סימן תרע"ג

שמנים ופתילות הכשרות לחנוכה, ובו ד' סעיפים.

בסימן זה מובא דין תמוה בדיני נר חנוכה. מצד אחד, נפוץ המנהג להדליק נרות כמהדרין מן המהדרין, ולהוסיף נר מידי יום. עם זאת מותר, כפי שנראה כאן, להדליק בשמנים ופתילות הפחותים ביותר, למרות איכותם הגרועה. דבר זה אומר דרשני, מדוע לא הונהגה הדלקה בחומרים המשובחים ביותר? כפי הנראה, היתר זה בא כביטוי והבהרה שהניצחון על היוונים לא בא מכוחם ועוצמתם הפיזית של הלוחמים. וכשם שהמדליק אבוקה לא קיים את המצוה, עקב היותה סמל של עוצמה רבה, כך באופן הפוך, הותר השימוש אף בשמנים ופתילות הפחותים ביותר. ללמדנו כי גם עני ומסכן, אם הוא מלא אמונה, דומה לשלהבת אור.

סעיף א

^אכל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, ואף על פי שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נִתְלֶה יפה (א) באותם הפתילות. הגה: ומיהו שמן זית מצוה מן המובחר (ב) (מרדכי וכל בו ומהרי"ל), ואם אין שמן זית מצוי, מצוה בשמנים שֶׁאוֹרָן זך ונקי; ונוהגים במדינות אלו להדליק בנר של שַׁעֲוָה (ג), כי אוֹרָן צלול כמו שמן. ^בואפילו בליל שבת שבתוך ימי חנוכה מותר להדליק בנר חנוכה השמנים והפתילות שאסור להדליק בהם נר שבת (ד), הגה: אם אינו נותן בנר רק כדי שיעור מצותו (ה) (תשובת הרשב"א סימן ק"ע), לפי שאסור להשתמש בנר חנוכה בין בשבת בין בחול, ^גואפילו לבדוק מעות או לִמְנוֹתָן לְאוֹרָהּ אסור (ו), ^דאפילו תשמיש של קדושה, כגון ללמוד לְאוֹרָהּ, אסור (ז); ^הויש מי שמתיר בתשמיש של קדושה (ח); (ט) ונוהגים ^ולהדליק נר נוסף, כדי שֶׁאִם יִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ יִהְיֶה לְאוֹר הַנּוֹסָף שֶׁהוּא אוֹתוֹ שֶׁהֻדְלַק אַחֲרוֹן, ^זויניחנו מֵרָחוֹק קצת (י) משאר נרות מצוה. הגה: ובמדינות אלו אין נוהגים להוסיף (יא), רק מניח אצלן הַשַּׁמָּשׁ שבהן מדליק הנרות, והוא עָדִיף טְפֵי (יב), ויש לעשותו יותר ארוך משאר נרות, שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר (יג) (מרדכי). אם נתערב נר חנוכה האסור בהנאה בשאר נרות (יד), אפילו אחד באלף ^*) לא בטיל, דְּהָוֵי דבר של מִנְיָן (טו) (תרומת הדשן סימן ק"ג), אלא ידליק מן הַתַּעֲרוֹבוֹת כָּל כָּךְ שֶׁבְּוַדַּאי נֵר שֶׁל הֶתֵּר דּוֹלֵק עם נר של איסור, ואז מותר להשתמש אצלן (טז) (דברי עצמו).

^אמימרא דרב, שבת כא, ב. ^בשם. ^גמימרא דרב, שם כב, א. ^דטור בשם אביו הרא"ש. וכתב הר"ן שם, דכיון שעל ידי נס שנעשה במנורה תקנוהו, עשאוהו כמנורה שאין משתמשין בה כלל. ^הטור בשם בעל העיטור, וכן כתב בשיבולי הלקט. ^וטור ורבנו ירוחם. ^זשם בשם רבנו ירוחם. ^*) (פירוש, להדליק כל אחד בפני עצמו, אבל להדליק שתים או שלש ביחד, בטל ברוב).

(א) ואין האור נִתְלֶה יפה – ויתכן שהלהבה תכבה. ובכל זאת, אם בעת ההדלקה, שהיא עת קיום המצוה, סביר שהנר ידלק חצי שעה, די בכך.

(ב) שמן זית מצוה מן המובחר – כי הנס ארע בשמן זית, וגם נרות בית המקדש הודלקו בשמן זית, ובהדלקתם בחנוכה יש הידור מצוה. המחבר גם מסכים לזה, ואף שכתב כל השמנים וכל הפתילות כשרות, אין זה אומר שצריך לרכוש דוקא שמנים ופתילות גרועים חלילה, אלא שהנצרך לכך, יכול להסתפק בהם. אבל לאמיתו של דבר ראוי לכל אחד שיכול, להשתדל ולקיים את המצוה בהידור.

