אור היהדות - פרשת בשלח
קריעת ים סוף וכוחה של תפילה
סכנת הנס
נעיין נא בפרשת קריעת ים סוף:
מדוע אומרים חז״ל על דברים שונים, למשל על מזונותיו של אדם (פסחים קיח,א) או על זיווגו של אדם (סוטה ב,א), שהם קשים כקריעת ים סוף? מה היה הקושי של קריעת ים סוף עבור הקב״ה?
אפשר לומר שהנה כתוב (הושע יד, י): "ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". אם כי קריעת ים סוף כשלעצמה היתה נס גדול מאין כמוהו של שינוי הטבע — ״הים ראה וינוס״ — בכל זאת יש מקום לפוסחים על שתי הסעיפים לטעות ולחשוב שלא היה כאן שום נס, אלא שמשה, בתור חוקר גדול בדרכי הטבע. ידע עת וזמן מתי מימי הים נסוגים, וידע לכוון את השעה להוליך את בני ישראל ביבשה. משום כך לא רצה הקב״ה לקרוע את הים בתחילה, עד שראה כיצד התחילו מנצחים זה עם זה, זה אומר אני יורד תחילה לים, וזה אומר אני יורד תחילה, והם התחזקו באמונתם ובמסירות נפשם ביתר שאת "עד שבאו לתוכו עד חוטמן"! ולעומת אלה היו אחרים, קטני אמונה, שאמרו אין אני יורד תחילה לים וכו׳, כדאיתא במס׳ סוטה (לו,ב-לז,א).
זאת ועוד. היו טועים אחרים שטענו שעל ידי קריעת ים סוף נכחו לדעת שהאלוהות אינו דבר נצחי, כי אילו היה נצחי, הרי גם יצירתו היתה צריכה להיות נצחית, מבלי להשתנות לעולם, ואיך אפשר שהים יתייבש פתאום, הלא ״חוק נתן ולא יעבור״; ושינוי טבע גדול כזה יוכיח שאין הבריאה נצחית, ואם כן, איפוא, גם היוצר אינו נצחי — ח״ו. מה אפשר לענות לטועים אלה?
לכן היה הנס של קריעת ים סוף קשה לפני הקב״ה, כי אנשים אחדים באו בשל כך לידי טעות ולדעות כוזבות, שבעטיין קטנה האלוהות ונתמעטה בעיניהם.
ועתה קמה גם ניצבה השאלה, איך באמת שינה הקב״ה את הטבע נגד חוקי הטבע שלכאורה נקבעו על מנת שלא ישתנו לעולם?
כדי להבין זאת, צריכים לבאר תחילה עניין התפילה, מה תועלתה וזכותה.
כי באמת קשה, איך אפשר לשנות על ידי התפילה את רצונו יתברך, אם כך יצאה הגזירה מאת ה׳ וכן עלתה במחשבתו?
תפילה: שינוי באדם
אפשר לבאר את העניין כך: באמת עלה במחשבתו נגד האדם באשר הוא שם, כמו שהוא עכשיו במדריגתו. אולם בכוח האדם להשתנות ולהיעשות לאחר על ידי בחירתו החפשית. זה גם הטעם שתשובה מועילה להעביר את רוע הגזירה (ועי׳ "ספר העיקרים" לח יוסף אלבו, המאמר הרביעי, פרק יח).
"שאלו לחכמה, חוטא מהו עונשו? וכר שאלו לנבואה חוטא מה עונשו? אמרה להן: הנפש החוטאת היא תמות" (ירושלמי מכות ב, ו), כי בדרך הטבע ועל פי השכל הישר אין תשובה מועילה, כמו שאי־אפשר לתקן כלי שנשבר, ושבירתו היא מיתתו.
אך הקב״ה הבוחן לבבות השיב, שיעשה תשובה ויתכפר לו, כמו שאמר הנביא (יחזקאל יח, כג): "החפוץ אחפוץ מות רשע"? כי על ידי העבירה מת האדם מיתה רוחנית. "הלוא בשובו מדרכיו וחיה" (שם), כלומר, בזה הוא קם לתחייה וכקטן שנולד דמי. ועל ידי שהפך לאחר, זוכה גם לחיים חדשים.
ואותו טעם נוגע גם בתפילה: על ידי זה שהאדם משנה את רצונו הוא גורם לכך שגם הקב״ה, כביכול, ישנה את רצונו.
תפילת האבות ותפילת משה
מקור התפילה הם האבות, כפי שאמרו חז״ל (ברכות כו,ב): "תפילות אבות תיקנום". אברהם תיקן תפילת שחרית, יצחק תפילת מנחה ויעקב תפילת ערבית, כל אחד לפי אופן חייו:
אברהם חי חיים מאושרים זוכה לזריחת השמש, לכן תיקן תפילת שחרית, כלומר שבשעת זריחת החמה של אדם לתקופה מאושרת, אל יסיח את דעתו מה׳ ואל יחשוב שכוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל הזה.
יצחק, שראה שהשמש כבר פונה לעת ערב, תיקן תפילת מנחה, ובין השמשות, בשעה שאינו לא יום ולא לילה, יפיל תחנוניו ולפני ה׳ ישפוך שיחו — "ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כד, סג).
