ראשית כול עלינו, הנאמנים לתורה, להיות גדולים וחזקים וליצור חזית חזקה וסגורה. עברה התקופה של חיפוש שגיאות וחטאים אצל הזולת, ועל ה"אגודה" להכיר שגם מנהיגי "המזרחי" בארץ הם קנאים גדולים למען הדת. השפעתם יוצאת מן הכלל ויצירת הגוש המאוחד עימם הייתה צעד נכון ומבורך. יש לשמור כוח זה ולהמשיך לפתח אותו והוא יביא אותנו להצלחה – הצלחה עבור הארץ, עבור התורה ועבור הָעָם היהודי.