(ג) בנר של שַׁעֲוָה – שאורו יציב מאוד.

אין להדליק בנרות חשמל[1].

(ד) נר שבת – בכל שבתות השנה, אסור להדליק נרות גרועים, מאחר והם מסייעים לראות. ויש חשש, שכדי להיטיב את ראייתו, יבוא לסדר את הנר. אמנם בנרות חנוכה, הואיל ואסורים בשימוש, אין חשש כזה.

(ה) רק כדי שיעור מצותו – אבל אם נותן יותר, הרי כבר מותר להשתמש לאורה, בחלוף חצי שעה, ומתעורר החשש שיסדר את הנר. אמנם בזמננו, הואיל ויש ריבוי אור חשמל, אין לחשוש לזה.

(ו) למנותן לאורה אסור – אף שזה שימוש ארעי, גם הוא אסור.

(ז) ללמוד לאורה, אסור – היה מקום לומר שמותר, כי אין בכך זלזול אלא כבוד. ובכל זאת אסור, כדי שאור הנר ישמש רק זכר לנס, ולא כלי עזר.

(ח) שמתיר בתשמיש של קדושה – והלכה כדעה ראשונה.

(ט) הקדמה להמשך הסעיף – מכאן עד סוף הסעיף, נסוב הדיון על איסור השימוש, באור נרות חנוכה. איסור הנאה זה, מצריך הדלקת נר נוסף, כדי שישתמשו לאורו. היום זה כמובן לא רלוונטי, כי די בתאורת החשמל, ואין צורך באור הנרות. עם זאת לא השתנה הדין, ועד ימינו יש להדליק נר נוסף, ומכאן עד סוף הסעיף ידון המחבר בהלכות הקשורות לנר הנוסף.

(י) ויניחנו מרחוק קצת – כדי שיהיה ברור שהוא הַשַּׁמָּשׁ. אפשר גם להדליק אותו לפני שמברכים, ולהשתמש בו להדלקת נרות מצוה, כפי שכותב הרמ"א בהמשך.

(יא) אין נוהגים להוסיף – נר אחר מלבד הַשַּׁמָּשׁ בו מדליקים את שאר הנרות, ובגין אורו, מותר ליהנות מן האור ללא הנאה מנרות חנוכה.

(יב) והוא עָדִיף טְפֵי – פירוש, מנהג זה טוב יותר, כי הוא מונע בלבול, לבל יחשבו שהנר הנוסף גם הוא חלק מהמצווה.

(יג) ישתמש לאותו נר – אם יהא ארוך, לא יקדים ויכבה לפני שאר הנרות.

(יד) בשאר נרות – כגון שנרות החנוכה שהודלקו, כבו לפני תום החצי שעה, והתערבו עם שאר נרות. במקרה זה, אסור להשתמש בכולם[2].

(טו) דְּהָוֵי דבר של מִנְיָן – יש כלל בהלכה של "ביטול ברוב". כגון, מספר חתיכות בשר שרובם כשרות, ומעט לא כשרות שנתערבו יחד, ולא ידוע אלו כשרות. התורה התירה בגזירת הכתוב, לאכול את כולם. אלא שדוקא חתיכות לא חשובות יכולות להתבטל, מה שאין כן דברים חשובים, שאינם בטלים. ודברים שנספרים, מוגדרים כחשובים. על כן אפילו אם רוב הנרות אינם נרות חנוכה, אלא נרות שנועדו לתאורה, אסור לעשות שימוש בכל אחד מהנרות, כי יתכן שהוא נר של מצוה.

(טז) ואז מותר להשתמש אצלן – כגון שני נרות חנוכה שכבו והתערבו עם עשרה נרות המותרים בהנאה, צריך תמיד להדליק לכל הפחות שלשה נרות, כדי שידלק לכל הפחות נר אחד שאורו אינו אסור בהנאה.

סעיף ב

^חהדלקה עוֹשָׂה מצוה (יז). ^טלפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה, אינו זָקוּק לה (יח), ^יואפילו כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת, שעדיין הוא מִבְּעוֹד יום (יט), אינו זקוק לה. ^כוכן אם לאחר שהדליקה בא לְתַקְּנָהּ וכיבה אותה בשוגג, אינו זקוק לה. הגה: ואם רוצה להחמיר על עצמו ולחזור ולהדליקה (כ), אין לברך עליה (רשב"א סימן תקל"ט, ור"ן).