יעקב תיקן תפילת ערבית, כי יעקב חי בתקופה של לילה — "ויפגע במקום וילן שם, כי בא השמש" (שם כח, יא). הוא חש וחזה שחייו הולכים ושוקעים: בריחה מעשיו ומלבן, מעשה דינה ויוסף, ולבסוף ירידתו למצרים. בחוותו כל אלה כמעט הגיע לידי ייאוש, ואז התעורר והתחזק באמונתו ותיקן תפילת ערבית.
ואולי מפני זה לא נתקבלה תפילת משה להיכנס לארץ, כי מטרת התפילה היא לגרום לשינוי גמור בלב האדם, ומשה רבנו כבר הגיע לתכלית השלימות ולמרום הפיסגה האנושית, והתפילה לא יכלה לגרום לשום שינוי אצלו. תפילותיו נתקבלו רק בשעה שהתפלל על ישראל שירדו ממדריגתם, והוא עשה תשובה עבורם. ומזה ראיה, שבמובן מסויים אפשר לעשות תשובה עבור אחרים.
זוהי כוונת התפילה בעד אחרים, וזה רק בתנאי שמקבל גם חלק מהחטאים על עצמו. ולפי דעתי זהו סוד הדברים שאמר משה (שמות לב, לב): "מחני נא מספרך אשר כתבת", כי משתתף אני בחטאים שלהם, ואינני עוד צדיק. אולי לתכלית זו חטא במי מריבה, כדי שיוכל להתפלל עבור עצמו, ובו בזמן יתפלל גם על ישראל ויזכה גם אותם להיכנס לארץ, וזו הסיבה שהתפלל כל כך הרבה תפילות כמנין ואתחנן עבור עצמו ועבור ישראל, כי ידע שאם ה׳ ימחל לו, ימחל גם לישראל.
אולם ה׳ חשב אחרת ולא רצה למחול למרגלים, מפני שהדור הזה לא היה מוכשר וראוי לארץ ישראל, ולכן לא רצה למחול גם למשה, למרות ש״חטא״ לשם שמים, מפני שגורלו קשור בגורלם.
בתפילת שמונה עשרה אנו אומרים "אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב״ — למה חוזרים כל פעם על "אלוקי"? כי אין אנחנו רשאים להסתפק בכך שירשנו אמונתנו מאבותינו, אלא חובה מוטלת עלינו להתעמק במחשבותינו עד שנבוא לחקר האמת ונגיע בעצמנו לידי הכרה והבנה שה׳ אחד ושמו אחד.
וכל אחד מחוייב לרומם ולשבח את בוראו מצד הכרתו הוא ולא רק מצד ירושת אבות. לכן אומרים "אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב", מפני שכל אחד הגיע לידי הכרה עצמית וייחודית של ה׳ שלא ירש מאבותיו, ולכן כל אחד מהם תיקן תפילה מיוחדת.
ועתה נבין היטב את הקושי של קריעת ים סוף, כי שינוי הטבע תלוי ברצון האדם ובתפילותיו.
קשים מזונותיו וזיווגו של אדם כקריעת ים סוף!
וכן מזונותיו של אדם, כי אפילו אם הקב״ה יתן לו כל עושר שבעולם, לא יספיק לו, ומי שיש לו מנה רוצה מאתיים, ומה שחסר לאדם היא מידת ההסתפקות ושביעות הרצון, ועל זה אמר הכתוב (תהלים קמה, טז): ״פותח את ידך ומשביע לכל חי״ — כל זה בידי הקב״ה, אבל מה שאינו בידי שמים הוא "רצון", רצונו של אדם, ואם רצונו שבע, אז יש לו הכל.
ואולי זה גם טעם הקושי בזיווגו של אדם. כי באמת קשה: הלא מצד אחד אמר שלמה המלך (משלי יח, כב) "מצא אשה מצא טוב", אם כן אשה היא באמת טובה עבור האיש, כמו שכתוב (בראשית ב, יח) "לא טוב היות האדם לבדו", כלומר רק בה ימצא הטוב. וכן אמר שלמה (קהלת ט, ט): ״ראה חיים עם אשה אשר אהבת״ — רק בה תמצא טעם חיים; ואיך אפשר בחדא מחתא לומר (שם ז, כו) "ומוצא אני מר ממות את האשה", או (שם, כח) "אדם אחד מאלף מצאתי, ואשה בכל אלה לא מצאתי"? אולם הטעם הוא שלא בה תליא מילתא, רק בו בעצמו, כי לכאורה שני אנשים הלא מובדלים ומרוחקים הם בדעותיהם ובמושגיהם וברוחם, אבל בידו הוא לקרב ולאחד ולמצוא המפתח איך להיכנס אל היכל האושר, החיים והטוב.
אלא שיש להבין תחילה את מהות חיי המשפחה ומטרתם. לזה התכוון שלמה כשאמר "אדם אחד מאלף מצאתי", כלומר מי שנושא אשה ע״מ למלא את ייעודו כאדם, שמבקש דרכה את המושג אדם; אבל "אשה בכל אלה לא מצאתי״ — מי שמבקש ומחזר אחרי אשה רק לשם מילוי תאוותו הגופנית — לא מצא כלום.
ועליו אמר שלמה "ומוצא אני מר ממות את האשה", כלומר אם ימצא אדם איזו אכזבה ומרירות בחייו, אין האשם באשתו אלא בו עצמו, כלומר "ממות", מחלק המוות ומהסם המרעיל שהביא עמו על ידי שלא הבין מהות החיים. וע״כ באמת קשה הזיווג כקריעת ים סוף, כי הכל תלוי ברצון האדם ובהשקפתו ובהבנתו את החיים.