^חמסקנת הגמרא כג, א. ^טכרב חסדא ורב ירמיה לטעמיה דרב. ^יתרומת הדשן. ^כהר"ן בשם תשובות הרשב"א.

(יז) הדלקה עוֹשָׂה מצוה – בימי חשמונאים כשארע הנס, היה תפקיד האדם להדליק, ואז הקב"ה עשה נס, והשמן נותר דלוק. כיון שכך ארע הנס, תיקנו חכמים שגם צורת המצוה תהא באופן זה, ואין האדם מצווה אלא על ההדלקה, ולא על נרות דולקים. יש בכך ללמדנו מוסר, שאין בידינו שליטה בלעדית על תוצאות מעשינו.

(יח) אינו זָקוּק לה – אינו חייב להדליקה מחדש.

(יט) שעדיין הוא מִבְּעוֹד יום – אף שכלל לא החשיך, בכל זאת, הואיל וביכולת הנר לדלוק חצי שעה אחר רדת החשיכה, נתקיימה המצוה, אף שבמציאות לא נותר הנר דלוק בזמן החיוב, גם לא רגע אחד.

(כ) להחמיר על עצמו ולחזור ולהדליקה – כך אכן ראוי לעשות, משום הידור מצוה. אבל לא יברך, כי כבר יצא ידי חובה, והמחבר מסכים לזה.

סעיף ג

(כא) ^לנר של חרס (כב) שהדליק בו לילה אחת נַעֲשָׂה יָשָׁן (כג) ואין מדליקין בו לילה אַחֶרֶת (כד), אלא לוקח חדשים בכל לילה; ואם אין לו אלא יָשָׁן, מַסִיקוֹ בכל לילה בָּאוּר (כה); ונר של מתכת אין צריך חדש (כו). ושל זכוכית או של חרס מְכֻסֶה, דינו כמתכת.

^לטור בשם הר"ם מרוטנבורג, על פי מסכת סופרים (פ"כ), וכן כתבו שארי פוסקים.

(כא) הקדמה לסעיף – גם סעיף זה אינו מעשי בימינו.

(כב) נר של חרס – מדובר בכלי, אל תוכו יצקו את השמן, והכניסו פתילה.

ראוי לכל אדם לרכוש חנוכייה מכובדת, משום הידור מצוה.

(כג) נַעֲשָׂה יָשָׁן – ומאוס.

(כד) ואין מדליקין בו לילה אַחֶרֶת – כדי שלא לבזות חלילה את המצוות.

(כה) מַסִיקוֹ בכל לילה בָּאוּר – כלומר יחממו ויבעירו באש, כדי לעשותו כחדש.

(כו) אין צריך חדש – כי אינו נעשה מאוס.

סעיף ד

^מאין חוששין לפתילות להחליפם, עַד שֶׁתִּכְלֶה (כז).

^משיבולי הלקט.

(כז) עַד שֶׁתִּכְלֶה – כלומר, אין חובה להחליף את הפתילות מידי יום, אלא יכול להשתמש בהם, עד שייגמרו[3].

[1] יביע אומר (ח"ג אורח חיים סימן לה). אמנם האור לציון הכשיר אם מקור התאורה מגיע מסוללה (פרק מד תשובה ב). ונראה שאין לסמוך על זה, כי לא כללו חכמים את החשמל בתקנתם. אמנם חולה בבית חולים, או מי שאנוס וינו יכול להדליק בשום אופן בשמן או בשעווה, יסמוך על האור לציון, ובמקרה זה לכאורה אין לברך. אמנם אם יש בברכה כדי לחזק את רוחו של החולה, יש לו למברך חכם גדול, ויכול לסמוך עליו.

[2] הוסבר על פי המ"ב. ואם ברך על הדלקתם, והנר עדיין לא מלא שמן, נחלקו הפוסקים אם צריך לחזור ולברך. על כן אם יש שמן בסמיכות, וניתן למלא את הנר בזמן קצר , לא יברך שוב, משום ספק ברכות להקל.

[3] ויש נוהגים להחליפם מידי יום, כי יש בכך הידור מצוה.

שמנים ופתילות הכשרות לחנוכה (תרעג)

• ניתן להשתמש בכל סוגי השמנים והפתילות לנר חנוכה, אפילו בפחותים והגרועים ביותר [א].
• גם נרות שעוה כשרות לנרות חנוכה [א]
• לכתחילה ראוי להשתמש בשמן זית [א].
• המצוה מתקיימת בעת ההדלקה [ב].
• על כן אם נכבו הנרות טרם זמנם, אינו צריך לחזור ולהדליק [ב].
• לכן גם צריך להניח את החנוכייה במקומה, ורק אז להדליק [ב].